הנה כמה תמונות:
שמחתי לקרוא את כותרות ווינט והארץ, שתמצתו את האירוע כהפגנה נגד המלחמה. מבחינתי זה היה העיקר. כמה אפשר לשמוע על נפגעים בצפון, על שיתוק החיים שם, על גיוס אנשי מילואים ועל “אין מנוס” מפעולה צבאית זו אחרת? כמה אפשר לשמוע על הרג והרס אדירים בצד השני? (לא שומעים? תעקבו אחרי שידורים זרים. אני אישית חובב ה BBC.)
אבל כשמאלני רגיל, הרגשתי ממש לא שייך. רוב הדגלים שהונפו היו דגלי פלסטין ודגלים קומוניסטיים (עם פטיש ומגל אורגינל!). לא היתה אחידות של מסרים. כל אחד בא עם שלט שלו. כל קבוצה קטנה הביאה את המגאפון שלה והפריחה סיסמאות משלה. אז כל הכבוד לאיזו קבוצת פמיניסטיות אנונימיות, לקומוניסטים, לסרבנים ולעוד כמה – שמתי לב אליכם. וואוו.ו הגדיל לעשות ליצן אחד שלבש חולצה עם תמונה של סטלין, שהתגאה בחולצה שלו. בהפגנות שמאל גדולות, קבוצותו שוליים נשארותו בשוליים, ומי שרוצה להתענין, ניגש אליהן. כאן,ו הרוב היה השוליים, במקום להתאחד סביב המסר המרכזי.ו ההפגנה הגיעה מכיכר רבין עד לרחבת הסינמטק. לנאומים כבר לא הקשבתי…
עם כאלה קבוצות איזוטריות ושוליות בחזית ההפגנה, המסרים עלולים שלא לעבור. ההפגנה עלולה להצטייר כסהרורית, תלושה ובטח לא מעוררת הזדהות.
אבל אני לא דואג. המלחמה נמשכת. בכל יום שעובר, פחות אנשים זוכרים איך זה התחיל ועל מה נלחמים. יותר ויותר אנשים רואים שני צדדים שהורגים אזרחים וממררים את החיים אחד של השני. אולי אני מקדים את המאוחר, אבל אני מרגיש תזוזה איטית. לא הייתי בהפגנה הקודמת. כלומר, לפחות אני זזתי…
כרגע יש עדיין רוב מוחץ בישראל התומך במלחמה. זה לא יימשך לאורך זמן.
Comments are closed.