שלום עם לבנון – תרימו את הכפפה

פואד סניורה, ראש ממשלת לבנון נענה לקריאתו של עופרניקוס לשלום. אולי עופר לא השפיע באמת על סניורה, אבל מה זה משנה. במהלך סיור ברובע הדחייה, מעוז החיזבאללה, הוא אמר:

אני חושב שאם ישראל תנהג בחוכמה, הדבר ייצור אפשרות להפוך את הטרגדיה שעברה על לבנון להזדמנות להתקדם לעבר שלום אמיתי.

נכון, בהמשך הדברים יש לו הרבה מה להגיד על ההרס הישראלי והזכיר אותנו באופן לא מחמיא. בכל זאת, נראה שיש לו אומץ והוא לא כזה חלשלוש. הוא אמנם מסכן את חייו כמו בשיר ג’ומאייל המנוח, אבל הוא נראה מאוד מחושב.

זאת הזדמנות לעשות משהו טוב אחרי כל החרא של המלחמה. אני מקוה שהאמירה של סניורה לא תישאר באוויר, ושהיא תאותגר במעשה או אמירהו מצידנו.

אז יאללה, תרימו את הכפפה. כן, במיוחד את, ציפי לבני, שקיבלת אתו מכתבו של עופר.

קריאתו של סניורה היא גם אתגר מענין לתנועת שלום עכשיו. כפי שכתבתי בשבוע שעבר באנגלית, הייתי בשבוע שעבר בשיחה במשרדי התנועה. נושא הפגישה היה “מה על התנועה לעשות עכשיו?”, אז הנה נושא שאפשר להרים.

בענין אחר (הקשור ביוזמות שלום), האובזרבר מדווח שישראל הפנתה כתף קרה לנסיונותיו של טוני בלייר לחדש את תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים. בכתבה נרמז שבלייר עושה זאת גם משיקולי פנים לאור ירידה בפופלריות שלו, ולקראת ועידת מפלגתו הקרבה. אולי. גם לא ברור כמה הדיווחים מדוייקים, כיוון שהצדדים המעורבים מכחישים. אבל אם זה נכון, זה לא משהו שנתטער עליו אחר כך. בכתבה נאמר גם שאולמרט השיב שדעת, אחרי המלחמה הקשה, הישראלים פשוט אינם מוכנים לשיחות חדשותו עם הפלסטינים (פסקה 6). עם יחצ”נים טובים, מהלך כזה דווקא משכיח את צרות המלחמה ויכול להעלות את הפופולריות של ראש הממשלה שלנו.