הוא לא למד מקודמו? אריאל שרון היה מעורב בהמון פרשיות שחיתות, שחלקן נחקר עד היום. מפאת מחלתו הקשה והשכחתו על ידי התקשורת, אין היום ענין ציבורי בחקירות האלה. תוכנית ההתנתקות גרמה לדחיקת הפרשיות אל שולי החדשות. שרון נהפך לגיבור לאומי בקרב רוב הציבור, ומתנגדיו כבר לא התענינו בשחיתות שלו. העיקר שנצא כבר מעזה, ונדפוק את המתנחלים. שרון הרי אף פעם לא הסביר באופן ברור מדוע הוא הלך על התכנית הזאת.ו יש גם טענות האומרות שהחקירה דחפה את שרון לעקירה. טענות אלו לא הועלו רק על ידי אנשי הימין, שמן הסתם התנגדו למהלך שלו. גם עפר שלח ורביב דרוקר, בספרם בומרנג, מעלים את הטענה הזאת. הספר רחוק מלהיות עם אוריינטציה ימנית, אלא יכול להיות מאומץ על ידי כל שמאלני.
היום דווקא התחיל בסדר מבחינתו. העיתונים דיווחו על פגישה עם בכיר סעודי, “ייתכן ואף המלך”. אחר כך, כנראה שיועצי התקשורת יצאו להפסקת סיגריה.
הופתעתי היום, כאשר אולמרט, למרות שני הפרסומים השליליים היום, דבק בעמדתו הנצית. לא חשבתי שהוא ישנה את דעתו באופן מיידי. אך לנוכח הפרסומים נגדו, הופתעתי שהוא פספס הזדמנות לשתוק. לא רק שהוא לא שתק, אלא אף חזר על הדברים בבהירות.
כבר כתבתי על הדיווחים מלשכת ראש הממשלה, האומרים שטרם בשלו התנאים למו”מ עם סוריה. היום אולמרט התראיין ל Ynet וחזר על הדברים באופן ברור. הכותרת אומרת שאסד כרגע לא פרטנר. בהמשך הראיון הוא חוזר על כך שסוריה תומכת בטרור בלבנון ובשטחים. אולמרט אף מתנדב להסביר את העמדה האמריקאית:
לכן נובע החשש האמריקני מפני תהליך של הידברות עם הסורים, כי הם חושבים שהסורים לא באמת מתכוונים לכך ואין סיבה שאנחנו ניתן לסורים איזה שהוא תגמול שלא מגיע להם.
אחלה. יפה שאולמרט יודע לפרשן את העמדה האמריקאית. הוא לא שם לב שהוא לא מפרשן את אמריקה, אלא גם מתכופף לה? המראיינים יון פדר (עורך האתר) ורוני סופר לא טורחים לשאול אותו שאלות קשות בקשר למעורבותה המוגזמת של ארה”ב במדיניות ישראל. צריך שני מראיינים בשביל להתחנף לראש הממשלה ולתת לו לדבר חופשי חופשי?
זה היה ראש הממשלה שעבורו לא הצבעתי, ותמיד הצטייר אצלי כמושחת. ומה עם המפלגה שכן הצבעתי לה? יו”ר המפלגה, שר הבטחון עמיר פרץ, חזר בו מהצהרתו מייד אחרי המלחמה, וגם הביע התנגדות למו”מ עם סוריה. הוא אמר שעל אסד להוכיח שהוא באמת מעונין בשלום. ואיך אנחנו בדיוק מוכיחים שאנחנו מעונינים בשלום?
לפחות יולי תמיר, מבעלי בריתו הקרובים של פרץו (לפחות בעבר) יצאה בהצהרה אחרת. היא אמרה שצריך לדבר עם סוריה, אותה הגדירה ציר מרכזי בקרב מדינות המזרח התיכון, וקראה לפתוח עמה במשא ומתן מיידי. היא אף הרחיקה לכת, ואמרה שיש לדבר גם עם ממשלת החמאס, אבל זה כבר דיון אחר. תמיר התייחסה למעורבות האמריקאית ואמרה באומץ:
צריך להגיד לאמריקנים שאנחנו לא המוצב הקדמי שלהם במזרח התיכון, אנחנו לא צריכים להיות שותפים לדיכוטומיה, שקובעת שכל העולם הערבי הוא בצד הרע של המפה והוא חלק מציר הרשע. צריך להסביר להם שמדיניות של עימות עם העולם הערבי לא מועילה, לא לנו ולא להם
בהמשך היא אומרת שלא יהיה קשה להגיע להבנות עם האמריקאים, בשל חולשתם בעקבות עיראק. ובקשר לאסד:
צריך לסנדל אותו בהתבטאויותיו. אם הוא אומר שהוא רוצה שלום, צריך להגיד לו בבקשה. לא ייגרם נזק למדינה אם היא תגיד שהיא מוכנה לשאת ולתת, הנזק שיכול להיגרם הוא מכך שנפספס הזדמנות להידברות עם אויבנו.
אין לי אלא להסכים עם כל דבריה, ולשבח אותה על אומץ ליבה. חבל שמפלגתה והעומד בראשה לא מדברים כמוה. מענין יהיה לראות אם היא תדבוק בקו הזה, או שזה עוד בלון, כמו זה שהפריח פרץ לפני כחודש.
אל תחמיצו את ההזדמנות למשא ומתן עם סוריה.
כיכר המלך אלברט, שיותר מוכר בזכות בית הפגודה שמשקיף עליו, היא לטעמי הנקודה הכי יפה בתל אביב. חוץ מבית הפגודה, יש בצומת מרובת הרחובות עוד מספר בנינים מאוד יפים וכמה עצים עתיקים. משום מה, למרות המיקום האופטימילי, כל מסעדה או בית קפה שנפתחים במקום, נסגרים במהירות. פעם היה קפה נחמני, ולאחרונה דניאלה. דניאלה נסגרה עקב השיפוצים ברחוב בצלאל יפה, ומעולם לא נפתחה מחדש.
ביום שישי האחרון נפתחה בפינה חסרת המזל קונדיטוריית בן עמי. אולי כרשת, יש להם יותר סיכוי להצליח. המקום עוצב מחדש, ועכשיו הוא נראה יותר עדכני ויותר מרווח. בדניאלה ז”ל התקרות היו קצת נמוכות, או שהצבעים היו לוחצים. בכל מקרה, זה הרגיש קצת חנוק. המקום החדש מעוצב דווקא לאורך, אך מכיוון שיש מעט שולחנות, זה מרגיש יותר מרווח. החלל הפנימי מוקדש בעיקר למאפים של הקונדיטוריה. גם בחוץ הם השקיעו קצת: שולחנות חדשים ורצפת עץ (נראה לי שזה באופנה עכשיו).
בינתיים הספקתי רק לבקר במקום בפתיחה, אז הכל היה חינם! טעמתי מהעוגות והן היו טעימות. אבל זה לא באמת מה שמענין אותי. מה שאותי מענין זה הקפה. היום בדרך לעבודה שמתי את מיטב כספי בהפוך גדול. התוצאה היתה טובה. אכן קפה מצויין. סחתיין.
בן עמי, נחמני 22 (פינת בצלאל יפה, מונטיפיורי ומלצ’ט).
לאחרונה שמעתי שתי גרסאות כיסוי של הלהיט של שרית חדד “בחום הזה של תל אביב”, שמבחינתי מוכר כ “פרחה במרצדס”. כששמעתי את השיר המקורי, זה תמיד נשמע פופי, פרחי, קצבי וקולני כמו כל ליטיה של הזמרת. לא ממש שמתי לב לשיר. גרסאות הכיסוי ששמעתי שפכו אור חדש על השיר.