החרדים יודעים איך להשיג הישגים – באמצעות התאגדות. הם לא המציאו את השיטה. זה אנחנו ששכחנו אותה.
אני לא מדבר על הפעלת כח פוליטי כמו במקרה של חוק הצנזורה לאינטרנט. שם הם איימו במשבר קואליציוני, מפלגת השלטון נכנעה, ובקרוב יהיה לנו אינטרנט מצונזר כמו באיראן וסוריה.
רוצים למחות נגד הצנזורה? יש הפגנה ביום רביעי, 9.4.2008 בשעה 16:00 מול משרדי הממשלה ליד קניון עזריאלי. עוד פרטים בבוקפייס
אבל כאמור, לא על זה אני מדבר. הם יודעים להשתמש בכח הצרכני שלהם. כשלממשלה לא אכפת מהאזרחים, האזרחים יכולים למחות כדי לגרום לממשלה לשנות את מדיניותה. בתור משתתף קבוע בהפגנות, אני נאלץ להודות שזה בקושי עוזר.
אבל יש לנו כח הרבה יותר גדול: חרם צרכנים. הכיס הוא המקום הכי כואב. שתי דוגמאות:
בנקים
הבנקים מאוד מתואמים בעמלות. הבנקים בעולם מרוויחים בעיקר מהלוואות לעסקים. פה הם לא ממש מתמקצעים בזה, אז רוב ההכנסות באות ממשקי הבית. העמלות של הבנקים הגדולים מאוד מתואמות, והבנקים הקטנים שמציעים תנאים טובים יותר, לא מצליחים למשוך לקוחות.
המפקחים על הבנקים לדורותיהם טיפלו בכפפות של משי בבנקים. כמובן שאחר כך הם מצאו את עצמם בתפקיד בכיר באחד הבנקים. אם היינו מחרימים את אחד הבנקים הגדולים סביב נושא העמלות, אנחנו היינו נכנסים לוואקום אותו אמור למלא המפקח על הבנקים.
קסטרו
בדרך כלל הבגדים שלהם מוצלחים והחנויות מרשימות. אבל את הכסף קסטרו עושים גם על חשבון העובדים שלהם במרכז הלוגיסטי בצריפין: אין מזגנים, השכר נמוך וההתארגנות לועד עובדים לא הוכרה. החברה עברה על החוק אבל המשיכה למכור בגדים.
מיותר לציין שהמדינה לא התערבה. חרם צרכנים על קסטרו היה מוריד את החברה על ברכיה, וזוקף את גב העובדים. אפשר להביא עוד הרבה דוגמאות.
החרדים
המקרה שכרגע בחדשות הוא של שפע שוק. זכויות עובדים אינם בראש מעינהם של החרדים, אלא שמירת השבת. הם לא הסתפקו במחירים זולים ובחנויות כשרות למהדרין. הפריע להם שבעלי שפע שוק, דודי וייסמן, מחזיק גם בבעלות על AM:PM שלא ממש שומרת שבת.
אנחנו החילונים תופסים את עצמנו כאנשים חופשיים. אין לנו רבי שמוריד לנו פקודות. אנחנו חושבים משמע אנחנו קיימים. אבל בלי התארגנות, נמשיך להידפק. oh yeah
קריאה נוספת: יונית כתבה מאמר מנוסח היטב על חרם צרכנים נמצאות כאן. חבל שהיא כבר לא כתבה הרבה זמן בבלוג שלה.
