שרדונה חולדאי

כיף לשלב אקטיביזם עם בילוי בשדרות רוטשילד האהובות. והפעם באג’נדה: מבצע העברת הכתובות לתל אביב לקראת הבחירות ב 2008.

מעבירים כתובות לתל אביב

הבוקר התחיל עם אביב וגיתית ולרמן בייצור פלקטים לאירוע. בהמשך, יצאנו כולנו לרחוב. בהתחלה התמקמנו באמצע השדרה, שם נשנשנו מהעוגיות של גיתית אבל אנשים לא פנו אלינו. הומלס ששכב על ספסל סמוך התמוטט על הרצפה. הבנו שהמקום לא אופטימלי.

עברנו לפינה של רחוב מאז”ה, מול בית הקפה ה über פופולארי “ברוטשילד”. שם כבר היתה יותר פעילות. אנחנו לא אנשי מכירות, כך שלא פנינו לאנשים שלא פנו אלינו, או לפחות נעצו מבט בשלטים.

זכינו בעיקר לתגובות אוהדות כמו “כל הכבוד”, “אני כבר רשום כתל אביבי”, ו”אני מגבעתיים” מלווה בחיוך מריר. היו גם אנשים לא מעטים שרצו תווי חניה בחינם. חלקם ציפו לתעודת תושב. שמחנו לשמוע מלא מעט אנשים שהם שמעו על היוזמה. הם הכירו אותנו, אבל אנחנו לא הכרנו אותם.

לקראת הסוף, הצטרף אלינו ירון ורד, פוליטיקאי תל אביבי ממפלגת הליכוד. הוא שם את אידאולוגיית א”י השלמה בצד, והצטרף לפעילות למען העיר ונגד ראש העיר המכהן שפוגע לו ולנו את היכל העצמאות.

בסך הכל חילקנו לא מעט טפסים ואף מכרנו איזה 4 מעטפות לאלה שרצו לשלוח את הטופס מיד. בקרב הנענים ליוזמה היו לא מעט צעירים שזעמו על מדיניות הכסף הגדול של רון חולדאי.

כמו אחרי כל פעילות פוליטית, סיימנו במסעדת קיוטו סלסה. הכותרת למעלה שייכת למלצר שהעניק את התואר למי הברז אותם הגיש לנו.

עוד בנושא: הטופס, למה להעביר את הכתובת

בלוגרים בשטח: מעבירים כתובת לתל אביב

רוצים להשפיע על מה שקורה בעירנו? נמאס רק לקטר?
כבר כתבנו איך עושים את זה, ואף זכינו לפרסום נאה בטיימאוט.

כעת אנחנו יוצאים לשטח.

מי? גיתית, לרמן ואני
מתי? ביום שישי הקרוב, 28 בדצמבר, משעה 12:00 עד 15:00
איפה? נעמוד בצומת הרחובות רוטשילד ומאז”ה (רטשילד 73)
מה נעשה? נחלק את הטפסים להעברת הכתובות. נציע גם מעטפות מבויילות לשליחת הטופס במחיר עלות (2 1.636 שקלים).

כולם מוזמנים לבוא להגיד שלום, ואפילו לעזור. יהיה סבבה.

הנה המיקום:
רוטשילד פינת מאזה

* במידה ויהיה מזג אוויר קשה, נדחה את האירוע ונודיע בבלוגים.

תוספות:

מעטפה עולה רק 1.636 ש”ח
גם לרמן כתב על החוויה
גיתית יצרה אירוע בפייסבוק

Victory will be ours

Here’s a report that will help fall asleep at night:
Israel would win a nuclear war
From the article:

Study compiled by US Center for Strategic and International Studies (CSIS), headed by a former Pentagon analyst, explores several hypothetical scenarios for unconventional warfare in our region. Authors find ‘Israel’s residents and economy could weather nuclear war with Iran’

Well, the worst scenario would end in a victory, so we have nothing to worry about. I wonder who pays for building these horrific scenarios. I also hope that the US, the only country that dropped atomic bombs, is spending more money preventing a nuclear holocaust.

So before we see an atomic mushroom, here’s a mushroom that my camera caught on Queen Charlotte’s Track in New Zealand – a nuclear free country.

New Zealnad Mushroom

כמה פוסטים אפשר לקרוא?

השכלול האחרון מבית גוגל איים להטביע אותי סופית. אני בקושי מספיק לקרוא או לרפרף בבלוגים אליהם אני מנוי דרך הרידר. כעת מצטברים לי פוסטים של חברים שמשתפים.

אני לא מתלונן על האיכות, במיוחד לא על הפוסטים המענינים ששרון משתפת. הכמות היא הבעיה. למזלי, נתי גילה לי את הספרידר: מכונת קסמים שמגבירה את מהירות הקריאה. בנוסף להגברת מהירות הקריאה, היא גם מצליחה להחזיק אותי מרוכז.

ועדיין, יש יותר מדי חומר. אני צרכן בלוגים כבד, אבל לא מכור. יש לי גם חיים. אם עוברים כמה ימים בלי קריאת בלוגים, אני לא מרגיש בחוסר. רק כשאני חוזר ורואה 439 פריטים שלא נקראו, אני מרגש עול גדול.

אז מהי כמות הפוסטים היומית הסבירה? על כמה בלוגים אתם מנויים? איפה מותחים את הקו בחול?

גם את הטכנולוגיה צריך לקחת בפרופורציות

המון חידושים טכנולוגים משפרים לנו את החיים. לצד היתרונות, יש גם חסרונות, ויש גם “סכנת התמכרות”. החוכמה היא לדעת מתי לא להשתמש בטכנולוגיה.

טלפון סלולארי:

המצאה אדירה שמאפשרת לדבר מכל מקום. אפשר לקבוע פגישות עם אנשים באופן הרבה יותר דינאמי. התקשורת נהייתה יותר אישית. משנה את המצב באופן דרמטי במצבי חירום. העביר לי הרבה שמירות בצבא.

ההגזמות: הזמינות המתמדת. בפגישה בעבודה, או בפגישה עם חברים, אפשר ורצוי להשתיק את הטלפון. ברוב המקרים אנחנו לא מחכים לשיחה חשובה וחייבים להיות בכוננות מלאה. אפשר לסנן, לשים על סיילנט או לכבות. ככה מרוכזים בפגישה, מכבדים את בן השיח, ויורדים מכוננות. למה שיפריעו לכם?

אותו דבר בשינה. למה להשאיר את המכשיר דלוק? למה תרצו שמישהו יעיר אתכם בזמן השינה? לא אוהבים את עצמכם? אני אומר לכל מי שמכיר אותי, שאפשר להתקשר בכל שעה. אם אני ישן, הטלפון כבוי. החיים הרבה יותר יפים.

SMS

שכלול פשוט וגאוני של הטלפון הסלולארי. מאפשר להעביר מסרים דחופים. מאפשר להעביר מספרי טלפון, כתובות, או כל מידע שעלול להישבר בטלפון.

ההגזמות: שיחות שלמות מועברות ב SMS-ים. זה ממש לא נוח לכתוב בטלפון הסלולרי. מדובר על Short Messges, לא על Conversations! אלה שמנהלים שיחות שלמות ב SMS הם כנראה מכורים שהתרגלו לזה, וזה לא כל כך נורא. הרבה פעמים זה נפוץ בתוך שיעור או ישיבה, כאשר אי אפשר לדבר. אני מעדיף להתאפק עד לסוף הישיבה, אבל אם ממש משעמם, ניחא.

מה שכן מפריע לי מאוד, הוא שאנשים משתמשים ב SMS כדי להימנע מלהגיד משהו לא נעים. ה SMS החד כיווני מחליף את ההתמודדות. השימוש נפוץ בביטולים. הצד ה”מבוטל” נותר לרוב חסר אונים.

בנוסף, כששולחים SMS במקום לדבר, המסר נתפס כפחות מחייב מבחינתי. אם הבן אדם לא טרח להתקשר, הוא כנראה לא מתכוון ברצינות או מפחד מתגובה שלילית. כמו במקרה הקודם, אני מעדיף טלפון. כמובן שיש את החריג הבסיסי: הבן אדם לא יכול לדבר באותו רגע וחשוב לו להעביר את המסר.

פייסבוק

רק שנים בודדות הוא נמצא איתנו, ובארץ הוא פורח רק בחצי השנה האחרונה, אבל הוא כבר מעורר המון ענין. יש אנשים שמכורים לפייסבוק, ויש אנשים שמכורים ללבקר את פייסבוק. מכל הרשתות החברתיות, פייסבוק כנראה עושים את זה הכי נכון וגם צברו המון פופולאריות. כמעט כולם שם. נראה שזאת ממש לא תופעה חולפת.

היתרונות: מאפשר להתעדכן במה שקורה אצל חברים פחות קורבים. מאפשר לארגן אירועים בצורה מוצלחת: יש את פרטי האירוע, תזכורות, רואים מי בא וכו’. עוד משהו נחמד הוא שיתוף התמונות מאירועים משותפים. הקץ לשליחה במייל!

ההגזמות: יש שם יותר מדי משחקים מטופשים. בתוך אלפי האפליקציות המטופשות, ניתן למצוא כמה דברים נחמדים, אבל הרוב הוא בהחלט בזבוז זמן אדיר. פשוט ותרו על המשחקים. זה יעשה את השימוש בפייסבוק לבעל ערך.

בקיצור, כמו שכתוב בקהלת: “עת לכל חפץ תחת השמיים”