Mixtape of Political Protest Songs – I’m selling it!

No I haven’t made a fresh mixtape of Political Protest Songs. I just put the mixtape “on sale”.

There’s a new Web 2.0 site called Mixaloo. They offer users to mix a tape and offer it for sale on their site. The revenues are shared between the Mixaloo and the user.

I reached this site through a promotion on TechCrunch, which I was lucky to enter. Officially there are only 1000 invitations to TechCrunch readers, but I doubt that I’ve been so quick with responding to the promotion. TechCrunch is popular, so I’m sure there were more than “only” 1000 invitations.

So., here’s the mixtape for sale:

I recommend buying the full albums that I’ve featured in the mixtape. U2, Tracy Chapman, Bob Dylan, R.E.M, Sting, Radiohead, Pink Floyd, The Smiths, Neil Young and Pearl Jam are all superb artists. I chose songs that I love from albums that I love, with many live performance versions. Preferably, buy albums at a local store, and not through iTunes or a big network.

I doubt that someone will pay $9.90 for the mixtape. But, it’ll sure be an interesting experiment…

ג’יפ זה ג’יפה

תופעת הג’יפים שחוסמים את המדרכות נהיית מעצבנת. ג’יפ מיועד לשטח. לא לעיר. אני בספק רב אם בעלי הג’יפים היו אי פעם בטיול שטח עם מכונת זיהום האוויר הזאת.

אני ממליץ לקרוא את מה שמרגוליס כותב על הג’יפים, ואני מצטט:

הם מזהמים יותר, הם מסוכנים יותר לסביבתם (אף כי בטוחים יותר ליושב בתוכם), הם גדולים ומשתלטים על המרחב הציבורי, ובעיקר מהווים מיטרד רציני בסביבה העירונית. מי שלא ראה האמר מנסה לעבור ברחובות תל-אביב לא ראה פיל בחנות חרסינה מימיו. וכמובן, בעיית החניה. פשוט מגוחך לחפש חניה עם רכב שטח בעיר, ולכן בעליהם מצאו פתרון פשוט והגיוני – חניה על המדרכה.

השימוש העיקרי של הג’יפ הוא בשביל לעשות דאווין על החברים. לא חבל על מאות אלפי השקלים?
בכסף הזה אפשר לקנות שעון יוקרה (או חיקוי אורגינם), חולצה אלגנז’, נעלי אוונטה ואיזה גאדג’ט או שניים. בעודף תוכלו לקנות אוטו רגיל ולחגוג (ולהיראות) בכמה מסעדות יוקרה.

אם יש בעלי ג’יפים בין הקוראים, אני מקוה שתיפטרו מהג’יפ, או לפחות אל תחסמו לי את המדרכה.
כי ג’יפÖ¼ זה ג’יפה.

מחשבות קשות לאחרי החגים

אמש היתה לי שיחה שקצת דיכאה אותי. מישהי שעבדתי איתי בעבודה קודמת סיפרה לי שהמנהל גנב ממנה כסף. את זה כבר שמעתי בעבר. מה שדיכא אותי, אהוא שהיא לא הגישה תלונה במשטרה. שאלתי למה. אז התשובה היא שעורך הדין שלה יעץ לה לא לבזבז את הזמן, כי המשטרה תתעלם מזה, ולא תעשה עם זה כלום.

המקרה הזה מצטרף לראיון שנערך עם יואב לוי בנענע. הוא סיפר שם על כך שגם כאשר הם פנו לפקחים של משרד התמ”ת, הם לא עושים כלום כאשר מגיעה אליהם תלונות על קנסות לא חוקיים לעובדים.

את מקרה קסטרו כבר כולם מכירים. הם פשוט לא מכירים בזכות ההתאגדות של העובדים שלהם. אז מה אם זה מנוגד לחוק. אבל אני משוכנע שאת מקרה הגלובוס השרוף יחקרו לעומק.

בקיצור, גם ספר החוקים הנאור ביותר לא שווה כלום בלי אכיפה מינימלית. המדינה שייכת פחות ופחות לאזרחיה.

רמת השחיתות העולה, הפערים המתרחבים וחוסר האונים של האזרחים עלולים להתפרץ. בינתיים ההייטק עוד מחזיק את הכלכלה. בינתיים המתח הבטחוני עוד מצליח למשוך אליו את הזעם. בכל זאת, לשנוא את הערבים יותר קל.

הרבה מוחות כבר עזבו את הארץ בשנים האחרונות, במיוחד באקדמיה. לא ממש מדברים על זה. מי שנשאר כאן, וממשיך להרגיש שהוא נהיה עבד של כת קטנה, עלול למצוא את דרכו למהפיכה אלימה תוך כמה שנים. זה כבר לא דמיוני לחלוטין.

חורף נעים לכולם.