קודם כל, לגיטימי למחות נגד המלחמה. זה בסדר שיש ביקורת. עמיר פרץ ודן חלוץ אמרו שהצלחת המבתע תלוי גם בעורף. הם לא רוצים שהעורף ימחה.
וחוץ מזה, טוב מאוד שאנשים ממשיכים בשגרת חייהם. מאותם שיקולים פטריוטים, טוב שאויבינו יידעו שהם לא מצליחים לשנות כאן את אורח החיים. שיתוק המדינה ייתפס אצלם כהצלחה ויעודד אותם. וגם משיקולים מעשיים: אם בא לי ללכת לשתות קפה, ובעל בית הקפה רוצה למכור לי קפה, מה קשור “המצב”?
“המצב” גם משכיח את כל הדברים האחרים על סדר יומה של המדינה. אני מקווה שבחסות “המצב” הממשלה לא תעביר כל מיני החלטות רעות, כמו כסף להתנחלויות או גזירות כלכליות אחרות. בגרמניה, בחסות המונדיאל (להבדיל), הממשלה העבירה החלטה להעלות את המע”מ. זה כמובן עבר בשקט, לנוכח המונדיאל.
אני מקווה שהתקשורת לא תזניח נושאים אחרים בגלל “המצב”, ותהפוך אותם לנשכחים.
בקיצור, אני ממשיך בחיים השגרתיים, ולא עוזב את העיר. בטח לא את השדרה. ושהחיזבאללה יאיים.
