Category: מוזיקה

בזכות חבר לעבודה, הייתי בשבוע שעבר בהופעה של אייל ברוך והאריות מחיפה. מאוד נהניתי.

אייל ברוך, שר משיריו המקוריים בהתרגשות. ניכר שהוא מחובר באופן מלא למילות השירים, ואינו ממציא את ההתרגשות למען ההופעה. את הסגנון המוזיקלי אפשר לכנות פולק-רוק. הסאונד של חלק מהשירים הזכיר לי קצת את החלונות הגבוהים.

השיר “יפה יפה” יכול בהחלט להיות להיט אם היו דוחפים אותו לרדיו. אני מאמין ש 88FM היו מקדמים את השיר הזה. גם השיר בוב מצויין לטעמי. אפשר לשמוע משיריו במייספייס שלו (שאינו מקושקש, בניגוד למקובל במייספייס).

אותי ריגש השיר יום אחד שהוקדש לבת זוג של חבר שנפל במלחמה האחרונה. היה לי כיף גדול לראות מישהו שאינו מוזיקאי מקצועי מצליח להעמיד רפרטואר גדול ועשיר, וגם לבצע אותו בצורה מרגשת.

ברוך ליווה את השירה שלו בגיטרה אקוסטית. לצידו היה וולדימיר וורלינסקי על הבאס שהרביץ ליינים יפים. חבל שהסאונדמן בבלום בר לא נתן מספיק ווליום לבאס. בחלק מהשירים הצטרף איתמר בלבינדר בגיטרה חשמלית, ללא דיסטורשן.

ובכל זאת ניג’וס קטן: היה חסר קאבר אחד או שניים. כן, שמתי לב שאני חוזר על עצמי בנקודה הזאת. כשלא מכירים בכלל את האמן ואת יצירותיו, שיר מוכר אחד או שניים יכולים בהחלט לקרב את הקהל. במקרה הזה, חלק נכבד מהקהל הכיר את החומר, אבל לטובת המעגלים החיצוניים, קאבר אחד או שניים יתקבלו בברכה.

בקיצור – מומלץ. אני אתריע על ההפועה הבאה.
לעוד תמונות מההופעה של אייל ברוך והאריות מחיפה.

שרון הולצמן, לשעבר מלהקת אבטיפוס, בא להופיע בפאב הלילנבלומי צוזאמן. למרות רפרטואר שירים מוצלח וגיטריסט מוכשר, הרגשתי לא שייך ולא הצלחתי להתלהב.

ההתחלה נראתה מבטיחה: הפאב קטן, חמוד ומואר יפה. בזמן ההמתנה להופעה נוגנו ברקע שירים של ניל יאנג. המקום לבטח יזכה בביקורים רבים במהלך החורף. חבל רק שאין מגוון של בירה מהחבית, אבל אני מסתדר גם עם גולדסטאר.

ההופעה התחילה עם כמה שירים לא רעים מהאלבום החדש שעומד לצאת. שירים לא רעים בכלל. הבעיה היתה בין השירים. הוא התחיל לקשקש הרבה עם חברים שלו בקהל. Islay ואני חשבנו לקגע שאנחנו היחידים ששלימו עבור הכניסה להופעה (20 שקלים, אם שאלתם). אני הרגשתי גם חוסר צניעות לא מידתי בהתנהגות שלו. או בשתי מלים: מתלהב מעצמו. זה היה מאוד מנוגד לרוח המקום. קשה לי להיפתח למוזיקה שאני לא מכיר כשאני מרגיש שהאמן מעט ראוותן.

על הקשקושים חיפו בסולואים של הגיטריסט יהל דורון. הוא הרביץ קטעים מאוד יפים על הגיטרה האקוסטית. הוא גם לא קשקש בכלל.

בהמשך ההופעה היו גם שירים מתקופת אבטיפוס. לא הייתי מעריץ שלהם אז בניינטיז, אבל בהחלט היה להם רפרטואר מוצלח שנשמע לא רע בכלל בהופעה. כשהולצמן שאל אילו שירים הקהל רוצה, התחלתי לשיר “העכבר מרחוב אילת שש” מתוך השיר מועקה. אבל, אין מבצעין את השיר הזה. מישהו אחר מהלהקה כתב את השיר. כן, גם עכשיו, עשור אחרי פירוק הלהקה, כנראה שנותרו משקעים.

את הדברים הטובים והרעים אמרנו לשרון הולצמן וליהל דורון ביציאה. הם הוחמאו מהביקורת החיובית על המוזיקה. מנגד, הם טענו שהם לא הכירו את רוב הקהל, ושהם מצטערים שהרגשנו שההופעה היא למקורבים בלבד.

אני מקוה שהביקורת תופנם, ושהשירים הטובים והנגינה המוצלחת יגברו על כל המסביב שפגע בחוויה.

שרון הולצמן בהופעה, עם יהל דורון 23.10.2007
צוזאמן, לילנבלום 25, תל אביב.
עוד תמונות מההופעה.

והפעם במדור המוזיקה המתרחב – 8 הופעות במקום אחד. מקום מחוץ לתל אביב! הייתי ברובו של היום השני של פסטיבל המוזיקה אינדינגב. היה כיף ומענין. זכיתי להכיר מוזיקה חדשה, וגם להנות ממוזיקה מוכרת באווירה נפלאה.

כל התמונות מפסטיבל אינדינגב

איך היה הפסטיבל?

היה ממש כיף. אמנם הייתי רק 6 שעות מתוך 30, אבל מאוד נהנתי. האאוירה היתה טובה, רגועה וצנועה. האמנים הסתובבו בתוך הקהל. על פי האנשים בכניסה, היו כ 800 אנשים בפסטיבל.

הארגון היה משובח. ההופעות התחילו (כמעט) בזמן, למרות לוח זמנים צפוף. המחירים גם היו סבירים: 15 שקלים לבירה, 5 שקלים למים, ומנות האוכל (הצמחוניות) ב 15 ש”ח. הלייבל פתקית מכר שם דיסקים של רוב האמנים שהופיעו בכ 30 ש”ח. מחיר הכניסה של 60 ש”ח גם הוא מאוד זול.

אהבתי את צניעות המחירים ואת האווירה הרגועה. יחד עם זאת, עוד טיפה קטנה של רצינות לא היתה מזיקה. מוכרי השקשוקה לבשו חולצות נורא מלוכלכות, והקערה לשטיפת הכלים היתה מלאה במים עכורים. לא ממש עשה חשק לאכול. גם עוד קצת שטח מוצל לא היה מזיק בחום של הצהריים. בקיצור, עוד טיפת מסחור (רחמנא ליצלן) היתה הופכת את האירוע למושלם.

ולחוויות בהרחבה: