תם תהליך חיפוש העבודה. חתמתי על חוזה. מחר אני מתחיל לעבוד. אני מקווה שזה יעבור בשלום, ושאני אתרגל להיות בן אדם שקם כל בוקר לעבודה. 4 חודשים עברו מאז הפעם האחרונה, והחופש עשה לי ממש טוב. יש לי אנרגיות חדשות אחרי החופש? מיציתי את החופש? לא יודע. אני רק מקוה שיהיה כיף בעבודה, וכך לא יהיו לי געגועים קשים לחופש. בטוח יהיו לי געגועים, רק שאני מקוה שזה יישמר על אש קטנה.ו
סופו של תהליך החיפוש היה מורט עצבים. ביום שלישי קיבלתי טלפון שהזמין אותי לבוא כמה שיותר מהר כדי לקבל הצעה לחוזה. היתה שיחה נעימה ובסופה קיבלתי הצעה.
הבעיה היתה הזמן. כיוון שמועמד אחר לאותה חברה נדרש לתת תשובה לחברה אחרת, הוא הלחיץ את החברה אליה אני התראיינתי, והם הלחיצו אותי. הם ביקשו תשובה לבוקר שלמחרת.
משם נסעתי לחברה השניה, שמראש נקבע שאקבל מהם הצעה לחוזה. הם הציעו הצעה מאוד מסודרת וביקשו תשובה רק עד יום חמישי. נרגעתי. זה נורא רחוק.
בינתיים עוד לא קיבלתי תשובות מהחברה השלישית, שהעבירה אותי מסע ייסורים. התקשרתי אליהם וגם הפעלתי את חברת ההשמה. הם אמרו שעוד להם תשובות ממבחני התופת, אבל שהם ינסו “לזרז את הענינים”.
יום רביעי: הצלחתני לקבל דחיה לאחר הצהריים מהחברה הראשונה. בינתיים ביררתי עוד כמה פרטים אצל החברה השניה.
בצהרים קיבלתי תשובה חיובית מהחברה השלישית. חששתי שזה יסבך אותי: שלוש אפשרויות זה יותר קשה משתיים. לשמחתי ההצעה היתה דווקא מהחברה שהכי מצאה חן בעיני, ומבחינה כספית היא היתה הכי טובה.
ההבדלים בין ההצעות היו מאוד מאוד קטנים. כלומר, זה לא עזר לי להחליט. נשארו לי שעתיים לתת תשובה לחברה הראשונה. בזמן הזה גיבשתי את דעתי.ו הספקתי להתייעץ עם המון אנשים בזמןו קצר.ו הגעתי למסקנה חיובית לגבי החברה השלישית. כלומר, הייתי צריך לדחות את ההצעה של החברה הראשונה. כשנתתי את התזובה השלילית, הייתי מאוד נחמד והחמאתי להם בכנות גמורה. אין לי ספק שאם זאת היתה ההצעה היחידה באותו זמן, הייתי מקבל אותה באהבה ולא הייתי ממשיך לחפש. אני מקוה שדחיית התשובה שלי לא דפקה את המועמד האחר שלהם. בכל זאת, הם היו מאוד מאוכזבים.
ביום רביעי אחר הצהריים היה לי הרבה זמן כדי לשקול את ההצעות הנותרות. אמנם כבר הייתי מגובש בדעתי, אבל לא נתתי לעצמי מנוח. המשכתי בהתייעצויות ובבדיקות אחרונות של ההצעות. בזמן הזה דיברתי שוב עם החברה השניה. שיחת השכנוע כמעט שכנעה אותי ורק סיבכה אותי. בערב יצאתי עם חברים מהצבא, והראש שלי היה עמוק במחשבות. גם בחלומות זה רדף אותי.
ביום חמישי בבוקר הכרעתי סופית לטובת החברה השלישית. הגעתי לחתום על החוזה וקצת להכיר את האנשים. התקשרתי לחברה השניה ונתתי תשובה שלילית, עם מילים דומות לדחייתי את החברה הראשונה. כמה שעות לאחר מכן, הם התקשרו שוב, לשאול אם כבר חתמתי חוזה, ואם אפשר לשכנע אותי. עניתי שכבר מאוחר מדי, ושכבר החלטתי. השתדלתי להיות הכי נחמד שאפשר. ההצעה שלהם היתה טובה וגם מתוך אינטרס, אולי אני אמטרך אותם בעתיד…
זהו. הלכתי לים כדי להנות מסוף החופש הגדול של הילדים בבית ספר, וגם שלי. אני מקוה שעשיתי את ההחלטה הנכונה. גם בלילה שאחרי, חלמתי על זה. היו לי 3 הצעות טובות והיה קצת קשה לבחור. בתור פולני, אני חייב לסבול. לא משנה מה הייתי מחליט, הייתי ממשיך להתעסק עם זה.ו אני בטח אתחבט בסוגייה עוד כמה פעמים.
זהו. המספרים:ו 18 מפגשים ב 12 חברות שונות (אחרי שביטלתי שתי פגישות ביום רביעי). 21 ימים מהראיון הראשון ועד לחתימה או לחלופין 30 ימים מהפנייה לחברת ההשמה ועד לתחילת העבודה.
המספר המענין יותר הוא המשכורת, אבל את זה אני לא יכול לחשוף. גם לא את ההצעות האחרות. אולי את שמות החברות אני כן יכול לחשוף, אבל יש סיכוי שבטעות מישהו מהם קורא את זה, ואז זאת בעיה…
מה יהיה עם הבלוג? עכשיו שאני מחליף מצב צבירה ממובטל לעובד במשרה מלאה (רחמנא ליצלן) יהיה לי הרבה פחות זמן. אני מאמין שכבר נכנסתי לשוונ, ושאני אמשיך לכתוב. אני נהנה מזה,ו אפילו שהרבה פעמים אני כותב לעצמי.ו אני חייב דיווח מסוף השבוע המענין של שלום עכשיו, ועוד איזה פוסט או שניים שיושבים לי בראש.
אני אשתדל לספר איך ההתאקלמות בעבודה…
ו
