Category: מוזיקה

הייתי בלא מעט הופעות לאחרונה, אבל לא כתבתי עליהם בזמן, ועכשיו מאוחר לסקירה רצינית. לא שאני רציני בדרך כלל. סתם עצלן לכתוב.
אז אני מעדיף להסתכל קדימה, ולספר על ההופעות שאני מחכה להן בזמן הממש קרוב:

רועי ריק the Medley Band & – יום שני, 25.2, 22:00 בבארבי. רועי ריק הוא חבר בקולקטיב שמנגנים מדי יום שישי בשדרות רוטשילד, מנגן עם אלברט סופר (גם ברדיו), וגם עם עידן רבינוביץ’ המוכשר. הסגנון הוא פולק-רוק-בלוז-אקוסטי-מפוחית. הקשיבו לשיריו ובואו להופעה! אני אוהב במיוחד את השיר in weed.

FeelAbouT יום שלישי, 26.2 21:30 בתיאטרון תמונע. FeelAbouT היא להקת רוק שנותנת בראש, קצת בסגנון של היהודים. אפשר לקרוא סקירה נלהבת קודמת, להאזין במייספייס, וכמובן לבוא להופעה. ההופעה היא חגיגית, לקראת השקת האלבום. עם החולצה תצא מהכביסה, אני אבוא איתה, כמו Roadie אמיתי…

ביום שישי נאמר לי שיש הופעה של להקת בנות מגניבות לאללה. אין לי פרטים…
עדכון: מדובר בהרכב האלקטרוני Terry Poison.

ובשבוע הבא, In the name of the most high, נסיך הרגאיי מקס רומאו, מגיע ל Zion, ואני אהיה שם, בבארבי, ביום רביעי, 5.3 22:00. למי שמרים גבה (רובכם כנראה הרים גבה עוד בשמות האמנים הקודמים…), אני יכול לספר לכם שגם אתם רקדתם לצליליו: השיר Outer Space של ה Prodigy שעדיין רץ חזק בדיסקוטקים, מבוסס על שירו של רומאו בשם I Chase The Devil שנכתב עוד בסבנטיז. חוץ מזה, יש לו כל כך הרבה שירים טובים. לדוגמא: One Step Forward , War Ina Babylon ועוד רבים וטובים.

רציתי לשלב קליפ של his highness, אבל בזמן כתיבת שורות אלו, יוטיוב נפל, כן נפל, לא מגיב, לא עולה. אז הנה קישור לאחד מלהיטיו.

בשתי הופעות של הג’ירפות, התרשמתי מאוד מקטעי הקישור של גלעד כהנא שבין השירים. לעתים היתה זאת הקדמה לשיר הבא, ולפעמים קטע שלגמרי עומד בפני עצמו. בכל הופעה זה היה שונה. נדמה לי שמצאתי את ההשפעה לסגנון הזה.

Eek-a-mouse, אותו גיליתי רק לאחרונה, הוא אמן רגאיי ג’מאייקני המתנשא לגובה של 2 מטרים. גם הוא עושה קטעי קישור דומים בהופעות.

ניקח את השיר Ganja Smuggling של Eek-A-Mouse מתוך הופעה חיה ברוטרדם ב 1994, ומנגד את הביצוע לרמי מואשם באחזקת סמים קלים של הג’ירפות, כפי שחוויתי אותו בבארבי ב 2007.
אז מהם קווי הדמיון?

• בקשה מהנגנים להוריד את הווליום ואת הקצב. בעברית זה “רגע, רגע, יש עוד להקה אחרינו”. ובלעז זה Take it down-low .
• הסתלבטות על סגנונות שונים. בעברית זה יוצא על דיוויד ברוזה, ועל הסגנון הספרדי ה”מגניב” שלו. הרבה איי איי איי ולא מעט אלחנדרו, אלחנדרו. בלעז זה יוצא Some singers sing la la, yeah yeah and wo wo
• הגייה מלאה, איטית וברורה של כל מילה בקטעים שאינם שירה, עם סגנון מעט מליצי והרבה חזרות, למניעת טעויות. בעברית זה יוצא: “אנחנו ננגן את השיר בשפה העברית, השפה המקורית בה נכתב השיר, השפה בה נכתב ספר בראשית, השפה הרשמית שבה השיר נכתב.” ובלעז, “I am Eek-A-Mouse, and I am 6 feet 6 above sea level. Yeah. Eek-A-Mouse does not DJ, does not DJ, no.”

אפשר לנתח עוד ועוד, אבל במקום קשקושים, הנה המוזיקה:

העכבר:
[audio:http://yohayelam.com/recordings/Eek-A-Mouse – Ganja Smuggling (live @ rotterdam).mp3]

הג’ירפות:

– Funny blooper videos are here

חווית השידור ברדיו היא סוג של הגשמת חלום. בתור חולה רדיו, תמיד סיקרן אותי איך זה נראה מהצד השני. זכיתי לא רק לראות איך זה נראה מהצד השני, אלא גם לדבר אל המיקרופון ולערוך (במשותף עם Islay) תוכנית רדיו. בני תבורי אירח אותנו בתוכניתו דה ז’ה וו ברדיו אמצע הדרך. היה ממש כיף.

הקונספט של התכנית היה “מוזיקה אלטרנטיבית עכשווית”. השמענו שירים של אמנים שונים אותם ראינו ושמענו, והזכרנו מקומות בהם אפשר למצוא מידע על הופעות, ביקורות על הופעות וכמובן את שירי האמנים במייספייסים שלהם. את זה הכנתי מראש וכבר פרסמתי כאן.

בהתחלה הייתי קצת נרגש, ואני מקוה שלא שמעו את זה בקול שלי. בהמשך, גם תודות לבחרובקה, השתחררתי, ודיברתי יותר בחופשיות.

Islay הצליחה להביא לאולפן את אלברט סופר ורועי ריק שניגנו באולפן מספר שירים חדשים וישנים של אלברט. לארח אמנים באולפן היא גם חוויה אדירה. קצת ראיינו את אלברט. הרגיש לי קצת מוזר לדבר להסתכל אליו כשאני שואל שאלה ובמקביל להמשיך להיצמד למיקרופון.

לפני התוכנית ישבנו להכין את הקטעים שנשמיע ואת הנושאים שנדבר עליהם. עבודת ההכנה לא נסתיימה לפני התוכנית, אלא גם תוך כדי התוכנית צריך להכין את השירים הבאים ולאלתר לא פעם. לקראת הסוף טעיתי בשם אחד השירים. אני מקוה שלקראת 2 בלילה המאזינים סלחו לי.

לצערי אין הקלטה של התוכנית, וגם את המצלמות שכחנו לשלוף. אבל החוויה הדהדה חזק בתודעה שלי בימים האחרונים. שוב תודה לבני תבורי.

בהמשך לתוכנית על מוזיקה אלטרנטיבית, הנה ההופעה הקרובה: עידן רבינוביץ’ מופיע בגנזך, אילת 22 ביום שישי הקרוב, 21 בדצמבר בשעה 22:00. אני אהיה שם.

כבוד גדול היה לי לשדר ברדיו בתכנית מוזיקה לילת. הזמן: 12:00-02:00 בלילה בין חמישי לשישי. התדר: 90FM. התוכן: מוזיקה אלטרנטיבית. התוכנית: דה ז’ה וו. בעל הבית: בני תבורי. הקומבינה: Islay ששידרה אתי וארגנה את כל העייסק.

הפוסט נכתב לפני התכנית ובא לסכם את מה ששידרנו (או תיכננו לשדר) במהלך התכנית. יש כאן קישורים לכל האמנים והמקומות.

אני מקוה שיצא בסדר, הן מבחינת המוזיקה והן מבחינת הקשקושים באולפן. אני מקוה להביא סיכום שנעשה אחרי, ולא רק סיכום מוזיקלי שנעשה לפני השידור, ואותו אתם קוראים כאן. מפאת חשש מפדיחות, לא עשינו פרומושן לאירוע בבלוגים.

אוקיי, המוזיקה:

אלברט סופר
Immanence
דני הדר
Midnught Peacocks
The Girls
אייל ברוך והאריות מחיפה
נאג’ חמאדי
ג’ינה סנאף
אדום לבן
The Homesicks
Mad Bliss
Feel About

איך מוצאים הופעות?

ניימן
יאללה מי בא
טיימאוט
עכבר העיר

ביקורות הופעות:

עונג שבת – ה Hub של בלוגי המוזיקה בארץ. המון מידע מענין וקישורים לביקורות.
Veni Vidi
ניימן
כאן!

לייבלים:

פתקית
Hiss Records
Earsay

מקומות:

בלום בר
לבונטין 7
צוזאמן
קפה ביאליק
סאבליים
תמונע
סטאוט ז”ל

פסטיבלים:

אינדינגב
פולק’לה
חוצמיזה

זהו!
שוב מקוה שעבר בשלום…

לא, אני לא מדבר על הפלאפל, וגם לא מדובר בשם של כלבה, אלא על להקת הרוק המצויינת ג’ינה סנאף. יש רוק’נ’רול חזק ובריא בשפה העברית. חלק מהשירים נודדים למחוזות מוזיקלים אחרים והופכים את ההופעה לקולאז’ סגנונות. ויש שירים אחרים, רוקיסטים מצויינים, שחסן נסראללה מנע מהם להפוך ללהיטים.

אז ג’ינה זה לא רק פלאפל, אלא להקת רוק חיה ובועטת. בזכות דן אקרט שמנגן בס בג’ינה סנאף וגם בכלים בהרכבים אחרים, הייתי בהופעה שלהם בלבונטין 7. לצערי, האולם לא היה מלא. איש אחד לקח כסא וישב. הוא למעשה יצר את השורה הראשונה, שלא היתה צמודה לבמה. חבל, זאת הופעת רוק רועשת. לא יושבים!

ההופעה נפתחה בקטע אינסטרומנטלי מתוך האלבום הבא. בהמשך הלהקה ניגנה משיריה המקוריים, מתוך אלבום שיצא לפני שנה וגם תיבלה בעוד שירים מהאלבום החדש. זיהיתי חלק מהשירים, שנוגנו ב 88FM. האלבום יצא בתזמון אומלל, באמצע המלחמה, ולכן קצת נבלע. הסולן, אביב כהן השני בולט מאוד על הבמה, גם בקטעי הקישור.

לא ממש שמתי לב לחלוקת תפקידים בינו לבין הגיטריסט רותם פלורנטין. לא היה לאף אחד מהם תפקיד של Lead Guitar. בדרך כלל יש חלוקת תפקידים בין הגיטרות החשמליות. יש לציין שזוהי הופעתם הראשונה של החבורה בהרכב הנוכחי.

ולשירים: “באה אליי” הוא שיר קליל ונחמד. שיר הנושא של הלהקה “ג’ינה סנאף” חמוד, אבל לא ממש הסגנון שלי. הקליפ היה חסר. השיר “הלילה” החזק והאנרגטי, זכה לביצוע מעולה בהופעה.

ונעבור לשירים היותר קטלניים: “מי יגיד משהו” הוא שיר פאנקי מדליק. “מחכים לקיץ”, הפותח את האלבום הוא בעל עוצמות אדירות, עם באס דומיננטי. מילות הפזמון הצחיקו אותי. והשיא שלי הוא: “כל יום אני קורה לה“. פשוט המנון רוק שלא יוצא לי מהראש.

תמונה נוספת מההופעה של ג’ינה סנאף:

לסיכום, מאוד נהינתי מההופעה. יצאתי עם אנרגיות חשמליות, ורציתי לקנות את האלבום בתום ההופעה, אבל לא היה מי שימכור לי. נראה לי שיש כאן טיפ: הוצאתם אלבום? תמכרו אותו בהופעה. חוסכים את התיווך של חנויות התקליטים. כמו כן, יש סיכוי לא רע בכלל שמי שהיה בהופעה ונהנה גם ירכוש את התקליט.

ההרכב: אסף דגן על התופים, רותם פלורנטין גיטרה חשמלית, אביב כהן ה-II בשירה ובגיטרה חשמלית ודן אקרט בגיטרה באס.
עוד חומר אפשר למצוא באתר הלהקה, במייספייס שלהם, ובעוד קצת תמונות מההופעה.

ג’ינה סנאף בהופעה בלבונטין 7,
27.11.2007
30 שקל”צ כניסה.