לאחרונה שמעתי שתי גרסאות כיסוי של הלהיט של שרית חדד “בחום הזה של תל אביב”, שמבחינתי מוכר כ “פרחה במרצדס”. כששמעתי את השיר המקורי, זה תמיד נשמע פופי, פרחי, קצבי וקולני כמו כל ליטיה של הזמרת. לא ממש שמתי לב לשיר. גרסאות הכיסוי ששמעתי שפכו אור חדש על השיר.
אתמול הייתי בהופעה של להקת LIVE העושה גרסאות קאברים. 7 חברי הלהקה הם מאוד מקצועיים. מנגנים בדיוק ובכשרון את השירים. לא הבנתי איך הקהל נשאר ישוב, במיוחד כשיש להם שתי זמרות כאלה מההמות. בכל מקרה, הם ביצעו את השיר בצורה הרבה פופית, אבל איכשהו זה היה יותר חי (טוב, זה שם הלהקה). בהחלט ביצוע מוצלח של מקצוענים ששדרגו את השיר.
גרסה נוספת שמעתי מלהקת נאג’ חמאדי. הלהקה, אותה ראיתי כבר פעמיים בהופעה, עושה חומר מקורי. לצד שירי הרוק המצויינים (וגם מצחיקים) שלה, הם עושים גם קאבר לשיר של שרית חדד. הם לוקחים אותו למחוזות הרוק הכבד, ועושים לו גרסה עצבנית לאללה. מזה אפילו נהניתי עוד יותר. כמו בוב דילן, גם שרית חדד זוכה לגרסאות כיסוי העולות על המקור.