לא רק שהעיר הזאת מבזבזת לי את הכסף,לפעמים יש גם תקלות מצערות. זה התחיל בשבוע שעבר כשהלכתי לפגוש חבר מטיול בניו זילנד. הוא רצה לפגוש אותי בנמל תל אביב. אני לא מת על הנמל. כל המקומות הם ענקיים, המוניים, לפעמים יותר מדי מעוצבים, לא ידידותיים למשתמש, וגם לא בשכונה שלי. לא התראינו הרבה זמן, אז אמרתי למה לא. דווקא הריוונדל הזה היה נחמד. כשחזרתי לחניה ראיתי הרבה מכוניות, אבל לא את שלי.
תקלה 1: גרירה. לקח: לא לחנות באיזור של האוטובוסים ליד חניון רידינג. התקמצנתי על 10 שקלים של החניה ומצאתי את עצמי משלם 510 על החניה. גם זכיתי לביקור במגרש הגרירה הסמוך, עם כל אלה שמביעים את מחאתם (מקללים את העירייה, המדינה ואת כל העולם) על כך שמכוניתם נגררה.
בהמשך השבוע, הוזמנתי למסיבת הפתעה לחבר. היה ממש מוצלח. שתינו רקדנו, שרנו עם המוזיקה. היה שגעון. גם הפעם זה היה מחוץ לרדיוס שלי, אז באתי עם אוטו, וככה כמעט לא שתיתי (וכמובן מיהרתי לגשת למגרש חניה). כשיצאנו מהבר, חברתי ואני, הצענו טרמפ לאחד החברים. הוא נראה שתוי בבר והדיבור שלו היה כבד, אבל דיבר לענין. באמצע הנסיעה, בעוד אני מדבר איתו (בעצם לעצמי) שמעתי חרחורים. פתאום הוא הקיא בתוך האוטו. עצרנו בצד, השקינו אותו במים, ואחרי שהוא סיים להקיא, המשכנו. גם אני הקאתי לא אחת משתיית יתר של אלכוהול. קורה. פתאום עוד פעם נאלצנו לעצור בכדי שהוא יקיא. הפעם שאלתי לאן הוא רוצה לנסוע.
כשהגענו לבית החולים, הציעו לקחת אותו על כסא גלגלים. לא חשבתי שהוא עד כדי כך גמור, אבל הוא נענה בחיוב. טיפלו בו שם יפה. בזמן שחיכינו לו היינו עדים לתרגיל של המשטרה. סכן סמוי הוביל איזה עבריין לבית החולים בטענה שמישהו מהמשפחה מאושפז. שם חיכו לו ניידות + כמה עבריינים אחרים או בני משפחה שצעקו וגידפו. חבל שלא צילמתי. חזרנו פנימה לראות מה שלומו של השיכור. אחרי 4 שעות של עירוי נוזלים ועוד כל מיני הפתעות ישר לוריד, הצבע חזר לפנים ואפשר היה לחזור הביתה.
תקלה 2: חבר ששתה יותר מדי מקיא באוטו ומקרב ביני לבין אנשי חדש המיון טרוטי העיניים. לקח: לבוא בלי אוטו, ושאותי יקחו לבית חולים.
והשבוע, הלכתי בעקבות ההמלצה להופעה של מעיין הירשביין ועינב כהן במופע קרבות ראווה. אמנם השירים מצויינים (אפשר לשמוע ברשת), אבל הסאונד היה גרוע. עד כדי כך שהן עלו באיחור רב, יצאו מהר להפסקה, חזרו לעוד כמה שירים וברחו. דיברתי עם אחת מהן בסוף ההופעה, והיא אמרה שהן בדרך כלל מופיעות במקומות יותר איכותיים. ה”אוויטה” לא סיפק את הסחורה, למרות שהוא סיפק את הקהל המתאים להופעה שלהן (גיי פרנדלי או סטרייט פרנדלי, תלוי איך מסתכלים).
תקלה 3: הופעה שנדפקה. לקח: אין.
סיכום: חולה על העיר. עדיף להישאר בשכונה שלי ולא לחצות את קו ארלוזורוב בצפון (צפון זה קטיושות, לא?).
בסוף השבוע האחרון השתתפתי בסמינר שנתי של 
במשחק, כיבוד בהפסקות והכי חשוב:ו בירות בקומזיץ. בסך הכל מאוד נהניתי והיה לי גם מאוד מענין. גם הצלחתי קצת לעשות פרופוגנדה לאתר 
ארבע וחצי שעות, הגענו הישר להרצאתה של שמרית מאיר, המוכרת לי מגלי צה”ל. ההרצאה שלה לא היתה פוליטית, והיא סקרה את מה שקורה אצל השכנים, במיוחד אלה פה לידינו שמעט נשכחו, הפלסטינים. אנקדוטה שנחרטה בראשי היתה לגבי סוהא ערפאת. בעקבות פרסום ידיעות על חתונתה מחדש, התקשרה הכתבת למכר בצד השני, וזה שמח שבזכות סוהא, נזכרו בהם. הניתוח שלה היה שכל המנהיגים באזור נורא חלשים מבפנים, וזה יכול גם להוביל למהלך של שלום. היא גם דיברה נגד מהלכים חד צדדים. היא לא נגררה לפוליטיקה, ואף התחמקה משאלה חוזרת ונשנית על “מה ישראל צריכה לעשות עכשיו”. בסך הכל היה מאוד מענין.
בהמשך התחלנו את משחק “ועידת השלום”. המפיקים בנו משחק תפקידים מאוד מורכב: משלחות ממדינות שונות, המחולקים לפלגים שונים, וכן צוות עיתונאים שדאגו לחמם את הענינים. אני זכיתי להיות נציג החמאס בדיונים על סוגיית הפליטים. ככזה, הייתי קיצוני: סרבתי לקבל פיצויים מישראל, כי אני לא מכיר בישראל. הדיונים הלוהטים בצד הפלסטיני הסתיימו בהחלטות מעורפלות. מכיוון שאיבדנו את הדפים, כשהגענו לועידה, זה היה בעיקר אלתורים.
ואגב אלתורים, היה בערבו מופע אלתורים נחמד. קבוצת שחקנים שאני לא זוכר את שמם עשו הופעה בסגנון “של מי השורה הזאת”, בהשתתפות הקהל. מייד לאחר מכן היתה נהירה לקומזיץ.
נשמעו שירי שלום. כמובן שבמשחק תפקידים בסמינר של שלום עכשיו חייבים להגיע להסכם. עדיין, לא התחברתי לשירי השלום. יש בזה משהו אנכרוניסטי ומגוחך. אני יותר מתחבר לשלום כצירוף של אינטרסים, ולא כאידיליה. בכל מקרה, היה משחק מענין, וזכינו להעמיק את ידיעותינו על הסכסוך ולהכיר אחד את השני.
מענין. הוא היה צמוד לרוה”מ לשעבר אהוד ברק בזמן המו”מ עם סוריה. הוא נתן הצצה למה שקרה באותם ימים. הארגון שלו יצא בימים האחרונים בקמפיין חוצות גדול הקורא למו”מ עם הפלסטינים. אפקטיבי? לא יודע.
חולוד בדאווי היא פעילת שמאל פעילה במיוחד. היא אקטיבית בכמה ארגונים, ובהם תעאיוש והאנרכיסטים. היא היתה ממפיקי 
במפגש המסכם הועלו רעיונות רבים בקשר לפעולותיה העתידיות של שלום עכשיו. קצת קשה לקיים דיון עם 80 אנשים. היו דעות מאוד מגוונות. נראה אם הןו יבואו לידי ביטוי בהמשך.