Category: פוליטיקה

תנועת יסו”ד מזמינה את חברי מפלגת העבודה שנושאים סוציאל דמוקרטיים יקרים לליבם לכנס מאוד מענין בנושא כלכלת ישראל אחרי מלחמת לבנון השניה. זה רלוונטי ממש עכשיו על רקע דיוני התקציב לשנת 2007. הגעתי לתנועת יסו”ד וליוזם האירוע אלעד דרך מיזם עבודה שחורה. אני אהיה שם.

גם אני תומך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר מלחמת לבנון השניה. יש כל כך הרבה מה לחקור, וזה מתחיל הרבה לפני תקופתה של הממשלה הנוכחית.ו זה הפתרון היחיד שיהיה מקובל על כולם. כן, גם הממשלה. כרגע נראה שזה תלוי בעמיר פרץ אתמול הוא שהוא עדיין שוקל בכובד ראש את הענין ושביום שישי הוא יודיע את עמדתו. אני מקוה שזה יהיה לחיוב.

הציבור לא נותן אמון בועדות שכבר הוקמו. ועדת שחק הוצגה בתקשורת כועדת כסת”ח של פרץ. שחק הרי היה יועצו האישי בזמן המלחמה. הועדות שאולמרט הציג השבוע זכו להרים של ביקורת, בעיקר על חוסר שיניהן. בדיקת המבקר תיעשה בכל מקרה, ויזלזלו בה כרגיל. ככה שיש כרגע יותר מדי ועדות שכל אחת מהן לא זוכה לאמון.

ועדת חקירה ממלכתית כן תזכה לאמון. בנוסף, אני משוכנע שדיוני הועדה ישפכו אור על ההזנחה האזרחית של הצפון. אמנם זה נחשף במלחמה, אך זה עלול להישכח מאוד מהר. ועדת חקירה, במיוחד עם דיונים פתוחים ומצולמים יכולה לקדם נושאים כלכליים חברתיים.

הממשלה תוכל לצאת נשכרת מהקמת ועדת חקירה ממלכתית. הקמת הועדה כבר תזכה לביקורת חיובית. הנה, ראשי המדינה מוכנים להיחקר באופן הרציני ביותר. בנוסף, ועדה כזאת תעבוד כל כך הרבה זמן, זמן של שקט תעשייתי לממשלה. עד שיתחילו העדויות המענינות ייקח עוד הרבה זמן. בינתיים הם יוצגו כמי שאין להם מה להסתיר. מחאת המילואמניקים הכתומים תאבד את הבסיס לקריאתם להתפטרות ההנהגה. הרי ועדת החקירה הממלכתית תעיף אותם, ויש קונצנזוס לגבי האמינות והיסודיות שלה.

בעבודה שחורה, איתי קורא לכתיבת מכתבים לעמיר פרץ, כדי שייך על המהלך. אמנם לא נותר הרבה זמן עד להכרעה, אך כל מכתב, קצר ככל שיהיה, יכול להשפיע. אני מקוה שהוא יכריע בעד ועדת חקירה ממלכתית. הכרעה שלו בעד תכריע את הכף לטובת המהלך. אולמרט יצטרף בלית ברירה.

אז יאללה לועדה!

בעקבות סיום המלחמה יש מחאות רבות. רבות מהן מוצדקות לחלוטין. אין ויכוח, בטח לא פוליטי, על כך שהיו פשלות רבות במלחמה, וגם בהכנות למלחמה. אין ויכוח שמחסור במים ובאוכל לחיילים היא תקלה בלתי נסבלת, וזאת ללא שום קשר לעמדה פוליטית. גם בנושא האזרחי, היו כל כך הרבה תקלות, וכל כך הרבה הפקרות. ועדת חקירה ממלכתית הוא גוף עם שיניים, שיבצע חקריה מעמיקה, ויזכה לאמון גבוה מאוד מכולם. אני תומך. אז מצפון או מירושליים תיפתח חקירה.

כיוון שיש הרבה מחאות, והרבה כעס, נראה לי שעדיף לממשלה ללכת עד הסוף – לוועדת חקירה ממלכתית. זה אינטרס שלה לענות על דרישות הציבור, וגם לשקיט את המחאות הציבוריות עד לפרסום הדרמטי של מסקנות ועדת החקירה. יכול להיות שזה יגמור את הקריירה הפוליטית של שרי הממשלה שיקימו את הועדה, אבל התעלמות מתמשכת מהדרישות העולות וגוברות לוועדת חקריה ממלכתית, בוודאי שאינה מקדמת את יחסי הציבור של ההנהגה.

זה נראה כמו רצון של הציבור, האופוזיציה משמאל, האופוזיציה מימין וכאמור גם הממשלה. אני מאמין שזה יקרה בימים הקרובים. לפני כמה ימים לא היתה לי דעה בנושא. כעת השתכנעתי שזאת הדרך הטובה ביותר לבצע חקירה מעמיקה והלוואי שגם שינוי חברתי, שעד כה לא הגיע, למרות הממשלה החברתית, ולמרות עמיר פרץ.

לצד הדרישה לועדת חקירה ממלכתית, המגיעה ממקומות שונים ומגוונים, יש גם מחאה נוספת. הקבוצה המכונה “מילואימניקים” יצרו את “מחאת המיולואימניקים“. ועדת חקירה לא מענינית אותם. באופן רשמי הם מעונינים רק בעריפת ראשיהם של ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ”ל. גם לי מתחשק לבעוט בהם כאן ועכשיו בעקבות כל הפשלות. מחשבה קצת יותר שקולה מובילה אותי להעדיף ועדת חקירה ממלכתית מעמיקה ויסודית.

אז למה הם לא רגועים? למה הם רוצים להעיף אותם כאן ועכשיו. נראה לי שמאוחריו התלונות הלגיטימיות על מחסור במים, אוכל ואפודים קרמיים, יש חבורת אנשים שרוצים פשוט להחליף את השלטון. לי זה נראה כמו מינוף של הטענות הלגיטימיות למסקנות נמהרות. קשה לי לקבל שכל מה שהם רוצים זה שהממשלה תיקח אחריות על מחדליה ולכן תתפטר. יותר ויותר נדמה שהרצון לנפילת הממשלה נובע מרצון להחליף את השלטון.

ההרגשה שלנו בשטח היתה שאנחנו, כחיילים, יכולים לפעול אבל מישהו מחזיק לנו את הידיים קשורות מאחורה.

זאת כבר לא מחאה ענינית בלבד, אלא חושפת אג’נדה ימנית קלאסית של “תנו לצה”ל לנצח”.

בנוסף:

אחד מהדוברים היה שלמה לב עמי, לשעבר מפקד האצ”ל.

אצ”ל גם מצלצל ימין.

אולי אני קצת חשדן, אבל אני לא היחיד. פשלות נוראיות – ודאי. חקירה מעמיקה – ודאי. עריפת ראשים מיידית – אה רגע.ו 

חבל שווינט לא שאלו אותם שאלות קצת יותר קשות, ורק הציגה את מחאתם כפי שהם רצו להציג אותה.ו 

פואד סניורה, ראש ממשלת לבנון נענה לקריאתו של עופרניקוס לשלום. אולי עופר לא השפיע באמת על סניורה, אבל מה זה משנה. במהלך סיור ברובע הדחייה, מעוז החיזבאללה, הוא אמר:

אני חושב שאם ישראל תנהג בחוכמה, הדבר ייצור אפשרות להפוך את הטרגדיה שעברה על לבנון להזדמנות להתקדם לעבר שלום אמיתי.

נכון, בהמשך הדברים יש לו הרבה מה להגיד על ההרס הישראלי והזכיר אותנו באופן לא מחמיא. בכל זאת, נראה שיש לו אומץ והוא לא כזה חלשלוש. הוא אמנם מסכן את חייו כמו בשיר ג’ומאייל המנוח, אבל הוא נראה מאוד מחושב.

זאת הזדמנות לעשות משהו טוב אחרי כל החרא של המלחמה. אני מקוה שהאמירה של סניורה לא תישאר באוויר, ושהיא תאותגר במעשה או אמירהו מצידנו.

אז יאללה, תרימו את הכפפה. כן, במיוחד את, ציפי לבני, שקיבלת אתו מכתבו של עופר.

קריאתו של סניורה היא גם אתגר מענין לתנועת שלום עכשיו. כפי שכתבתי בשבוע שעבר באנגלית, הייתי בשבוע שעבר בשיחה במשרדי התנועה. נושא הפגישה היה “מה על התנועה לעשות עכשיו?”, אז הנה נושא שאפשר להרים.

בענין אחר (הקשור ביוזמות שלום), האובזרבר מדווח שישראל הפנתה כתף קרה לנסיונותיו של טוני בלייר לחדש את תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים. בכתבה נרמז שבלייר עושה זאת גם משיקולי פנים לאור ירידה בפופלריות שלו, ולקראת ועידת מפלגתו הקרבה. אולי. גם לא ברור כמה הדיווחים מדוייקים, כיוון שהצדדים המעורבים מכחישים. אבל אם זה נכון, זה לא משהו שנתטער עליו אחר כך. בכתבה נאמר גם שאולמרט השיב שדעת, אחרי המלחמה הקשה, הישראלים פשוט אינם מוכנים לשיחות חדשותו עם הפלסטינים (פסקה 6). עם יחצ”נים טובים, מהלך כזה דווקא משכיח את צרות המלחמה ויכול להעלות את הפופולריות של ראש הממשלה שלנו.