No Voice For Peace

The big events of OneVoice movement were postponed. It began with threats against the event in Jericho, which led to it’s cancellation. A day or two later, the event in Tel Aviv and all the other mirror events around the world were canceled by Daniel Lubetzky’s movement.

I was communicating with them via email and I’ve also followed their blog. They have been preparing for this big day for many months. All their energy was directed towards October 18th. I had the privilege to meet Lubetzky in Tel Aviv, tow months ago, and was impressed by his positive and optimistic spirit.

They had a tough choice. They could let the show go on, without the Jericho event. This would send a message saying that despite the threats and the cancellation of the Jericho event, they are still pursuing peace.

On the other hand, that would have missed the main message: One Voice. Without the parallel event in Jericho, there wouldn’t be one united voice for peace.

I hope that the events are only postponed, and that a new date will be set up soon. Insisting on having parallel events, as originally planned, and making it happen after this week’s disappointment, will just make the message stronger. A terminal cancellation will be a big blow.

אם כבר מיינסטרים – רמי פיינשטיין

לפני השבוע החדש, מצאתי את עצמי בהופעה של רמי פיינשטיין. אתם בוודאי שואלים את עצמכם: מי זה? ובכן, כנראה שבקרוב תכירו אותו ואת שיריו הנחמדים שיושמעו ברדיו.

דן אקרט - בס וקולות, אלי חנטוב - כינור חשמלי וגיטרה חשמלית, אלעד אלחנטי - גיטרה חשמלית, יניב כהן - תופים , עידית דביר - כלי הקשה, ורמי פיינשטין - שירה, גיטרה אקוסטית וסיפורים.

עוד תמונות של רמי פיינשטיין בהופעה

אני הגעתי להופעה בעקבות שניים מנגניו, דן ואלי, אותם אני מכיר, וכאן לא התאכזבתי. הלהקה שליוותה את פיינשטיין היתה משובחת. 6 אנשים מסונכרנים היטב וסולואים משובחים ניצלו היטב את הסאונד הטוב של תמונע. הפתיע אותי שהם עשו רק חזרה אחת לפני ההופעה הזאת.

הוזהרתי מראש, לא לצפות למשהו יוצא דופן, שכן זה לא בדיוק הסגנון המוזיקלי שלי. אכן, לא היה יוצא דופן, אבל היה נעים. רוב השירים הם מיינסטרימים להפליא. כלי ההקשה תורמים את “האפקט הקסום” (פעמוני רוח), והעיבודים מתאימים לפס הייצור של גלגל”צ. גם האג’נדה אחידה: בחור רגיש וחוויותיו הרגשיות, הכואבות והחרמניות מהמין הנשי.

יחד עם זאת, יש בהחלט כמה שירים מהנים. השיר “נינוח”, שייצא בקרוב לרדיו, הוא שיר לא רע בכלל. אני תקוה שלא ייעשה לו עיבוד קיטשי. השיר “לפי הספר” שמסביר שצריך להתקשר לבחורה בדיוק בשעה 18:17 ביום שאחרי, מאוד משעשע. גם שיר הנושא “תהיי ליברלית” שחזר כשיר הסיום הוא לא רע בכלל.

פיינשטיין מקדים כל שיר בסיפורים די משעשים. חלק ממהאנשים כבר מכיר את ההקדמות האלה, אבל נראה שהסיפורים מצחיקים גם בפעם השניה או השלישית. יש לציין שהוא מפרגן לנגנים בכל הזדמנות.

רמי פיינשטיין

ההקדמה הארוכה ביותר ניתנה לשיר “שרון”, שבו הוא נותן מענה לשיר “גידי” של שרון ליפשיץ, על גבי המנגינה המקורית. הלהקה פינתה את הבמה, ופיינשטיין הוציא פתק והקריא את מילות השיר + פרשנות משלו. שיעור הספרות שלו שכנע אותי במאה אחוז: שיר האהבה המתוק מהאייטיז, הוא בעצם התרסה ביצ’ית פולנית אגרסיבית בו כותבת השיר עושה מניפולציות בבן זוגה, הלא הוא גידי. איך לא שמתי לב לזה קודם!

ואגב קאברים, ייתכן והוא קרא את הפוסט שלי על כך שזמרים מתחילים צריכים לעשות קאברים. היה קאבר לשיר של Behind The Wall של Tracy Chapman (ללא ליווי הלהקה), והם גם שילבו את Fifty ways to leave your lover של סיימון וגרפונקל בתוך אחד השירים. יצא טוב.

בסך הכל הופעה נחמדה. ההמלצה שלי: אם מציעים לכם לבוא להופעה ויש לכם ערב פנוי, אמרו “יאללה”.

רמי פיינשטיין, תאטרון תמונע, 13.10
דן אקרט – בס וקולות, אלי חנטוב – כינור חשמלי וגיטרה חשמלית, אלעד אלחנטי – גיטרה חשמלית, יניב כהן – תופים , עידית דביר – כלי הקשה, ורמי פיינשטין – שירה, גיטרה אקוסטית וסיפורים.

אגב, כסאות הבר בתמונע ממש לא נוחים…

שירים שיושבים לי בראש – מיקסטייפ

דרך העונג, הגעתי למבצע מיקסטייפים של פורום מוזיקה אלטרנטיבית בווינט. אני לא גולש קבוע בפורום, אבל מבצע החלפת המיקסטייפים בשיטת “גמדים וענקים” לכבוד חג הסוכות נראה לי להיט.

אז הכנתי מיקסטייפ, ושלחתי לפני חג הסוכות. לצערי לא קיבלתי מהענק שלי פידבק על המיקסטייפ. בנוסף, לא קיבלתי מיקסטייפ מהגמד שלי. אבל, היה לי ממש כיף להכין את האוסף ולכתוב אודותיו, אז הנה הוא לפניכם:

לשמיעה
[audio:http://yohayelam.com/recordings/Mixtape.mp3]

להורדה

מה שמאפיין את המיקסטייפ הוא שירים שיושבים לי בראש בזמן האחרון. לא קיבלתי כיוון מוזיקלי מוגדר, אז הלכתי לכיוון הזה…
חלקם חדשים עם סאונד עדכני, וחלקם ישנים (מקוה שלא מיושנים מדי). הסגנון שאני אוהב בדרך כלל, ומתבטא פה, הוא מוזיקת רוק, ואני במיוחד אוהב לשמוע גיטריסטים מפליאים בסולואים בהופעות חיות. מתחת לקיפול יש כמה מלים על כל שיר, מהזווית שלי:

Continue reading “שירים שיושבים לי בראש – מיקסטייפ”

Free Hugs Anniversary

The Free Hugs movement / campaign / initiative / whatever celebrated it’s one year anniversary. A small street party was thrown in Rabin Square.

Free Hugs Anniversary

More Free Hugs Pictures.

I got to know the Israeli huggers from the very beginning. I randomly met on the street, took some pictures and posted them. They wanted my pictures, contacted me, and invited me to join their next session.

They offer free hugs every Tuesday afternoon, and I began joining them, later becoming friends with some of them. In the past months, I’ve rarely gone there. The media made a big story, and many people doubted that they’ll prevail. But since October 2006, they’re on the street every week. Additionally, more hugging groups have sprung across the country.

The celebration, this Tuesday, contained mostly mingling, and not too much hugging of strangers. It was fun meeting all the “generations” of huggers. Some of them are deep into “New Age” culture, and some are just “normal” people.

There were special guests from Italy: Luca and Giordano. They are traveling from Italy, overland, across Europe and the Middle East. We all asked them how was Syria for them. The answer was disappointing: They told us that as soon as they appeared on the streets with the Free Hugs signs, the police approached them, fearing that they were starting some demonstrations or public disorder of any kind. So, they didn’t do much hugging over there.

So, this anniversary was fun. The huggers’ dedication, much after Juan Mann’s buzz, is very impressing.

ד”ש אישי במייל קבוצתי

חברות ההשמה מנסות כל פעם גימיק חדש. כבר סיפרתי על מסיבה שערכה חברת נישה.

והפעם, חברת טריפלטק שלחה מייל בתפוצה רחבה (לפחות ב BCC) ובו בקשה לעדכון סטטוס העבודה, אחרי החגים. במייל מופיעה תמונתה של המנכ”לית עם חיוך של מצליחנות. בהמשך יש אזכור של מבצע חבר מביא חבר.

לקראת הסוף יש גם דרישת שלום ממישהי שכנראה עובדת שם. מיותר לציין שאני לא מכיר אותה, ואני בספק אם מישהו ממקבלי המייל הקבוצתי הזה מכיר אותה. כנראה שהחברה הזאת מנסה לבדל את עצמה על ידי שליחת מסר פסאודו אישי.

באופן כללי, יש תחושה ששוק העבודה בהייטק ממשיך להיות חם, ואף התחמם עוד יותר בשנה האחרונה. אני כל הזמן מקבל מיילים וטלפונים מכל מיני חברות. הן רוצות לדעת מה הסטטוס ואם אפשר להציע משרות, ואני לא מחפש. נרשמה גם הצעה פנים אל פנים.

חבר שהחליף עבודה לאחרונה זרק לי את המשכורות שהוא חשב לבקש. אמרתי לו שהוא חזיר. הוא אמר לי שאני לא בענינים ושהוא קיבל את מבוקשו מייד, ללא משא ומתן. הוא אף הצטער שהוא לא ביקש יותר. כי תמיד אפשר יותר

אני לא יודע אם לקרוא לזה בועה, מיני בועה, או סתם הרבה אוויר חם, אבל אלו בהחלט זמנים נפלאים לכל מתכנת שמחפש כעת עבודה בהייטק.

עד מתי כל זה יימשך?