Category: פוליטיקה

הבלוגר הישראלי הידוע עופר לנדא, העונה לכינוי עופרניקוס, קורא לממשלת לישראל לנסות להגיע עם ממשלת לבנון להסכם שלום. הוא שלח מכתב לשרת החוץ ציפי לבני, עם העתקים לרבים מבכירי הפוליטקאים בארץ, כולל ראש הממשלה ושר הבטחון.

אני מאחל לו הרבה בהצלחה.

עופר, אם יש משהו שאני יכול לעשות כדי לעזור, אני לשירותך.

לדעתי, הצד השני לא ימהר לקפוץ על העגלה מכמה סיבות:

1. אחרי המלחמה הנוכחית, רבים מהלבנונים שונאים אותנו, יותר מתמיד. אם בתחילת המלחמה רבים מהם הפנו אצבע מאשימה כלפי חיזבאללה, הרי שעכשיו, אחרי ההרס הרב שעשינו שם, הם שונאים אותנו.
2. הסורים, למרות נסיגתם, עדיין מאוד מעורבים בפוליטיקה הלבנונית, למרות נסיגת צבאם. המודיעין הצבאי הסורי עדיין בוחש שם, ופוליטקאים רבים עדיין מצייתים לסורים. הסורים יעשו כל שביכולתם כדי שלבנון לא תחתום על הסכם נפרד איתנו, דבר שיהפוך את סוריה לשכנה היחידה שלנו שלא חתמה על הסכם שלום איתנו (כאשר הגולן בידינו).
3. הסכם שלום שכזה, עלול לעורר את הפלגים היריבים בלבנון לכדי מלחמת אזרחים. זה לא יהיה רק בין החיזבאללה לכל השאר, אלא משהו הרבה יותר מורכב. מקריאתם של כמה בלוגים לבנונים, אפשר לקבל תמונה על המצב הכל כך מורכב שם. התנועה הפטריוטית של ה”14 במרץ” סביבה התאחדה לבנון לפני שנה כדי להעיף ת הסורים היא שברירית ועלולה להתפורר.
4. ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, הוא אדם חכם, במיוחד בנושאי מו”מ. הוא יידע להיזהר מלחתור להסכם שכזה, במיוחד עם חייו יקרים לו. בשיר ג’ומאייל כבר שילם בחייו על הסכם דומה לפני 24 שנים.

הלוואי והניתוח שלי שגוי לחלוטין, ולאט לאט יצחילו ללכת בכיוון של הסכם שלום, לפי פרטי מכתבו של עופר.

המלחמה הזאת עולה גם כסף. ממש לא מעט כסף. המחיר הכלכלי די נדחק לשולי הדיון התקשורתי במלחמה. ברור שחיי אדם יותר חשובים מכסף, אבל עדיין, היה מקום לעיסוק גם בזה קצת יותר בהרחבה.

הלילה פורסמה כתבה המפרטת את העלויות. תמצית הכתבה מתארת הוצאות ישירות של 7 מיליארד שקל ונזק כולל של כ 23 מיליארד שקל. יש שם גם תמיהה על כך שהצבא, עם תקציב ענק של 46 מיליארד שקל העלה חיילים ללבנון עם ציוד חסר ביותר. אז על מה בדיוק שופכים את הכסף? בבוקר יום ראשון, הממשלה מתגנסת כדי להחליט על קיצוץ מיידי בתקציבי כל המשרדים, כולל משרד החינוך. סוף סוף יולי תמיר נעמדה על הרגליים האחוריות והביעה התנגדות לקיצוץ במשרדה.

לזכות יהל זמיר ולזכותי ייאמר, שאנחנו הקדמנו את הדיון בממשלה, ושלחנו מכתב לח”כ ברוורמן בנושאים האלה. כמו כן, אסי סיקורל שלח מכתב לכל נבחרי העבודה עם ביקורת חברתית נוקבת ומצויינת. גם שקדיה כתבה מכתב חריףו הדורש למנות שר רווחה. הכל מתפרסם בעבודה שחורה, איפה שלא רק מקטרים, אלא גם אומרים לפוליטיקאים באופן ישיר את מה שחושבים.

אולי המספרים האלה לא אומרים הרבה וסתם נשמעים גדולים ומפחידים, כמו כל מספר אחר שמלווה במילה מיליארד. במערכת הבחירות השקעתי הרבה זמן, וגם כסף, כדי לשכנע אנשים להצביע למפלגת העבודה. אחד הטיעונים הכי חזקים שלי, היה התכנית הכלכלית של המפלגה. התכנית נכתבה בידי כלכלנים בכירים ומקצוענים, וזכתה לברכתם של שני זוכי פרס נובל לכלכלה. בתכנית יש מספרים מפורטים המתארים איך נושאים חברתיים כמו חינוך, בריאות ורווחה יזכו לתקציבים נוספים. ווואללה, התכנית היא לא סתם תעמולת בחירות פופליסטית: יש בה גם את המקורות לתקציב. המקורות הם קיצוץ בתקציב הבטחון (שכרגע נראה בעייתי, למרות שעדיין יש בצבא בזבוזים גדולים), קיצוץ בהתנחלויות, צמיחה כלכלית צפוייה, ושימוש ברזרבות שנוצרו בשנת 2005. ככה שמי שיקרא את התכנית, יוכל לקבל פרופורציות על מה היה אפשר לעשות עם כל הכסף האבוד שהמלחמה הזאת עולה.

הכנסת השיקול הכלכלי להחלטה אם לצאת למלחמה או לא, הוא בעייתי. הרי בטחון האזרחים קודם לשיקולים כלכליים. גם יכול לעלות טיעון שהתעלמות מפעולת החיזבאללה היה עלול לעלות הרבה יותר בעתיד. זה ויכוח קצת יותר רציני.

מה שיותר קשה לי לעכל הם שני דברים:

1. האו”ם קיבל את ההחלטה על הפסקת האש ביום שישי בלילה. ממשלת לבנון קיבלה אותו יותר מוקדם הערב (מוצ”ש), וממשלתנו תקבל אותו בבוקר הקרב ובא (ראשון). אז למה לבצע מתקפה כל כך רחבה ברגע האחרון? חוץ מההרוגים הרבים שהיו היום (זה דיון אחר), ה”מאמץ האחרון” הזה (שאיש לא מאמין שיביא ל”נצחון”, ובמיוחד לא דני יתום שקורא להפסקת אש מיידית)ו עולה הרבה מאוד כסף. גם החזקת השטחים החדשים שנכבשו במהלך סוף השבוע, ושיועברו לצבא לבנון או כח רב לאומי, עולים הרבה מאוד כסף של שירותם של אנשי מילואים. במקרה הזה, כאשר הפסקת האש בפתח, השיקול הכלכלי כן צריך להילקח בחשבון.
2. עמיר פרץ. בחרתי בו בזכות האג’נדה החברתית. למה הוא דוחף כל כך חזק למלחמה? איפה האג’נדה החברתית? למה הוא נמנע מלהכריז על המלחמה כמלחמה, דבר שהיה מאפשר הזרמת יותר כסף באופן מיידי לצפון? האם מחר יישמע קולו? האם הוא יילחם לפחות עבור תקציבים לחינוך? הרי יולי תמיר, מקורבתו, נמצאת שם.

אני אעקוב אחרי הדיון הכלכלי בממשלה, ונראה אם ח”כ ברוורמן ואוליו גםו ח”כ יחימוביץ’ו ישמיעו את קולם, זאת למרות שהם לא חברי ממשלה. הצבעתי בשבילכם, אז תנו לי שירות ראוי!

ובמישור האישי, כבר כתבתי ששוק העבודה בהייטק בוער, וימים עמוסים לפני. מבחינתי האישית זה נפלא. אבל זה רק מראה את הפער עצום בין מה שקורה באיזור המרכז, ובמיוחד בהייטק, לבין מה שקורה בצפון, שם 2 מיליון אזרחים יושבים במקלטים ומצבם הכלכלי, שגם ככה היה פחות טוב, מידרדר בכל יום של מלחמה.

ושוב הייתי בהפגנה נגד המלחמה.ו  אבל הפעם, סוף סוף, זה היה שונה. הנה כלו התמונות.

הפעם הצטרפו גם גופים ציוניים: שלום עכשיו וגם מרצ. לפי דעתי זו התפתחות חשובה ביותר. עד עכשיו ההפגנות נשלטו על ידי השמאל הרדיקאלי, שלא לומר קיצוני, סהרורי ומוזר. נכון, הימשכות המלחמה, טשטוש מטרותיה והסבל הרב מכרסמים בתמיכה העצומה למלחמה. ההפגנות שהיו עד כה לא הזיזו דבר, אולי אף הרחיקו אנשים.ו 

• שבת: טיוטה אמריקאית צרפתית להפסקת אש באו”ם.
• יום א’: המשך לחימה עזה על הקרקע ו 15 הרוגים בתוך ישראל.
• יום ב’: נאום הדמעות של סניורה והחלטת ממשלת לבנון על פריסת צבאה בדרום.
• יום ג’: זלזול ישראלי בהחלאת ממשלת לבנון ופיצוץ בין ארה”ב לצרפת על הרקע הזה.
• יום ד’: עוד יום רע: החלטת הקבינט על הרחבת המבצע ו 15 חיילים הרוגים.
• יום ה’: נוסחה חדשה לצרפת וארה”ב וקולות חיוביים של רה”מ בנושא.

אין לי כח לאסוף את כל הלינקים. אבל בשביל זה יש לפחות שניו ניוז טראקרים מצויינים.

ו הדיווחים האחרונים נשמעים ממש אופיטמיים. אולי הפעם תקבלו את ההצעה? בחייאת…

המלחמה עדיין בעיצומה. 25 ימים של הרס. אנחנו כבר לא כל כך רחוקים מההרוג ה 100 , ואצלם כבר מתקרבים ל 1000 . שלא לדבר על הפצועים קשה, שאמנם שרדו, אבל החיים שלהם נהרסו. הנזק הכלכלי הוא אדיר. תעשיית התיירות המשגzשגת בגליל משותקת, וכנ”ל בלבנון.ו ו ו ו 

אז מי מנצח? אף אחד. הדבר היחיד שיכול להיחשב לנצחון שלנו הוא פגיעה בנאסראללה. הארגון עדיין ימשיך בשלו, אבל מבחינת דעת הקהל הישראלית זאת תהיה חגיגה גדולה. גם החזרת החיילים הביתה יכולה להיחשב לנצחון, אבל הרבה ביקורת על עסקת החילופים תלווה את חזרתם, וזה יקהה את הנצחון. מה יכול להיחשב מבחינת החיזבאללה כנצחון? אולי פגיעה בתל אביב או בכור בדימונה. הם בכל מקרה יציגו את זה כנצחון למרות שמדינתם הרוסה.

בעקבות הסטיקר הלאומני של בנק לאומי: “אנחנו ננצח!” (גם אנחנו פטריוטים – שלמו לנו עמלות !), יצאו כמה סטודנטים ביוזמה עם הסטיקר “נסתפק בתיקו!”. עם הנזק שכבר נעשה, נצחון אמיתי לא יהיה לאף צד. כמו שנאמר, “במלחמה אין מנצחים, רק מפסידים”. אז די, תגמרו עם זה. פרטים על היוזמה בטיימאוט, עמוד 10.

הערב נודע שבקרוב תהיה החלטה של מועצת הבטחון של האו”ם הקוראת (באופן קצת רופס אמנם) להפסקת אש. אולי זה יזרז את הענינים.

מה שכנראה לא יזרז את הענינים היא הפגנת השמאל הערב נגד המלחמה. הנה התמונות.ו כמו לפני שבועיים נכחתי בהפגנה.ו אני נגד המלחמה ונגד הרג אזרחים ולכן באתי, אבל שוב לא הרגשתי שייך. אותם קבוצות שוליים ואותם מסרים לא ממוקדים. אולי בשבת הבאה, בדיוק חודש אחרי תחילת המלחמה, יהיו יותר אנשים, ארגון יותר טוב, פחות דגלים אדומים וקצת יותר דגלי כחול לבן.

חוץ מזה, בתל אביב כמו בתל אביב. הייתי בשני אירועים חברתיים בסוף השבוע. חוץ מכמה שיחות קצרות על צווי 8 שאולי יגיעו, לא השתתפתי ולא שמעתי שיחות הקשורות במלחמה. כלום. זה לא רלוונטי. שנסראללה יאיים.

פגיעה באזרחים לבנונים במהלך העימות הנוכחי אינה טובה לנו. אני לא מדבר על זה שזה לא מוסרי להרוג חפים מפשע. אני לא מדבר על זה שיותר לבנונים שונאים אותנו. אני לא מדבר על זה שההרג חסר האבחנה מביא את החיילים לקהות חושים שאחר כך חוזרת בצורה אלימה לחברה הישראלית. אני כן מדבר על זה שהרג מוגזם של אזרחים יעצור לנו את המבצע באמצע. אני אמנם שמאלני יפה נפש, וכל השיקולים האחרים גם חשובים לי. אני אתמקד רק בשיקול הפרקטי הקר שבטוח יענין אנשים הרחוקים ממני בהשקפתם הפוליטית.

תזכורת קטנה: לפני 10 שנים, פגיעה במחנה הפליטים בכפר כנא בדרום לבנון גבה את חייהם של כ 100 אזרחים. זה קרה כחלק ממבצע “ענבי זעם“. העולם לחץ עלינו והמבצע הופסק. “הבנות ענבי זעם” שנכפו עלינו לא בדיוק שירתו את האינטרסים של ישראל.

תזכורת נוספת: ישראל לא לבד בעולם. ברור שיש לנו זכות להגן על עצמנו. ברור שלא תמיד צריך להקשיב למה שהעולם אומר. אבל מה לעשות, אנחנו מאוד מאוד תלויים בארצות הברית. התמיכה שלהם בנו במישור המדיני, הנשק המתקדם שהם מוכרים לנו והכסף שהם שופכים עלינו מאוד חשובים. ההנהגה שלנו תמיד התחשבה מאוד בארה”ב.

בביקורי בחיפה לפני שבוע טענתי את הטענות האלה אבל את הבחור ששמר על הבנין שקרס, זה לא ענין. רק אתמול בלילה טענתי את אותה טענה בפני חברים איתם נפגשתי בבית קפה. גם אצל שוקי העליתי את הטענה הזאת אתמול בלילה.

הבוקר התעוררתי למשמע הדיווחים על עשרות הרוגים בכפר כנא. דז’ה וו? בתור נצר לתרבות פולנית אני יכול להגיד : אמרתי לכם.

לא בטוח שהמבצע יופסק מיד. ההסטוריה לא חוזרת על עצמה בדיוק כה מרשים, אבל אין ספק שזה מחליש את ישראל.