Things and stuff – Yohay Elam שטויות בשתי שפות – יוחאי עילם
דרך הזמנה בפייסבוק הגעתי להופעה של להקת איסתיקלל טריו, המנגנת מוזיקה טורקית מקורית. נהניתי מאוד ושמחתי לשמוע שהם יוצאים לסיבוב הופעות בחו”ל. לא סתם חו”ל. אתיופיה!
הכלים כבר מקוריים: במקום גיטרה יש עוד, עליו פרט יניב ו טייכמן. לפי השם הוא לא טורקי, אבל מסתבר שהוא חצי, והוא בהחלט יודע לנגן! במקום תופים, נעה וקס הפליאה לנגן על הדרבוקה, על האודו מאפריקה ועל הפעמון שהיה קשור לרגלה. את ההרכב השלים אריאל קסיס, שניגן על הקאנון, מעין נבל שוכב ומיוחד. קסיס הפיק ממנו צלילים יפים.
באנו לשמוע מוזיקה ולרקוד בהופעה של התפוחים. לצערנו התנאים הפיזיים הקשים האפילו על המוזיקה הטובה. מועדון הקומפורט 13 בפלורנטין הדגים חמדנות ישראלית מכוערת מהתחלה ועד הסוף.
מיקסום רווחים
כבר בכניסה היה תור ארוך וצפוף. למזלנו, כמקורבים ללהקה, הגענו לתור של הקובינטורים ולא חיכינו זמן ממושך. למרות שהיינו מקורבים, כרטיס הכניסה עלה 70 שקלים. המחיר לא נורא כשלעצמו, וכנראה היה גבוה יותר למי שאינו מקורב.
אחרי שנכנסנו, רצינו איזה דרינק קטן לפני ההופעה. שימו לב למחירים: 28 שקלים לערק עם מיץ לימון, 41 שקלים לג’ין וטוניק, וו 24 שקלים לצ’ייסר צנוע של Bad Apfel. אני רוצה להזכיר שהיינו בפלורנטין, לא באוסלו. הקומפורט 13 לא הסבו נחת במחירים.
טוב, כולם צריכים להתפרנס. הצטערתי שלא הברחתי את הפלאסק שלי, אבל יאללה, באנו להנות.
ג’ונגל
באנו להנות, ולכן ניסינו לראות את הלהקה. לא העזנו להיכנס לרחבה המרכזית, אלא נשארנו למעלה, קרובים לבר. גם שם, הצפיפות היתה קשה. תנועת האנשים אל הרחבה המרכזית וגם החוצה לכיוון הבר והשירותים היתה אינטנסיבית ומתישה. מדי פעם הייתי צריך להזכיר לעצמי שאני בהופעת מוזיקה שבאתי אליה מרצוני, ולא בתור ללחם בסומליה.
שלמה בר מהברירה הטבעית הצטרף לתפוחים ונתן תוספת נאה ומלאת אנרגיות להרכב. בגילו המתקדם הוא בכושר שיא. למרות ההנאה הצרופה מהנגינה של התפוחים ומהתוספת של בר, ה”ברירה הטבעית” הכריעה אותנו: אחרי שהוא ירד מהבמה, הוכרענו ונסוגנו אל מאחורי הבר.
את הקאבר המעולה ל On a Plain של נירוונה כבר שמענו מרחוק. גם האחים רמירז נשארו בבחינת חוויה קולית בלבד.
בדרך החוצה רכשתי את האלבום השלישי של הלהקה, שהיה חסר לי באוסף. שמחתי לראות שמחירו שם היה 40 שקלים – מחיר שווה לכל נפש. השתכנעתי שהלהקה אינה שותפה לחמדנות המכוערת של הקומפורט 13 שאירח אותם.
קומפורט 13 מנצל את הקהל המטומטם (גם אני חמור)
בגדול, אין לי בעיה שהמקום ירוויח: מחיר כניסה גבוה? סבבה, אני אשלם. בא לי דרינק? אני אשלם. אבל תנו שירות סביר! הצפיפות המוגזמת לא רק שלא איפשרה לרקוד, אלא גרמה להתעסקות מתמדת בהישרדות במקום.
אני מקווה לראות את התפוחים במקום שמכבד את הקהל הנאמן שלהם.
אני מקווה שהבעלים של הקומפורט 13 ישנו את דרכיהם המכוערות.
לצערי, האשמה היא גם על הקהל, ובמיוחד עליי. לפני כשנתיים וחצי כתבתי בפוסט איך להרוס הופעות על הופעה של התפוחים של הקומפורט 13, אז סבלתי מהצפיפות הנוראה ולא נשארתי עד סוף ההופעה.
לא חוזר לשם. נשבע!
לפני מספר שבועות, נכחתי במופע מרשים במסגרת פסטיבל סרטי פועלים בחיפה. מלבד הליינאפ המוצלח, יש מספר אנקדוטות.
הסיפור מתחיל לפני ההופעה. בכל זאת, לחצות את הירקון זאת פעולה מאוד לא שגרתית. בזכות נעה מהמכללה החברתית כלכלית (וגם כוח לעובדים) נודע לי על הפסטיבל וגם הוצע לי טרמפ עד לעיר הפועלים. בנסיעה לחיפה היה גם יהלי סובול. אז קודם כל אני מבקש להשתחוות – התחככתי עם סלב!
ועכשיו יותר ברצינות: קשקשנו לאורך הנסיעה, וגיליתי בחור נחמד ואפילו עממי. מבחינתי זה היה גילוי: הטקסטים שלו מתוחכמים, עמוקים וקצת מתוסבכים, במיוחד באלבומי הסולו שלו, אחרי “מוניקה סקס”. שמחתי לגלות שמאחוריהם עומד אדם בגובה העיניים. יותר מכך, הסתקרנתי לגלות מה עומד מאחורי השירים. בשבת הקרובה, 30.5, הוא מופיע באוזן השלישית ומספר על “מאוחרי השירים”, בדיוק במתכונת שבה הופיע ערן צור. אני אהיה שם. עוד פרטים.
בחיפה הוא הופיע יחד עם עמיר לב, והם עשו מספר שירים של שניהם. לעמיר לב יש טקסטים יותר ישירים, שגם התאימו באופן ישיר לאירוע. שורות כמו “עבד של חברת שמירה” תפור על פסטיבל סרטי פועלים…
עוד גילוי היה קטעי הקישור: יש מוזיקה מקורית בחיפה! צבי, מ”צבי ונערי הליווי” הופיע עם שירים מקוריים בסגנון ג’רג’ ברסאנס, והצחיק את הקהל. אני מקוה שהם יגיעו לתל אביב, ואוכל לצחוק שוב.
נעם רותם שנראה כחוש מתמיד, הופיע והשתולל על הבמה. הוא הביא איזושהי אורגנית שעשתה לו קצב, וגם הרביץ בחשמלית. חבל שהסאונד קלקל לו. ראיתי אותו בהופעות יותר מוצלחות…
אני עדיין מחפש את הקשר בין אסף אבידן לפסטיבל שירי פועלים. נדמה לי שכל שיריו הם על אהבה, והם בכלל באנגלית. כשאבידן פתח את הפה, הקהל החיפאי היה בהלם. הם לא ציפו לקול נשי.
אסף אבידן, יחד עם הדס קליינמן על הצ’לו נתנו הופעה מרשימה ביותר. מנעד הקול שלו, מנעד העוצמה, העיבודים העשירים ששני אנשים הגיעו אליהם והרגש, עושים את ההופעה למשהו ברמה בינלאומית.ו זאת לא הפעם הראשונה שאני רואה אותו וכל פעם מתרשם מחדש. אני מופתע שהוא עדיין בארץ…
בפעם הבאה אני אבוא גם לראות סרטים בחיפה. חג שמח!
לא בפעם הראשונה, נכחתי בהופעה של ערן צור. אבל הפעם זה היה שונה: בלי אף אחד נוסף על הבמה, מדי פעם מלווה את עצמו בגיטרה אקוסטית או גיטרה בס, ומדבר לא מעט.
זאת היתה הופעה בה ערן צור סיפר את סיפור חייו, בעיקר דרך המוזיקה. הוא תאר את התבגרותו בצל השואה, את החוויות שעבר בעיר הגדולה, ואת ההתפתחות המוזיקלית שלו. זה היה מאוד מענין.
הוא דיבר על תקופת טאטו ועל הקשיים בדחיפת שיריו, במיוחד על השיר העוסק באונס. הדינמיקה בתוך כרמלה גרוס וגנר גם היתה מרתקת. מדי פעם הוא הקריא את שיריו, כפואמות, ומדי פעם שר אותם בליווי צנוע.
גיליתי שהשיר “ערב ב’ כסלו” משלב טקסטים משלושה מקורות שונים, כולל של המשורר אבן גבירול, שעל שמו רחוב בכיר בתל אביב. בזמן ניגון השיר, הוא ציין את המעברים בטקסטים.
כמו כן, השיר “קרבות תרנגולים” מכיל משלבי לשון מענינים: יש שורות סלנגיות, עממיות “מתעסק איתה”, ויש ביטויים מליציים, כמו “גבר רחב עם עיניים שוקקות”. לא שמתי לב לדברים האלה. צור גם התייחס גם לעיבודים המוזיקלים המורכבים באותו תקליט: “עיוור בלב ים”.
לקראת סוף ההופעה, ניתן לקהל לשאול שאלות. אני שאלתי על השיר “עלבון”, מתוך האלבום “פרח שחור”. הוא ציין שהיה ויכוח בתוך הלהקה לגבי השיר: האם הוא מספיק קליט, או שהוא משונה מדי. לבסוף השיר תפס בהופעות.
ההסבר שלו לגבי מילות השיר ריתקו אותי: העלבון שגורמת לו הגברת יוצא מההקשר, והופך לישות עצמאית הנמצאת במרכז החדר. הוא מתבלבל בין אהובתו לבין אמא שלו. הנטישה משותפת. לשמחתי, הוא גם ביצע את השיר בהדרן, בליווי של גיטרה בס. הביצוע הגולמי היה מעולה, ומאוד מרגש. הוא גם ניגן בהדרן את “הוא והיא” עם גיטרה אקוסטית. אחד הביצועים היפים.
ההופעה המדוברת, שהיתה באוזןבר, היא חלק מסדרת הופעות אישיות של אמנים שמארגנים החבר’ה של monocrave. לצערי פספסתי את ההופעה של גלעד כהנא. ההופעה הבאה היא של יהלי סובול.
עוד תמונות מההופעה של ערן צור באוזןבר.
גל הרטרו של האייטיז ששוטף את המדינה הוא נוראי: המוזיקה המטופשת, התספורות הנפוחות והחותלות אוכלות כל חלקה טובה. גם היוגורט חזר, הפעם בלי הפרוזן.
מלבד הסמית’ס, קשה למצוא משהו טוב בעשור הזה. אבל אחר כך בא שיפור.
אני גדלתי בניינטיז, עם הגראנג’, מוזיקת הדאנס המלודית, חולצות המשבצות וגם ביבי נתניהו. לשמחתי הרבה, ביבי חזר! נאמן או לא נאמן למדינה? חושילינג נאמן. קחו אותי למילואים עכשיו!
בכל מקרה, כתושב העיר הציונית תל אביב, אני משתדל לא לשמוע חדשות. מה שאתה לא רואה – לא קיים. אז אני מנסה לראות את הצד החיובי בחזרתו של נתניהו למשרד ראש הממשלה.
ובכן, זה מסמן את חזרת הניינטיז. כך אני מאמין. מאמין ונאמן. אני מקווה שמוזיקת סיאטל המשובחת (לא גן סיאטל בבאר שבע) תחזור לאופנה, וכך גם ו חולצות המשבצות שהצלחתי לשמר מהתקופה ההיא.
וכשאני כן שומע חדשות, וידיעה מתחילה ב”שר החוץ אביגדור ליברמן…” אני נקרע מצחוק. את המשך הידיעה אני לא שומע. עדיף לא לשמוע. אביגדור ליברמן באמת שר החוץ? איזה קטעים.
זמנים מענינים. היה עדיף בניינטיז. יאללה, שיחזרו כבר.