Category: עברית

אני כותב המון על תל אביב: הבילויים, ההופעות, המסעדות וההפגנות שלה. לא רחוק מפה, המציאות שונה לגמרי. הגיעה אליי עדותה ותמונותיה של אראלה דונייבסקי שביקרה מעבר לקו הירוק והביאה סיפור עדכני על כריתת עצי זית של פלסטינים על ידי מתנחלים. המשטרה כנראה לא תעשה עם זה כלום.

אני יודע שאין כאן ניוז. רובנו יודעים הרבה יותר על מה שקורה מעבר לים, נגיד בלוס אנג’לס, מאשר על מה שקורה פה ממול. חשוב להביא סיפור וקצת תמונות של מה שקורה בגדה.

מכאן אראלה דונייבסקי:

האור הפנימי זורח על סוסיא, חנוכה 2007

יום שישי. נר רביעי של חנוכה. אהוד ואני נוסעים משובל לביקור שגרתי אצל ידידינו הפלשתינים בתואנה ובסוסיא, מהלך 40 דקות מזרחה. יום אפרורי בתום השבוע הראשון של דצמבר שעליו כתבו כנראה: “רוח ונשיאים וגשם אין”, ואנחנו תוהים על שנה ששוב מאימת להיות שחונה וליטול את לחמנו, שלא לדבר על לחמם, בנגב שלנו ובדרום הר חברון שלהם.

כשהגענו לסוסיא חיכתה לנו חלקת שדה כרותה בוואדי הקטנטן לא הרחק מאהלי המגורים של תושבי סוסיא הספורים. 32 עצי זית נותני פרי ומעובדים למשעי על-ידי
בעליהם-יאסר ראדי נוואג’עה – המתגורר ביאטה הסמוכה, נכרתו עד סמוך לקרקע. האירוע התרחש ככל הנראה בלילה שבין יום רביעי ליום חמישי (5-6.12.2007 ) .
באותו לילה חגגו כמה ממתנחלי סוסיא (ההתנחלות סמוכה לסוסיא הפלשתינית הקרויה גם היא סוסיא) במאחז קטן שנבנה על ידם לפני כשנתיים ממערב להתנחלות. מדורה
הדליקו, נגנו ושרו עד אחרי חצות, מספר מחמוד מסוסיא.

למחרת, יום ה’, בשלוש אחה”צ גילה מחמוד את מטע הזיתים הכרות, שעה שחיפש כמה מעיזיו שברחו לוואדי. מיד הזעיק לשטח את בעל המטע. הלה הגיש תלונה ובאו מן
המשטרה. איננו יודעים מי מן המתנחלים היתה ידו במעל והאם העמדה הצבאית (הממוקמת ממש בגבעה ממש מעל חלקות הזיתים שבוואדי) היתה מאוישת אותו לילה. רק 32 עצים כרותים וכמה לבבות שבורים ופיות רעבים מספרים שקרה דבר.

באנו לשם היום, יום שישי, נאצר בן המקום, אהוד ואני, חמזה בן ה-12 ובילאל אחיו בן ה-8, גם הם בני המקום. עמדנו המומים אל מול העצים הכרותים. הזעקה שרצתה
לצעוק והדמעות שרצו לבכות, הפכו לתחושת חוסר אונים שגם הפעם לא תÖ´Ö¼פÖ¼Ö¶רÖבע מן הפורעים בפעולת נקם קולקטיבית (ראה ערך פונדוק). המשטרה ודאי תחזיר את התלונה למתלונן מהעדר משהו (לא חשוב, הם כבר ימציאו).

המתנחלים ויש”ע יגידו ודאי שזו פרובוקציה של פעילי השלום, ואח”כ יהיה זה עוד אירוע שלא נודע כי בא אל קרבה של השתיקה.

אני נזכרת איך לפני שנה וחצי פרעו מתנחלי אלון מורה בעצי הזית של הכפר סאלם ובזקן חרוץ שטיפל בזיתיו . אז היה זה לכבוד יום העצמאות 2006. בהחלט אפשר גם
לכבוד חנוכה 2007 לאור הנגוהות של האור הפנימי…

כמה עמוק הכאב.

כשיצאנו ברכב בדרכנו לשובל, בצומת היציאה לכביש 60 ליד ההתנחלות סוסיא עצר אותנו רכב צבאי. הקצין שאל איפה היינו. אצל חברים בסוסיא הפלשתינית אמרנו.
ותחזרו לשם גם מחר? שאל. כן, גם מחר ענינו, וברכנו לשבת שלום…

אראלה.

עוד תמונות של עצי זית כרותים

לא, אני לא מדבר על הפלאפל, וגם לא מדובר בשם של כלבה, אלא על להקת הרוק המצויינת ג’ינה סנאף. יש רוק’נ’רול חזק ובריא בשפה העברית. חלק מהשירים נודדים למחוזות מוזיקלים אחרים והופכים את ההופעה לקולאז’ סגנונות. ויש שירים אחרים, רוקיסטים מצויינים, שחסן נסראללה מנע מהם להפוך ללהיטים.

אז ג’ינה זה לא רק פלאפל, אלא להקת רוק חיה ובועטת. בזכות דן אקרט שמנגן בס בג’ינה סנאף וגם בכלים בהרכבים אחרים, הייתי בהופעה שלהם בלבונטין 7. לצערי, האולם לא היה מלא. איש אחד לקח כסא וישב. הוא למעשה יצר את השורה הראשונה, שלא היתה צמודה לבמה. חבל, זאת הופעת רוק רועשת. לא יושבים!

ההופעה נפתחה בקטע אינסטרומנטלי מתוך האלבום הבא. בהמשך הלהקה ניגנה משיריה המקוריים, מתוך אלבום שיצא לפני שנה וגם תיבלה בעוד שירים מהאלבום החדש. זיהיתי חלק מהשירים, שנוגנו ב 88FM. האלבום יצא בתזמון אומלל, באמצע המלחמה, ולכן קצת נבלע. הסולן, אביב כהן השני בולט מאוד על הבמה, גם בקטעי הקישור.

לא ממש שמתי לב לחלוקת תפקידים בינו לבין הגיטריסט רותם פלורנטין. לא היה לאף אחד מהם תפקיד של Lead Guitar. בדרך כלל יש חלוקת תפקידים בין הגיטרות החשמליות. יש לציין שזוהי הופעתם הראשונה של החבורה בהרכב הנוכחי.

ולשירים: “באה אליי” הוא שיר קליל ונחמד. שיר הנושא של הלהקה “ג’ינה סנאף” חמוד, אבל לא ממש הסגנון שלי. הקליפ היה חסר. השיר “הלילה” החזק והאנרגטי, זכה לביצוע מעולה בהופעה.

ונעבור לשירים היותר קטלניים: “מי יגיד משהו” הוא שיר פאנקי מדליק. “מחכים לקיץ”, הפותח את האלבום הוא בעל עוצמות אדירות, עם באס דומיננטי. מילות הפזמון הצחיקו אותי. והשיא שלי הוא: “כל יום אני קורה לה“. פשוט המנון רוק שלא יוצא לי מהראש.

תמונה נוספת מההופעה של ג’ינה סנאף:

לסיכום, מאוד נהינתי מההופעה. יצאתי עם אנרגיות חשמליות, ורציתי לקנות את האלבום בתום ההופעה, אבל לא היה מי שימכור לי. נראה לי שיש כאן טיפ: הוצאתם אלבום? תמכרו אותו בהופעה. חוסכים את התיווך של חנויות התקליטים. כמו כן, יש סיכוי לא רע בכלל שמי שהיה בהופעה ונהנה גם ירכוש את התקליט.

ההרכב: אסף דגן על התופים, רותם פלורנטין גיטרה חשמלית, אביב כהן ה-II בשירה ובגיטרה חשמלית ודן אקרט בגיטרה באס.
עוד חומר אפשר למצוא באתר הלהקה, במייספייס שלהם, ובעוד קצת תמונות מההופעה.

ג’ינה סנאף בהופעה בלבונטין 7,
27.11.2007
30 שקל”צ כניסה.

בזכות חבר לעבודה, הייתי בשבוע שעבר בהופעה של אייל ברוך והאריות מחיפה. מאוד נהניתי.

אייל ברוך, שר משיריו המקוריים בהתרגשות. ניכר שהוא מחובר באופן מלא למילות השירים, ואינו ממציא את ההתרגשות למען ההופעה. את הסגנון המוזיקלי אפשר לכנות פולק-רוק. הסאונד של חלק מהשירים הזכיר לי קצת את החלונות הגבוהים.

השיר “יפה יפה” יכול בהחלט להיות להיט אם היו דוחפים אותו לרדיו. אני מאמין ש 88FM היו מקדמים את השיר הזה. גם השיר בוב מצויין לטעמי. אפשר לשמוע משיריו במייספייס שלו (שאינו מקושקש, בניגוד למקובל במייספייס).

אותי ריגש השיר יום אחד שהוקדש לבת זוג של חבר שנפל במלחמה האחרונה. היה לי כיף גדול לראות מישהו שאינו מוזיקאי מקצועי מצליח להעמיד רפרטואר גדול ועשיר, וגם לבצע אותו בצורה מרגשת.

ברוך ליווה את השירה שלו בגיטרה אקוסטית. לצידו היה וולדימיר וורלינסקי על הבאס שהרביץ ליינים יפים. חבל שהסאונדמן בבלום בר לא נתן מספיק ווליום לבאס. בחלק מהשירים הצטרף איתמר בלבינדר בגיטרה חשמלית, ללא דיסטורשן.

ובכל זאת ניג’וס קטן: היה חסר קאבר אחד או שניים. כן, שמתי לב שאני חוזר על עצמי בנקודה הזאת. כשלא מכירים בכלל את האמן ואת יצירותיו, שיר מוכר אחד או שניים יכולים בהחלט לקרב את הקהל. במקרה הזה, חלק נכבד מהקהל הכיר את החומר, אבל לטובת המעגלים החיצוניים, קאבר אחד או שניים יתקבלו בברכה.

בקיצור – מומלץ. אני אתריע על ההפועה הבאה.
לעוד תמונות מההופעה של אייל ברוך והאריות מחיפה.