Category: פוסט אורח

כמי שהראש שלו בשמאל, מצב הרעב בעולם מדאיג אותי: יש בצורת בהמון מדינות, וגם כמות זריעת החיטה בירידה. בנוסף, קניית הדשן בעולם ירדה – מה שאומר יבולים גרועים בהמשך השנה.אז כבחור עירוני שהתחת שלו בימין, חשבתי לעצמי, איך אפשר להרוויח מכך? כל עוד יש לי קצת כסף, כדאי להשקיע אותו בחיטה.

ולכך נחלץ ידידי אלכס, בנקאי ידוע בישיר הראשון, שם גם מתנהל החשבון שלי. הוא תרם לי פוסט אורח בנושא, וגם מציע לכם להצטרף דרכו לבנק, כי גם הוא צריך פרנסה… ניתן להשאיר תגובה והוא יחזור אליכם.ו 

---

שלום רב לכל הקוראים!כמה מילים על החיטה.

למעשה, בעולם יש שני סוגי חיטה עיקריים:

• חיטת חורף (ובשפת המקור “ozimye”) – שנזרעת בסתיו ונקצרת באביב
• וחיטת קיץ – שנזרעת באביב ונקצרת בסתיו

המגדלים והצרכנים העיקריים הם אמא רוסיה, אחותה היפיפייה אוקראינה, ארץ הקנגורו, הודו וסין (כי הם בכל מקום), ולצורך תחזוקת תעשיית הביג-מק – ארה”ב.

ישנם חוזים עתידיים על החיטה שנסחרים בכל העולם ויש גם ETFים על החיטה (בעיקר כחלק מאינדקס התבואות). מכשיר ת.סל קיים הן בארה”ב והן באירופה, אך הסחירות באירופה כה דלילה שסביר מאוד למצוא שם פערים בין מחיר קניה וביקוש (gaps) ואפילו להיתקע עם הסחורה.

הדברים המומלצים לבדיקה:

• DBA – ת.סל של חברה גדולה ומוכרת PowerShares על אינדקס גדול DeutscheBank Agriculture Index. האינדקס מורכב מ4 סחורות בלבד, בעלות משקל שווה: חיטה, תירס, סוכר ופולי סויה. תעודה זה הינה הכי סחירה בין התעודות שאנו דנים כאן. כלומר – חיטה 25%
• GRU – העוקבת אחרי Elements MLCX Grains Index . סחורות עדיין 4, אך אחרות קצת ומשקלן שונה: חיטה 47%, תירס 36%, פולי סויה 8% וסויה16% (soya meal).ו הבעיה – סחירות נמוכה ביותר, למרות המשקל עודף לחיטה
• JJG – ת.סל העוקבת אחרי DowJones AIG-Grains Index. סחורות 3 – פולי סויה 46%, חיטה 30% ותירס 24%. חסרון – סחירות בינונית.

האסטרטגיה השוויונית של DBA מוכיחה את עצמה לאורך השנים, להבדיל מGRU עם משקל יתר לחיטה, אך עם מדובר ברצון של הלקוח להיצמד לחיטה.

במסחר בארץ ניתן לציין את מיטב סחורות עם משקל לא מבוטל לתבואות, אך גם לנפט וגז.

ולבסוף ניתן לציין שישנם חודשים פעילים בחיטה – דצמבר ומאי, וחודש שקט – יולי.

בהצלחה!

דיסקליימר:ו הכותב הינו יועץ השקעות בניירות ערך ואין לראות בנאמר הכוונה, יעוץ, כפיה לפעולה או תחליף ליעוץ בבנק.

אני כותב המון על תל אביב: הבילויים, ההופעות, המסעדות וההפגנות שלה. לא רחוק מפה, המציאות שונה לגמרי. הגיעה אליי עדותה ותמונותיה של אראלה דונייבסקי שביקרה מעבר לקו הירוק והביאה סיפור עדכני על כריתת עצי זית של פלסטינים על ידי מתנחלים. המשטרה כנראה לא תעשה עם זה כלום.

אני יודע שאין כאן ניוז. רובנו יודעים הרבה יותר על מה שקורה מעבר לים, נגיד בלוס אנג’לס, מאשר על מה שקורה פה ממול. חשוב להביא סיפור וקצת תמונות של מה שקורה בגדה.

מכאן אראלה דונייבסקי:

האור הפנימי זורח על סוסיא, חנוכה 2007

יום שישי. נר רביעי של חנוכה. אהוד ואני נוסעים משובל לביקור שגרתי אצל ידידינו הפלשתינים בתואנה ובסוסיא, מהלך 40 דקות מזרחה. יום אפרורי בתום השבוע הראשון של דצמבר שעליו כתבו כנראה: “רוח ונשיאים וגשם אין”, ואנחנו תוהים על שנה ששוב מאימת להיות שחונה וליטול את לחמנו, שלא לדבר על לחמם, בנגב שלנו ובדרום הר חברון שלהם.

כשהגענו לסוסיא חיכתה לנו חלקת שדה כרותה בוואדי הקטנטן לא הרחק מאהלי המגורים של תושבי סוסיא הספורים. 32 עצי זית נותני פרי ומעובדים למשעי על-ידי
בעליהם-יאסר ראדי נוואג’עה – המתגורר ביאטה הסמוכה, נכרתו עד סמוך לקרקע. האירוע התרחש ככל הנראה בלילה שבין יום רביעי ליום חמישי (5-6.12.2007 ) .
באותו לילה חגגו כמה ממתנחלי סוסיא (ההתנחלות סמוכה לסוסיא הפלשתינית הקרויה גם היא סוסיא) במאחז קטן שנבנה על ידם לפני כשנתיים ממערב להתנחלות. מדורה
הדליקו, נגנו ושרו עד אחרי חצות, מספר מחמוד מסוסיא.

למחרת, יום ה’, בשלוש אחה”צ גילה מחמוד את מטע הזיתים הכרות, שעה שחיפש כמה מעיזיו שברחו לוואדי. מיד הזעיק לשטח את בעל המטע. הלה הגיש תלונה ובאו מן
המשטרה. איננו יודעים מי מן המתנחלים היתה ידו במעל והאם העמדה הצבאית (הממוקמת ממש בגבעה ממש מעל חלקות הזיתים שבוואדי) היתה מאוישת אותו לילה. רק 32 עצים כרותים וכמה לבבות שבורים ופיות רעבים מספרים שקרה דבר.

באנו לשם היום, יום שישי, נאצר בן המקום, אהוד ואני, חמזה בן ה-12 ובילאל אחיו בן ה-8, גם הם בני המקום. עמדנו המומים אל מול העצים הכרותים. הזעקה שרצתה
לצעוק והדמעות שרצו לבכות, הפכו לתחושת חוסר אונים שגם הפעם לא תÖ´Ö¼פÖ¼Ö¶רÖבע מן הפורעים בפעולת נקם קולקטיבית (ראה ערך פונדוק). המשטרה ודאי תחזיר את התלונה למתלונן מהעדר משהו (לא חשוב, הם כבר ימציאו).

המתנחלים ויש”ע יגידו ודאי שזו פרובוקציה של פעילי השלום, ואח”כ יהיה זה עוד אירוע שלא נודע כי בא אל קרבה של השתיקה.

אני נזכרת איך לפני שנה וחצי פרעו מתנחלי אלון מורה בעצי הזית של הכפר סאלם ובזקן חרוץ שטיפל בזיתיו . אז היה זה לכבוד יום העצמאות 2006. בהחלט אפשר גם
לכבוד חנוכה 2007 לאור הנגוהות של האור הפנימי…

כמה עמוק הכאב.

כשיצאנו ברכב בדרכנו לשובל, בצומת היציאה לכביש 60 ליד ההתנחלות סוסיא עצר אותנו רכב צבאי. הקצין שאל איפה היינו. אצל חברים בסוסיא הפלשתינית אמרנו.
ותחזרו לשם גם מחר? שאל. כן, גם מחר ענינו, וברכנו לשבת שלום…

אראלה.

עוד תמונות של עצי זית כרותים

פוסט אורח מאת אור ספיבק

קיים סיכוי שגלעד כהנא סובל מדיכאון קליני, ומהפרעת אישיות נרקיסיסטית; בבירור מדובר באדם עם בעיית התמכרות לאלכוהול (אם כי, כמובן, הוא יתווכח ג€“ ואכן התווכח במהלך ההופעה ג€“ עם הגדרת מצב זה כבעייתי). לעומת זאת, מה שהוא בהחלט אינו סובל ממנו הוא היעדר כישרון או ביטחון על הבמה. חבריו ללהקת הג’ירפות, לעומת זאת, נראים אוסף אנשים חביב; אבל בשונה מכהנא, נדמה שאסופה חביבה זו סובלת מהיעדר כישרון.

הג’ירפות אינם ממש להקה של איצטדיונים: מוסיקת האוירה עם המלים המטורפות של התקליט הראשון, ושירי הדכדוך הנפלאים של תקליטם השני (“גג”) מזמינים אותך לצלול אל תוך ראשך, עם חבר או שניים, ולא להניע את ראשך יחד עם עוד מאות או אלפים. אבל ה”בארבי”, בהופעה החגיגית שציינה שנה לצאת התקליט “גג”, היה מפוצץ. ייתכן שאיש אחר היה מתרגש; גלעד כהנא, לעומת זאת, היה שתוי. מאוד. למן ההתחלה ועד הסוף.

זעקת “ערב טוב רבותיי!” מלאת הוד, הדר, ובעיקר הד (אקו), יצאה מפיו של גלעד כהנא, וסימנה את תחילת ההופעה במוצאי שבת. מכאן נפתח המונולוג הראשון, מיני רבים (נדמה לי שארבעה או חמישה, כל אחד שש-שבע דקות), והוא נפתח בערך כך, בקול באס מהדהד:

“רבותיי!” (אקו-אקו-אקו). “אתם בוודאי שואלים את עצמכם, איך הוא נראה כל-כך טוב.” (גלעד כהנא מלטף את זקנו, הלהקה מתחילה לנגן.) “איך הוא שזוף כל-כך? איך האנרגיות שיוצאות ממנו כל-כך חיוביות?”

מכאן נפנה כהנא לתאר את הגן-עדן שממנו הגיע כעת, עיר האוהלים של גיידמק; עיר שבה אין בעיות, שבה אפשר לזיין את אשתו של השכן, לידו, ו”לא איכפת לו! כי כל-כך כיף בעיר האוהלים!” עיר שהסמל שלה הוא נקניק וסלטים על רקע כחול-לבן, ושבחלומו של כהנא תתפרס על כל הארץ, וכולם יהלכו בה בכפכפים, וישירו את ההמנון ג€“ שיר האליפות של בית”ר ג€“ ויהיה כיף, כיף להיות מפונק אצל גיידמק.

המונולוג הזה, עם ההומור המופרע, המחאה, והאמת שבו, בשילוב הכריזמה המשפריצה של כהנא, סימן את תחילת הערב, שהיה יותר מופע קברטי מהופעת רוק “אמיתית”. אחרי הקטע הזה, ואחרי שביצעו את השיר “לכת”, לטעמי השיר הכי טוב ב”גג”, כהנא העיר שלדעתו היה צריך להפסיק את ההופעה עכשיו, ככה, קצר וקולע. ואולי כך כדאי לעשות גם עם הביקורת הזאת, קצר וקולע. שלוש הערות לסיום:

1. לגלעד כהנא יש מה לומר. הטקסטים שלו, המוזרים האלה, פועלים כמו שירה טובה (ואני לא קורא שירה, אבל ככה מספרים לי): משהו עובר ממנו אליך, ואינך יודע מה, אבל הוא עובר, בתוך הקרנבל הזה.
2. הלהקה, לעומת זאת, איך לומר בעדינות, לא ממש יודעים לנגן. הבסיסט עושה רושם בסדר; היתר ג€“ לא משהו בכלל-בכלל, והעיבודים נטולי השראה, העתק חיוור לדיסק. נראה שמוסיקאים טובים היו עושים חסד עם יצירתו של כהנא, ואולי מעשירים אותה בעוד שניים שלושה רבדים.
3. הטירוף הזה, עם הההשראה הזו, שווים התמסרות, גם בתנאים האלה. ולו רק בשביל הרגע שבו כהנא ירד לקהל ושר את “רמי מואשם באחזקת סמים קלים”. פתאום השיר הזה, הטבול בציניות, והמדויק כל-כך באופן שבו קלט את תרבות הגראס בחציה הפאתטי-ישראלי, הופך למרגש, וכואב. זהו כהנא בשיאו: עובר בין רגש לשכל מושחז, הלוך-חזור, ואתה הולך איתו.
   למרות הלהקה (פעם אחרונה, נשבע).