כל התמונות מפסטיבל אינדינגב
איך היה הפסטיבל?
היה ממש כיף. אמנם הייתי רק 6 שעות מתוך 30, אבל מאוד נהנתי. האאוירה היתה טובה, רגועה וצנועה. האמנים הסתובבו בתוך הקהל. על פי האנשים בכניסה, היו כ 800 אנשים בפסטיבל.
הארגון היה משובח. ההופעות התחילו (כמעט) בזמן, למרות לוח זמנים צפוף. המחירים גם היו סבירים: 15 שקלים לבירה, 5 שקלים למים, ומנות האוכל (הצמחוניות) ב 15 ש”ח. הלייבל פתקית מכר שם דיסקים של רוב האמנים שהופיעו בכ 30 ש”ח. מחיר הכניסה של 60 ש”ח גם הוא מאוד זול.
אהבתי את צניעות המחירים ואת האווירה הרגועה. יחד עם זאת, עוד טיפה קטנה של רצינות לא היתה מזיקה. מוכרי השקשוקה לבשו חולצות נורא מלוכלכות, והקערה לשטיפת הכלים היתה מלאה במים עכורים. לא ממש עשה חשק לאכול. גם עוד קצת שטח מוצל לא היה מזיק בחום של הצהריים. בקיצור, עוד טיפת מסחור (רחמנא ליצלן) היתה הופכת את האירוע למושלם.
ולחוויות בהרחבה:
סוף העולם
אני מתורגל בנסיעות לדרום, אבל מצפה גבולות זה ממש רחוק. לקח לי איזה שעתיים להגיע לשם. זה כלל חיפוש כספומט בשדרות השוממה, ושתי טעויות ניווט עקב אי קריאת הוראות הנסיעה אותן דאגתי לקחת איתי. כל הדרך היו כבישים ישרים חסרי נוף. גם בסוף, ב”מצפה” לא היה מה לראות. רק עוד חול.
רגאייסטן
הגעתי לקראת סוף ההופעה של להקת הרגאיי רגאייסטן. לאחרונה אני מתלהב מרגאיי ודאב, ושמחתי לשמוע שיש מי שעושה את זה לא רע גם בשפה העברית. לצערי, פספסתי את רוב ההופעה. לא נורא, הם מופיעים ביום חמישי הקרוב בלבונטין 7. In the name of the most high אבל בלי נדר, אהיה שם.
דני הדר ונגה שלו
את דני הדר הכרתי רק יום לפני הפסטיבל, כאשר בדקתי את עמוד המייספייס שלו, והיה לי נחמד. ההופעה היתה מצויינת. שירי רוק המלודים עם מלים חריפות הלהיבו. הקהל שאג בשיר “אל תתגייסי”.
גם נגה שליו, שליוותה את הדר, ושרה שירים משלה היתה ממש טובה. בסוף ההופעה רכשתי את אלבומו החדש ואת ה EP האחרון של דני הדר. מסתבר שיש באמתחתו עוד שני אלבומים ישנים יותר. לאט לאט אחקור את יצירותיו.
עמית ארז
עמית ארז היה אמור להיות אחת ההופעות החזקות של הפסטיבל. אני דווקא התאכזבתי. השמש הקופחת בצהריים פשוט לא מסתדרת עם שירים כל כך עדינים ונוגים, שבוצעו רק בליווי הגיטרה האוקסטית של ארז.
את ארז ראיתי לראשונה לפני מספר שנים ביום חורפי בקפה רש”י בתל אביב. הוא ביצע באופן מרשים ערב שלם משיריו של ניק דרייק. שירים ושקטים מחממים את הלב במקום חשוך כאשר יורד גשם בחוץ.
נעה בביוף
על נעה בביוף שמעתי בעבר, ועכשיו גם שמעתי אותה. יש לי שירים יפים, אבל גם כאן, כמו בהופעה הקודמת, היה חסר רעש. עמית ארז הצטרף אליה, ועם שתי גיטרות ושני קולות, כבר היה יותר בשר בהופעה. את שיר הסיום שרה בביוף ללא ליווי כלל, ואפשר היה להנות מהקול הנמוך והמרשים שלה.
The Homesicks
מבחינתי The Homesicks הם היו התגלית של הפסטיבל. הם נתנו הופעת רוק חזקה. הסולן שר באנגלית עם מעט מבטא אנגלי ושירה בסגנון אייטיז. הוא גם הרביץ סולואים מצויינים. הבסיסט גם ראוי לשבחים: אצבעותיו הארוכות הפליאו לבסבס.
ללהקה הצטרפו ברק אלנקוה ובילי לוי שהעשירו את הסאונד של ההופ סיקס. רצתי לקנות את הדיסק של הלהקה, אבל לצערי נגמרו הדיסקים של הלהקה. נתקלתי בזמר אחרי ההופעה, והוא אמר שהם לא הביאו מספיק דיסקים למכירה – דבר אופייני ללהקה. נו, בכל זאת אינדי.
נעם רותם
נעם רותם היה הדובדבן בקצפת של הפסטיבל מבחינתי. השירים שלו מצויינים, וגם מוכרים! ביחד עם אדם שפלן על הבס, ניגן רותם את מיטב השירים שלו. הפער בין המנגינות החיוביות למלים הקשות ריתק אותי.
רותם, שנדמה שלא אכל כבר כמה שנים\ התלונן על תקלות טכניות, אותם כינה שפלן “אינדינזק”, אבל לאף אחד זה לא הפריע. לקראת סוף ההופעה, הודיע רותם שעמיר לב לא יגיע וביצע “במקומו” את השיר אריה ורותי. היה מוזר לשמוע את השיר דרך הקול היחסית גבוה של נעם רותם, אבל הביצוע היה מצויין. השיר השתלב יפה עם שיריו המדכאים של הזמר.
דמדומים והביתה
אחרי ההופעה של נעם רותם, רבים החלו לעזוב. הבשורה על הביטול המאכזב של עמיר לב כנראה סגרה לרבים את האירוע. בשלב הזה הקשבתי רק מרחוק. Carusella עשו הרבה רעש, ונשמעו לא רע. אחריהם עלו Fantash/Lenzez שעשו רוק בערבית וגם קאברים ל Doors.
בדרך החוצה תפסו אותי בחור אוסטרלי צעיר ובחורה מהפרברים שהיו צריכים טרמפ למרכז. היה נחמד להעביר איתם את הנסיעה במיקס של עברית ואנגלית. הורדתי אותם ב”מנזר” שם הם המשיכו לשתות. הם הציעו לי בנימוס להצטרף, אבל התרשמתי שהם מעדיפים להיות בזוגיות, אז פרשתי…
תודה לידידי אור ול Islay שהיו אתי בפסטיבל, וכמובן תודה למארגני הפסטיבל. מחכה לסיכום של ניימן ו Islay מהיום הראשון עליו שמעתי מלים טובות, במיוחד על ה Midnight Peacocks…
בפעם הבאה אני בא לכל הפסטיבל!
Comments are closed.