סאטירה אנטי מלחמתית

Image014_small.jpg

ו אלוהים מצוי בפרטים הקטנים, אז בשואה הוא לא היה, כי זה פרט גדול

ו השורה שלמעלה נחרטה בראשי מתוך המופע שראיתי אתמול.

אתמול הלכתי לקפה ביאליק כדי לראות מופע של בחור (אלמוני בשבילי)ו בשם איתי בלטר המארח את עמיר לב. הלכתי כדי לראות את עמיר לב, את שיריו המלנכוליים והאיטייםו אני מאוד אוהב.

לא ידעתי שהתוכנית האמנותית לאותו ערב השתנתה, ובמקום המופע השקט לו ציפיתי, הועלה מופע סטנד אפ / תיאטרון פרינג’ של חבורה מאוד משעשעת, תחת הכותרת “ערב אניטי מלחמתי מחאתי” או משהו כזה. חלק לא היה קשור למלחמה אלא סתם לאקטואליה, כמו פרשת רמון. בכל מקרה היה מצחיק. הם גם עשו מערכונים, וגם שרו שירים. מאוד התרשמתי שהם הצליחו לכתוב ולבצע את כל התוכנית במהירות כזאת.

אני לא הכרתי אותם לפני אתמול. שמות המשתתפים הם נדב בושם, איילת רובינסון, נתי אפרגן ורן אפלברג. בטח טעיתי קצת בשמות.

בכל מקרה, הנה כמה קטעים שצילמתי עם הטלפון. האיכות קצת גרועה, אני מזהיר…

רמון רמון:

דרקון המלך חסן

ו 

תמחה את הדמעות


ו 

מועדון שבלול – לא משהו

שבלולהרגע חזרתי מהופעה במועדון שבלול שבנמל. יחד עם חברתי וחבר שלי שיזם את היציאה, ראינו הופעה של להקת Jazz ‘n Roll . ההופעה היתה מוצלחת, אבל המקום בכלל לא.ו ו 

מועדון הופעות הג’אז ממוקם בנמל תל אביב, וידוע כמועדון מכובד, עם הופעות טובות. המקום גם מצליח לאורך זמן, כך שהוא נהיה שם דבר. הגענו ב 21:30 , שעת הפתיחה, אבל התברר שזאת רק שעת פתיחת הדלתות. כשפתחו את הדלתות באיחור, אמרו לנו שהכל מוזמן, וניאלץ לחכות לביטולים. לאחר יותר משעה המתנה, נתנו לנו להיכנס, והושיבו אותנו בסוף, כי לא היה מקום. 70 שקלים עבור הכניסה.

ההופעה היתה טובה. הלהקה מבצעת עיבודי ג’אז משלה לשירי פופ ורוק ידועים. רוב הביצועים היו מצויינים ומאוד מענינים. אהבתי את מה שהם עשו ל Jeremy של Pearl Jam , את Smells like teen spirit של Nirvana ואפילו את Toxic של Britney Spears שהיה מאוד מיוחד. הלהקה מורכבת מזמרת, פסנתרן, בסיסט ומתופף.

אבל הבעיות המשיכו גם בפנים. הכיסאות היו מאוד לא נוחים, ומצאתי את עצמי מתפתל. כשביקשנו שיסגרו את דלת הכניסה, כדי להרגיש את המזגן,ו הם טענו שיש אנשים בחוץ שגם רוצים לשמוע. רק אחרי שחברתי טענה ששילמנו מחיר כניסה לא זול, הם ניאותו לסגור את הדלת. כמובן שבהמשך הדלת נפתחה ונשארה ככה.

גם השירות היה אכזבה. היה צריך להזכיר למלצרית שוב ושוב על כל מיני דברים. החל מהתפריט ועד לחשבון. זה לא ששיגענו אותה עם בקשות קפריזיות. זה לא שהיא התרוצצה בין השולחנות. זה בסדר, היא גם עצרה לנוח, ולא מעט. אז למה להתייחס ככה? נראה לנו שהיא הקדישה את מרצהו לשולחנות בהם ישבו אנשים עם יותר כסף. לא אהבנו את היחס.

הכל נשמע קטנוני, נכון? זה פשוט אוסף גדול מדי של דברים מעצבנים, ויחס לא נעים. במיוחד כשמשלמים מחיר כניסה ממש לא זול, עבור אמנים לא ממש ידועים (אם כי מאוד מוצלחים). ברור לי, שאם הייתי מזמין מקום מראש, הייתי מגיע קצת יותר מאוחר, מייד יושב מקדימה, זוכה ליחס קצת יותר טוב, ובטח מרגיש את המזגן כל הזמן, גם כשדלת הכניסה פתוחה. אבל מה לעשות, ככה זה יצא, שלא לטובה.

אשמח לראות את הלהקה שוב, אבל בטח לא במקום הזה.

נגד המלחמה – בצדק, אבל בלי סטייל

הייתי הערב בהפגנת שמאל נגד המלחמה. המלחמה כבר עמוק בשבוע השני. היא לא הולכת לשום מקום, והרבה יותר מדי אזרחים נהרגים בשני הצדדים. שמחתי להשתתף בהפגנה כזו. שמחתי גם שהגיעו הרבה יותר משתתפים מהצפוי. מנגד, לא ממש הרגשתי שייך. הרבה ממשתפי ההפגנה שייכים לקבוצות שוליים מצחיקות, והם באו לדחוף את האג’נדה שלהן.

הייתי הערב בהפגנת שמאל נגד המלחמה. המלחמה כבר עמוק בשבוע השני. היא לא הולכת לשום מקום, והרבה יותר מדי אזרחים נהרגים בשני הצדדים. שמחתי להשתתף בהפגנה כזו. שמחתי גם שהגיעו הרבה יותר משתתפים מהצפוי. מנגד, לא ממש הרגשתי שייך. הרבה ממשתפי ההפגנה שייכים לקבוצות שוליים מצחיקות, והם באו לדחוף את האג’נדה שלהן.ו ו 

הנה כמה תמונות:

הפגנה

שמחתי לקרוא את כותרות ווינט והארץ, שתמצתו את האירוע כהפגנה נגד המלחמה. מבחינתי זה היה העיקר. כמה אפשר לשמוע על נפגעים בצפון, על שיתוק החיים שם, על גיוס אנשי מילואים ועל “אין מנוס” מפעולה צבאית זו אחרת? כמה אפשר לשמוע על הרג והרס אדירים בצד השני? (לא שומעים? תעקבו אחרי שידורים זרים. אני אישית חובב ה BBC.)

אבל כשמאלני רגיל, הרגשתי ממש לא שייך. רוב הדגלים שהונפו היו דגלי פלסטין ודגלים קומוניסטיים (עם פטיש ומגל אורגינל!). לא היתה אחידות של מסרים. כל אחד בא עם שלט שלו. כל קבוצה קטנה הביאה את המגאפון שלה והפריחה סיסמאות משלה. אז כל הכבוד לאיזו קבוצת פמיניסטיות אנונימיות, לקומוניסטים, לסרבנים ולעוד כמה – שמתי לב אליכם. וואוו.ו הגדיל לעשות ליצן אחד שלבש חולצה עם תמונה של סטלין, שהתגאה בחולצה שלו. בהפגנות שמאל גדולות, קבוצותו שוליים נשארותו בשוליים, ומי שרוצה להתענין, ניגש אליהן. כאן,ו הרוב היה השוליים, במקום להתאחד סביב המסר המרכזי.ו ההפגנה הגיעה מכיכר רבין עד לרחבת הסינמטק. לנאומים כבר לא הקשבתי…

עם כאלה קבוצות איזוטריות ושוליות בחזית ההפגנה, המסרים עלולים שלא לעבור. ההפגנה עלולה להצטייר כסהרורית, תלושה ובטח לא מעוררת הזדהות.

אבל אני לא דואג. המלחמה נמשכת. בכל יום שעובר, פחות אנשים זוכרים איך זה התחיל ועל מה נלחמים. יותר ויותר אנשים רואים שני צדדים שהורגים אזרחים וממררים את החיים אחד של השני. אולי אני מקדים את המאוחר, אבל אני מרגיש תזוזה איטית. לא הייתי בהפגנה הקודמת. כלומר, לפחות אני זזתי…

כרגע יש עדיין רוב מוחץ בישראל התומך במלחמה. זה לא יימשך לאורך זמן.

אינדירה: עסקית, מהמשתלמות בעיר, ולמה בעצם אני עושה ביקורת מסעדות

זאת הפעם הראשונה שאני כותב ביקורת על מסעדה.ו 

למה אני כותב ביקורת מסעדות? מי הסמיכני? אף אחד. זה בלוג. אבל ברצינות: המון פעמים חברים מבקשים ממני המלצה על מקום, לפעמים לפי מיקום, סגנון, מחיר ואווירה. כמעט תמיד יש לי תשובות מפורטות. אני פשוט חובב הז’אנר. במקום לקנות בגדים או לחסוך לאיזשהו עתיד (נו באמת…), אני מוציא את מיטב כספי במסעדות. ככה אני מפנק את עצמי.

לענין: הייתי שם היום, ותמורת 43 שקלים מקבלים באינדירה, המסעדה ההודית,ו ארוחה מאוד מקיפה: נאן (לחם הודי), סלט ירקות, מרק (לבחירה), ירקות מטוגנים, מנה עיקרית (לבחירה), שתיה קלה (לבחירה), קינוח וגם שתיה חמה ! נכון, אם רוצים מיץ טבעי או מנות עיקריות יותר מיוחדות, צריך להוסיף. אבל, המנות העיקריות והמשקאות הכלולים בעסקית מספקים מעל ומעבר. וזה גם ממש טעים. אפשר לבקש רמת חריפות זו או אחרת.ו הקלאסיקה היא טיקה מסאלה. אפשרו לראות כאן תפריט מלא.ו 

המקום מעוצב נחמד, ויש מוזיקה הודית נעימה. אחרי הארוחה המלאה, בא לי להישאר שם עוד כמה שעות, להנות מהמוזיקה ופשוט לבהות.

אינדירה, שאול המלך 4 (לונדון מיניסטר, צוותא), תל אביב. טלפון 6954437 – 03 .

ו 

להמשיך בחיים השגרתיים – מעשה פטריוטי

הבוקר הרגיזה אותי איילת החיפאית המתלהמת ש”יצאה מהמקלט ונדהמה לשמוע על ההפגנה נגד המלחמה”. בהמשך היא מאשימה את כל התל-אביבים שחיים בבועה בניתוק מהמצב. לשמחתי, ווינט פרסמה מאמר נגדי. הם אוהבים את האקשן ×”×–×”…

הבוקר הרגיזה אותי איילת החיפאית המתלהמת ש”יצאה מהמקלט ונדהמה לשמוע על ההפגנה נגד המלחמה”. בהמשך היא מאשימה את כל התל-אביבים שחיים בבועה בניתוק מהמצב. לשמחתי, ווינט פרסמה מאמר נגדי. הם אוהבים את האקשן הזה…ו ו 

קודם כל, לגיטימי למחות נגד המלחמה. זה בסדר שיש ביקורת. עמיר פרץ ודן חלוץ אמרו שהצלחת המבתע תלוי גם בעורף. הם לא רוצים שהעורף ימחה.

וחוץ מזה, טוב מאוד שאנשים ממשיכים בשגרת חייהם. מאותם שיקולים פטריוטים, טוב שאויבינו יידעו שהם לא מצליחים לשנות כאן את אורח החיים. שיתוק המדינה ייתפס אצלם כהצלחה ויעודד אותם. וגם משיקולים מעשיים: אם בא לי ללכת לשתות קפה, ובעל בית הקפה רוצה למכור לי קפה, מה קשור “המצב”?

“המצב” גם משכיח את כל הדברים האחרים על סדר יומה של המדינה. אני מקווה שבחסות “המצב” הממשלה לא תעביר כל מיני החלטות רעות, כמו כסף להתנחלויות או גזירות כלכליות אחרות. בגרמניה, בחסות המונדיאל (להבדיל), הממשלה העבירה החלטה להעלות את המע”מ. זה כמובן עבר בשקט, לנוכח המונדיאל.

אני מקווה שהתקשורת לא תזניח נושאים אחרים בגלל “המצב”, ותהפוך אותם לנשכחים.

בקיצור, אני ממשיך בחיים השגרתיים, ולא עוזב את העיר. בטח לא את השדרה. ושהחיזבאללה יאיים.

שדרות רוטשילד