- דייט – 5- דקות: עדיף להקדים. better safe than sorry. לה מותר לאחר.
- ארוחה במסעדה עם המשפחה – 5 דקות גג.
- ארוחה אצל ההורים – עד 10 דקות.
- יציאה עם חבר לבר – עד 15 דקות.
- יציאה עם חברים רבים לבר – עד 20 דקות
- הצטרפות לחברים מרוחקים לבר – עד 30 דקות.
- הופעת מוזיקה ראשונה מתוך שתיים – 40 דקות.
- ביקור אצל חברים בבית – 45 דקות
- הופעת מוזיקה – 50 דקות.
- הופעת מוזיקה שנייה באותו ערב – שעה.
- מסיבה במועדון – שעה וחצי
- מסיבה “פרטית” של “חברים” מהפייסבוק – שעתיים ++.
אם יש סוגי אירועים נוספים או הסתייגויות, אשמח לשמוע ולעדכן את הפוסט.
פעם הייתי ייקה שמגיע בזמן. לא רק שהייתי מגיע בזמן, גם הייתי כועס על אנשים שמאחרים. צברתי יותר מדי זעם. הייתי מנסה לקבוע לשעות לא-עגולות כמו 20:25, כדי לגרום לצד השני לדייק קצת יותר.
לקח לי זמן לקלוט שכשאנשים אומרים שעה, הם מראש מתכוונים לאחר. או לחלופין, כשהם מתקשרים מהדרך ואומרים “עוד 10 דקות”, זה כנראה ייקח חצי שעה.
ולפני כמה שנים, החלפתי דיסקט. קיבלתי את האיחורים באהבה. ההרגשה כבר השתפרה. בנוסף, למדתי גם אני לאחר, לא פעם בכוונה. אפילו התגאיתי בכך כמה פעמים. גאווה ישראלית אמיתית.
הבעיה באיחורים, היא שהנורמות לאיחורים לא תמיד ברורות לכל הצדדים, ואז יש צד אחד שמחכה עצבני. אני מקוה שהמדריך הזה יעשה סדר, לפחות בשבילי.
היה הרבה יותר פשוט אם אנשים (כולל אותי כמובן) היו באים בזמן. ובכלל, מתכוונים למה שאומרים.
