מדובר בתרבויות יותר מתקדמות

לראשונה בחיי הגעתי אל ארצות הקור הסקנדינביות והתרשמתי מאוד מההתקדמות החברתית שלהם. זה בולט בחוקי העבודה, בשמירה על איכות הסביבה ובמתירנות. דברים שראיתי משם

לאחר שהייתי שנה שנייה ברציפות בפסטיבל הרוק ורכטר שבבלגיה, לקחתי טיסה לקופנהגן. כבר לקראת הנחיתה בבירת דנמרק, ניתן היה לראות בבירור את תחנות הרוח הפזורות לאורך החוף. הדנים מנצלים את הרוח להפקת חשמל. אני חושב שיש רוח גם כאן.

המראה של קופנהגן הוא של עיר אירופאית קלאסית: המון בנינים מהמאה ה 19 שעושים את השיטוט בה נעים. אבל יש עוד ערים כאלו, עם הרבה פסלים ומזרקות.

מה שמרשים בקופנהגן היא הכמות הגדולה של הרחובות שהם מדרחובים. כן, רחובות רבים בדאון טאון סגורים לתנועת כלי רכב ממונעים. אפשר להסתדר באופניים: 36% מתושבי העיר מגיעים לעבודה באופניים. ביקרתי בעיר רק כיומיים, וקניית אופניים לא היתה אופציה. מה שכן, יכולתי לשכור אופניים ולהחזיר אותן בתחנות רבות בעיר. התחנות המרובות מסומנות במפות. בקופנהגן המציאו את השיטה, שאחר כך אומצה בפריז ובערים אחרות.

ואם לא אופניים, יש רכבת תחתית. לא מדובר ברכבת תחתית שנבנתה מזמן כשהעיר היתה קטנה ושעלות העבודה היתה יותר זולה. שני קווי המטרו של העיר נחנכו בשנת 2002, וזכתה בפרס “מערכת המטרו הטובה בעולם”. איך אומרים “אם תרצו, אין זו אגדה” בדנית?

בקופנהגן יש גם שמורה של hippies. בשנת 1971, חבורת סטלנים קלטו ששנות השישים נגמרו והתנחלו במחנה צבאי לשעבר במרכז קופנהגן, על אי שנקרא כריסטיאנהבן. הם הקימו את כריסטיאניה, העיר החופשית. אסור לצלם בפנים, מסיבות מובנות. צריכת חומרים מרחיבי תודעה נמצאת שם בזמינות גבוהה ומאוד מאוד גלויה – הרבה יותר גלויה מאשר באמסטרדם. המדינה, גם בזמן שלטון ממשלות ימין (כמו עכשיו) מעלימה עין.

לאחר מכן המשכתי ברכבת לגטבורג שבשבדיה. לצערי ירד עליי הרבה גשם, אז פקדתי בעיקר את בתי הקפה. גם גטבורג היא עיר לא רעה בכלל. יש שם רחוב שנראה כמו שדרות רוטשילד! Vasagatan

עוד שלוש וחצי שעות באוטובוס, והגעתי לאוסלו. הנורווגים אינם מתירנים בנושא האלכוהול – בירה מקומית עולה כארבעים שקלים בבר זוטר. רוצים אלכוהול יותר חזק? לא תמצאו אותו בסופר, אלא רק בחנויות המונופול הממשלתי.

אבל גם בנורווגיה יש הרבה מאוד דברים חיוביים: יום עבודה של 8 שעות. כן, זה כולל הפסקת צהריים. בקיץ יש מקומות עבודה בהם עובדים פחות שעות. 10 חודשים חופשת לידה לאשה, וחודש אחד לגבר. 5 שבועות של חופשה שנתית.

באוסלו יש מדרחובים רבים, מוזיאונים נאים ובית אופרה חדש שמאפשר לטפס על הגג שלו. מה שהכי הרשים אותי באוסלו הוא גן פסלים עם דמויות אנושיות המתארות מצבים שונים בחיים.

העליתי לבלוג כ 80 תמונות מסקנדינביה. ביתיים נותר להזיע ברחובות העיר הציונית המגניבה, ולקוות שהקדמה החברתית תגיע גם לכאו….

ציוני טס לציון

רבות דובר על טענותיה של שלי יחימוביץ’ נגד דב חנין על כך שאינו ציוני. אני התאכזבתי מהשטויות שהיא קשקשה, ואני, ישראלי ציוני, ממשיך להיות תומך נלהב בדב חנין הציוני לראשות העיר הציונית הראשונה, והעיר היחידה בארץ – תל אביב.

אבל על זה כתבתי כבר יותר מדי. יש גם ציון אחרת – אתיופיה. על פי התנועה הראסטפארית, לוחות הברית הובאו לשם על ידי מנליק הראשון, בנם של שלמה המלך ומלכת שבא. על פי דתם, זוהי המולדת האמיתית, בה עם הסגולה הוא שחור.

וחוץ מלוחות הברית (נחמד), יש דברים הרבה יותר מלהיבים באתיופיה: הרים גבוהים, מקורות הנילוס, איים עם מנזרים, שבטים מיוחדים, וקפה כמובן. הקפה התגלה שם, והכיבוש האיטלקי בשנות השלושים הביא את מכונות האספרסו למולדת הקפה.

אני גם מתכוון להשוות בין האוכל האתיופי באתיופיה, ולבין המסעדות האיתיופיות בתל אביב (חבש, אינג’רה)

בקיצור, יש לי כרטיס טיסה ל 26.9 לאתיופיה. כבר פרסמתי מודעת “מחפשים שותפים” בלמטייל ודיברתי עם הרבה שותפים פוטנציאלים. יש כמה אפשרויות ריאליות וטובות לטיול, אבל אף אחד מהם לא טס איתי על אותה טיסה.

אז אני בודק את כוחו של הבלוג במציאת שותף/ה שטס על אותה טיסה, ויעזור לנחיתה רכה

תמונה מטיסה
כך נראית טיסה – צילום מעל אירופה מלפני חודשיים

רוצים לארח במאים זרים?

קולנוענים צעירים המגיעים ל”סדנאות קולנוע תל אביב לוס אנג’לס” מחפשים בית חם להתארח בו בין התאריכים 3-13 ביוני.

נתבקשתי לעזור בהפצת הבשורה על גיתית, יקירת הבלוג. אז הנה לכם עוד פרטים:

באמתחתנו: בנים, בנות, מעשנים, לא מעשנים, צמחונים, אמריקאים, אלרגיים לחתולים
רק תגיד/י לנו מה את/ה מעדיפ/ה!

אירוח במאי צעיר בביתך מקנה לך כניסה לכל ההרצאות הפתוחות של הסדנאות, המסיבות והקוקטיילים חינם אין כסף.

ליצירת קשר 03-6407449 הדר או ליאור
ta-la@tauex.tau.ac.il
אנא, הסבר פניך לתייר!
יש גם אתר אינטרנט

המדריך השלם לאיחורים

אלה התובנות שלי מהזמן האחרון:

  • דייט – 5- דקות: עדיף להקדים. better safe than sorry. לה מותר לאחר.
  • ארוחה במסעדה עם המשפחה – 5 דקות גג.
  • ארוחה אצל ההורים – עד 10 דקות.
  • יציאה עם חבר לבר – עד 15 דקות.
  • יציאה עם חברים רבים לבר – עד 20 דקות
  • הצטרפות לחברים מרוחקים לבר – עד 30 דקות.
  • הופעת מוזיקה ראשונה מתוך שתיים – 40 דקות.
  • ביקור אצל חברים בבית – 45 דקות
  • הופעת מוזיקה – 50 דקות.
  • הופעת מוזיקה שנייה באותו ערב – שעה.
  • מסיבה במועדון – שעה וחצי
  • מסיבה “פרטית” של “חברים” מהפייסבוק – שעתיים ++.

אם יש סוגי אירועים נוספים או הסתייגויות, אשמח לשמוע ולעדכן את הפוסט.

פעם הייתי ייקה שמגיע בזמן. לא רק שהייתי מגיע בזמן, גם הייתי כועס על אנשים שמאחרים. צברתי יותר מדי זעם. הייתי מנסה לקבוע לשעות לא-עגולות כמו 20:25, כדי לגרום לצד השני לדייק קצת יותר.

לקח לי זמן לקלוט שכשאנשים אומרים שעה, הם מראש מתכוונים לאחר. או לחלופין, כשהם מתקשרים מהדרך ואומרים “עוד 10 דקות”, זה כנראה ייקח חצי שעה.

ולפני כמה שנים, החלפתי דיסקט. קיבלתי את האיחורים באהבה. ההרגשה כבר השתפרה. בנוסף, למדתי גם אני לאחר, לא פעם בכוונה. אפילו התגאיתי בכך כמה פעמים. גאווה ישראלית אמיתית.

הבעיה באיחורים, היא שהנורמות לאיחורים לא תמיד ברורות לכל הצדדים, ואז יש צד אחד שמחכה עצבני. אני מקוה שהמדריך הזה יעשה סדר, לפחות בשבילי.

היה הרבה יותר פשוט אם אנשים (כולל אותי כמובן) היו באים בזמן. ובכלל, מתכוונים למה שאומרים.

גם את הטכנולוגיה צריך לקחת בפרופורציות

המון חידושים טכנולוגים משפרים לנו את החיים. לצד היתרונות, יש גם חסרונות, ויש גם “סכנת התמכרות”. החוכמה היא לדעת מתי לא להשתמש בטכנולוגיה.

טלפון סלולארי:

המצאה אדירה שמאפשרת לדבר מכל מקום. אפשר לקבוע פגישות עם אנשים באופן הרבה יותר דינאמי. התקשורת נהייתה יותר אישית. משנה את המצב באופן דרמטי במצבי חירום. העביר לי הרבה שמירות בצבא.

ההגזמות: הזמינות המתמדת. בפגישה בעבודה, או בפגישה עם חברים, אפשר ורצוי להשתיק את הטלפון. ברוב המקרים אנחנו לא מחכים לשיחה חשובה וחייבים להיות בכוננות מלאה. אפשר לסנן, לשים על סיילנט או לכבות. ככה מרוכזים בפגישה, מכבדים את בן השיח, ויורדים מכוננות. למה שיפריעו לכם?

אותו דבר בשינה. למה להשאיר את המכשיר דלוק? למה תרצו שמישהו יעיר אתכם בזמן השינה? לא אוהבים את עצמכם? אני אומר לכל מי שמכיר אותי, שאפשר להתקשר בכל שעה. אם אני ישן, הטלפון כבוי. החיים הרבה יותר יפים.

SMS

שכלול פשוט וגאוני של הטלפון הסלולארי. מאפשר להעביר מסרים דחופים. מאפשר להעביר מספרי טלפון, כתובות, או כל מידע שעלול להישבר בטלפון.

ההגזמות: שיחות שלמות מועברות ב SMS-ים. זה ממש לא נוח לכתוב בטלפון הסלולרי. מדובר על Short Messges, לא על Conversations! אלה שמנהלים שיחות שלמות ב SMS הם כנראה מכורים שהתרגלו לזה, וזה לא כל כך נורא. הרבה פעמים זה נפוץ בתוך שיעור או ישיבה, כאשר אי אפשר לדבר. אני מעדיף להתאפק עד לסוף הישיבה, אבל אם ממש משעמם, ניחא.

מה שכן מפריע לי מאוד, הוא שאנשים משתמשים ב SMS כדי להימנע מלהגיד משהו לא נעים. ה SMS החד כיווני מחליף את ההתמודדות. השימוש נפוץ בביטולים. הצד ה”מבוטל” נותר לרוב חסר אונים.

בנוסף, כששולחים SMS במקום לדבר, המסר נתפס כפחות מחייב מבחינתי. אם הבן אדם לא טרח להתקשר, הוא כנראה לא מתכוון ברצינות או מפחד מתגובה שלילית. כמו במקרה הקודם, אני מעדיף טלפון. כמובן שיש את החריג הבסיסי: הבן אדם לא יכול לדבר באותו רגע וחשוב לו להעביר את המסר.

פייסבוק

רק שנים בודדות הוא נמצא איתנו, ובארץ הוא פורח רק בחצי השנה האחרונה, אבל הוא כבר מעורר המון ענין. יש אנשים שמכורים לפייסבוק, ויש אנשים שמכורים ללבקר את פייסבוק. מכל הרשתות החברתיות, פייסבוק כנראה עושים את זה הכי נכון וגם צברו המון פופולאריות. כמעט כולם שם. נראה שזאת ממש לא תופעה חולפת.

היתרונות: מאפשר להתעדכן במה שקורה אצל חברים פחות קורבים. מאפשר לארגן אירועים בצורה מוצלחת: יש את פרטי האירוע, תזכורות, רואים מי בא וכו’. עוד משהו נחמד הוא שיתוף התמונות מאירועים משותפים. הקץ לשליחה במייל!

ההגזמות: יש שם יותר מדי משחקים מטופשים. בתוך אלפי האפליקציות המטופשות, ניתן למצוא כמה דברים נחמדים, אבל הרוב הוא בהחלט בזבוז זמן אדיר. פשוט ותרו על המשחקים. זה יעשה את השימוש בפייסבוק לבעל ערך.

בקיצור, כמו שכתוב בקהלת: “עת לכל חפץ תחת השמיים”