שירים שיושבים לי בראש – מיקסטייפ

דרך העונג, הגעתי למבצע מיקסטייפים של פורום מוזיקה אלטרנטיבית בווינט. אני לא גולש קבוע בפורום, אבל מבצע החלפת המיקסטייפים בשיטת “גמדים וענקים” לכבוד חג הסוכות נראה לי להיט.

אז הכנתי מיקסטייפ, ושלחתי לפני חג הסוכות. לצערי לא קיבלתי מהענק שלי פידבק על המיקסטייפ. בנוסף, לא קיבלתי מיקסטייפ מהגמד שלי. אבל, היה לי ממש כיף להכין את האוסף ולכתוב אודותיו, אז הנה הוא לפניכם:

לשמיעה
[audio:http://yohayelam.com/recordings/Mixtape.mp3]

להורדה

מה שמאפיין את המיקסטייפ הוא שירים שיושבים לי בראש בזמן האחרון. לא קיבלתי כיוון מוזיקלי מוגדר, אז הלכתי לכיוון הזה…
חלקם חדשים עם סאונד עדכני, וחלקם ישנים (מקוה שלא מיושנים מדי). הסגנון שאני אוהב בדרך כלל, ומתבטא פה, הוא מוזיקת רוק, ואני במיוחד אוהב לשמוע גיטריסטים מפליאים בסולואים בהופעות חיות. מתחת לקיפול יש כמה מלים על כל שיר, מהזווית שלי:

Continue reading “שירים שיושבים לי בראש – מיקסטייפ”

מידנייט פיקוקס בהופעה – איזה פסיכים (לטובה)

בערב החג הקודם, הזדמן לי להיות בהופעה של ה Midnight Peacocks בלבונטין 7. היה מופרע לגמרי! שירי “שאנטי-מטאל”, “רוק ערבי” וסתם אינדי רוק מופרע באנגלית ובעברית היו שם.

Midnight Peacocks

יש עוד תמונות של Midnight Peacicks בהופעה
כמה מהחוויות:

Continue reading “מידנייט פיקוקס בהופעה – איזה פסיכים (לטובה)”

עמיר לב מבשר את החורף

הופעה של עמיר לב תמיד מענגת. בסגנונו המלנכולי והשקט הוא מצליח לחמם את הלב בחורף. רגע, אבל עדיין קיץ וחם נורא! כמה רשמים מהופעה של עמיר לב ואמיר צורף מהופעה בלבונטין 7, ב 9.9.

עמיר לב

חוץ מתמונת ה”כחול ואדום” שלמעלה, יש עוד תמונות מההופעה של עמיר לב ואמיר צורף.

אני מכיר בעיקר את עמיר לב דרך תקליט ההופעה בבארבי, שם הוא אירח אמנים נוספים. בתחילת ההופעה הוא לא ניגן שירים מאותו אלבום, וכך נחשפתי לשירים חדשים שלא הכרתי. אהבתי מאוד את מה ששמעתי. שילוב שתי הגיטרות האקוסטיות נשמע מצויין. שניהם עשו סולואים כאשר הנגן השני מלווה אותם. יצא טוב. למרות הכלים האקוסטים וההרכב המצומצם, היה גם שימוש באפקטים (ווה ווה ודיסטורשן).

ערב ראש השנה, שר עמיר לב ואומר שעוד מעט תהיה מלחמה. טוב, הוא לא ממש אומר את זה. אלה חלק ממילות שיריו העצובים. את השיר עננים שחורים, שם מופיע איום המלחמה, עמיר לב כבר לא אוהב לנגן. התרשמתי שהוא רק רצה לצאת ידי חובה. בשיר “מחכה” אותו אני מכיר בביצוע המשותף עם אביתר בנאי, הוא נתן לקהל לשיר את החלק של אביתר בנאי, והשילוב יצא מוצלח. הוא גם שילב קטע משיר של אביתר בנאי באחד משיריו.

הקול העמוק-נמוך-צרוד של לב והשירים האיטיים והעצובים משרים אווירה של חורף והתכרבלות בתוך הפוך. זה השתלב היטב עם התאורה שהיתה מאוד חשוכה, חולצותיהם השחורות של עמיר ואמיר והרקע השחור של הבמה. לקראת הסוף, הם ניגנו את השיר חוף הג’ינג’יות. בהתחלה רק אמיר צורף (מהג’ינג’יות) שר. בהמשך השתלב עמיר לב בשירה. אל מול קולו הדק של צורף, קולו הנמוך של לב עוד יותר בולט.

בסך הכל היתה הופעה מצויינת, עם שירים יפים וביצועים יפים. הופעותיו תמיד עושות נעים.

חבל רק שמועדון לבונטין 7, שמצהיר בבירור שאסור לעשן באולם ההופעות (במקלט), ממש לא מקפיד על כך. זה מאוד הפריע ל Islay שהיתה אתי בהופעה, וניגשה להתלונן לבעלי הבית בסוף ההופעה.

ימי שלהי הקיץ, וקשה להתעמק

אוגוסט מתקרב לקיצו, והשלווה מגיעה לשיאה. כך ברחובות תל אביב. אוסף קשקושים לא קשורים.

יום שישי האחרון בתל אביב היה מהרגועים שידעתי. הספרית אמרה שאין לקוחות, ושאולי היא תוכל לישון צהריים. הרחובות לא היו הומים במיוחד. גם באמצע השבוע, יש תנועה דלילה במיוחד של אנשים. זה בסדר, הצרפתים מפצים על כך, אבל עדיין יש תחושה של רוגע יחסי.

גם בפוליטיקה, נראה שלעיתונים אין ממש מה לכתוב. הם עושים ניוז מתאונות דרכים רבות, אבל אין כאן שום ניוז. כמות ההרוגים נמצאת במגמת ירידה. לא עליה, ולא מצב חירום.

ומה קורה אצל השכנים שלנו? אני מדבר על אלה שנמצאים פחות משעה נסיעה ממרכז תל אביב. כן, פה קרוב בקלקיליה, טול כרם ושכם. לא שומעים עליהם כלום. זה לא אומר שמצבם יותר טוב, ושמצבנו יותר טוב. המחסומים עדיין חונקים אותם. לא את ארגוני הטרור, אלא את כל התושבים. קצת משונה להגיד את זה עם כל שלוות הקיץ, אבל מתישהו זה יתפוצץ לנו בפנים. אבל לא עכשיו. הקיץ כבר לא תהיה מלחמה.

ומה עם החום? הוא לא ממש קטלני, אבל בכל זאת מעיק. מצד שני, המזגנים האלה מטמטמים את המוח. חסרה איזה רוח סתיו. ובאופן כללי, חסר משהו גדול שיקרה.

ובינתיים נגמרה בבר השכונתי שלי (לא זה, הארמדילו) בירת דאנסינג קאמל. התמודדות.

בינתיים אני הולך וחופר ביצירותיו של ניל יאנג. המלך. גיליתי שיר שלא ממש הכרתי לפני כן: Danger Bird. לא יוצא לי מהראש כבר שבועיים. כאן בגרסת ההופעה:

[audio:http://yohayelam.com/recordings/Neil Young and Crazy Horse – Danger Bird.mp3]

זהו, אין לי ממש מה לכתוב, אז כתבתי קצת בכמעט כל קטגוריה שיש פה בבלוג…

נ.ב.: אם אתם מחפשים עבודה בהייטק, אז אתם מוזמנים לשלוח קורות חיים. יאללה עוד שתי קטגוריות 🙂

ג’אז, לנין ובירה ערבית

לראשונה בשלוש שנות מגוריי בשכונה, הייתי עם זוגתי בהופעה במועדון הגדה השמאלית. היה בהחלט חוויתי! המוזיקה טובה, הבירה זולה, ובסוף הצלחתי איכשהו להתרגל לכל האדום הזה.

מועדון הגדה השמאלית נמצא כחמישים מטר מביתי, אך משום מה, אף פעם לא הייתי בו. תמיד נעצרתי בקפה נואר הבורגני. בערב שבת, זוגתי הציעה ללכת לשמוע קצת ג’אז במרחק מינימלי מהבית.

כבר במדרגות העולות לאולם ההופעות של הגדה מופיעות סיסמאות קומוניסטיות סוציאליסטיות. 30 שקלים והיינו בפנים. מה, אין הנחה? אבל הצבעתי עבור עמיר פרץ! אופס, זה שייך לעבר. כוחות קונטרה-רבולוציונים השתלטו על החבר פרץ.

בזמון שחיכינו להתחלת ההופעה, ראינו שלל מגזינים של הפרולטריון בשלל שפות: עברית, ערבית, גרמנית וספרדית. בכולם היו אלמנטים עיצוביים אדומים. כשהרמתי את ראשי מהליטרטורה, ראיתי את לנין.I’m the Walrus. לא. לא לנון. לנין. ולדימיר איליץ’ אוליאנוב.

לנין

בניגוד לציפיות, המזגן לא היה כל כך חזק, אז הלכתי להצטייד במשקאות. “איזה בירה יש?”, שאלתי. “טייבה בשני טעמים” ענה הבחור עם השיער הארוך. יש לציין שהמחיר בהחלט תואם את הרבולוציה: 24 שקלים לבקבוק בירה ושני בקבוקי מים.

הופעת הג’אז בהחלט היתה משובחת. הם ניגנו חומר מקורי של עומר שונברגר וגם עיבודים ג’אזיים לקטעים של אחרים, כולל עיבוד מאוד מענין לשיר של מתי כספי. יכולת האילתור שלהם גבוהה. בעידוד הקהל הביתי (הרבה קרובי משפחה) הם התגברו על ההתרגשות ונתנו הופעה מצויינת.

עומר שונברגר, אור ברקת, יונתן רוזן

ההרכב: עומר שונברגר – גיטרה חשמלית, אור ברקת – קונטרבס, יונתן רוזן – תופים.

עוד הערה קטנה: המקום נטול עשן. שלטים רבים במקום (כולל על החלונות האדומים) אוסרים את העישון. תענוג.

בקיצור, היה כיף, ואשמח לראות עוד הופעות שם.
הגדה השמאלית,
אחד העם 70,
תל אביב.