על זהות, יהדות וחומוס

אצל הגויים, אין יום חופש בפורים. אה, גם בישראל לא בכל מקום עבודה נותנים חופש בחג המוצלח הזה. לשמחתנו זכינו להיות בשתי מסיבות פורים כאן בגולה הדוויה! קצת חוויות ממה שקורה פה – ישראלים לשעבר, עולים שירדו, צדיקים מאמריקה ועוד.

תיירים ישראלי מציפים את ברצלונה, ולא קשה להיתקל בהם, כמו שמזהים ישראלים בכל העולם. It takes one to know one ואנחנו גם עושים הרבה רעש. אבל כדי לפגוש עוד ישראלים או יהודים שחיים כאן, צריך להכיר מישהו דרך מישהו. זה לא מסובך חלילה, ודי מהר מגיעים להרבה מאוד אנשים.

מעבר לאנשים שפגשנו בביקור הקודם, כעת הגענו לבחורה שמאוד מעורבת בקהילה, או יש לומר, קהיולת יהודיות. ובכן, גם כשיש מעט אנשים, אצליינו היהודים יש הרבה תנועות. לכבוד פורים, היתה קו-פרודוקציה של כמה קהילות בשתי מסיבות שונות.

במסיבה הראשונה, היה חומוס, טחינה ופלאפל! לא, לא נסעתי עד לכאן בשביל לחפש חומוס, אבל אחרי 10 ימים ללא חומוס, הביס הראשוני היה תענוג. יש פה חומוס סביר בהחלט. בסופר מרקט המחיר קצת יקר, מגיע בכמויות קטנות ובצירוף טוסטונים. מתישהו אמצא חומוסיה או מסעדה מזרח תיכונית טובה.

חלק מהמימון למסיבה הגיע מחב”ד. ואכן, היו צדיקים, חלקם בכלל אמריקאים שלא מדברים ספרדית או עברית. צחוקים. היתה גם גברת שסירבה ללחוץ את ידי – היא שומרת נגיעה.

זה לא הפריע חלילה לבחורות אחרות לבוא עם מחשופים נאים, כמקובל גם בחג פורים בישראל. היה מיקס מענין בין ישראלים חילוניים ליהודים מהגולה.

חיפוש עצמי

במסיבה השניה, היתה כבר נוכחות יותר מורגשת של יהודים מדרום אמריקה. חלקם ביקרו בישראל, חלקם היו כמה חודשים בקיבוץ וחלקם גרו בישראל, מדברים עברית, אבל כעת הם פה.

ישראל היא הרצלובית של העם היהודי, and such, אבל השפה די קשה והשינוי גדול מאוד. בספרד, המצב הכלכלי, למרות המשבר הפיננסי, עדיין יותר טוב מאשר בארגנטינה למשל. ו נראה לי שרבים מהם חיים עם שתיים או שלוש זהויות, ושמקום מגוריהם הנוכחי הוא רק תחנת ביניים, אחת מיני רבות – הרבה חיפוש עצמי. חלקם גם מחפשים בן / ו בת זוג. ממש Jdate ו אבל בלי אינטרנט!

באופן כללי, קיבלו אותנו, הישראלים החדשים בסבר פנים יפות. זה קשור גם לחיבה שיש ליהודים בגולה לישראלים אוריגינל, אבל גם בזכות האנשים הספציפיים האלה – הם היו מאוד חיוביים ונחמדים. לא סתם נחמדים, אלא גם בעלי סבלנות לקשקש איתי בספרדית העילגת שלי, ולעזור לי להשתפשף.

הגיוון

כאמור, אני עדיין קצת תייר פה, ולא רע לי עם זה. גם טוב לי עם זה שיש פה המון זרים שחיים פה. העיר מאוד בינלאומית.ו השאיפה שלי היא להנות מהמיקס הזה – גם ישראלים כמונו, גם יהודים דרום אמריקאים, גם מקומיים ספרדים, גם מקומיים קטלונים, וגם זרים אחרים. הסדר ממש לא חשוב.

יצא לנו לראות דירה של בחור אנגלי שחי פה הרבה שנים. הטיפוס לדירה הוריד אותה אמנם מסדר היום, אבל ישבנו לקפה איתו, התיידדנו, ועכשיו אנחנו חברים בפייסבוק! ומעבר לחברות בפייסבוק, יש לו חברה לטיולים, ואלי נצטרף אליו מתישהו לאיזה טרק…

טוב מספיק להפעם. אנחנו בשלבים מתקדמים בחיפושי דירות. יש הרבה חוויות מהחיפוש, ועל כך בפעם הבאה.

שבוע בארץ זרה

כבר שבוע בברצלונה. לא רוצה להיות תייר, אבל גם רחוק מלהיות מקומי. אז להיות קצת תייר זה לא מזיק. העיר יפה, האוכל טעים, האנשים נחמדים וגם מדברים אליי באנגלית כשאני מדבר לאט בספרדית. אז לא תמיד יש ברירה אלא להיות קצת תייר.

אבל זה בכלל לא נורא. כי הרי בניגוד לאימרה הידועה, אכן באנו להנות. למי מהקוראים שנשארו לבלוג שלי אחרי תשעה חודשי הזנחה ולא יודע, זוגתי ואני עברנו לברצלונה. רילוקיישן תוצרת עצמית. אני יכול לעבוד מכל מקום, והיא דוברת את השפה המקומית. אני מאוד אוהב את תל אביב. מבחינתי אין עיר אחרת בארץ שהייתי חי בה. ובכל זאת, יש כעת הזדמנות להוציא לפועל מחשבה שהיתה בראש הרבה זמן: לחיות בחו”ל. להתאוורר באירופה, לראות דברים אחרים (וחלקם לא כל כך אחרים), ואחר כך לחזור לרגבים האהובים והקדושים של ארץ ישראל. טוב נו, לקפה הלא קדוש ברוטשילד.

הנחיתה היתה יחסית רכה, והרבה בזכות הרשת הישראלית. דרך ידידינו אילן, שהוא מוזיקאי (ועוד דברים), הגענו לגיא מלה-צ’אמפה, ודרכו לאסף, שחי כאן ומשכיר דירות איכותיות. כך נחתנו ישר במרכז העיר שכוללת את כל מכשירי החשמל, מי אש במקלחת ואף מעלית. מעליות לא כל כך נפוצות בעיר העתיקה. על דירות כאן ארחיב בפעם אחרת.

בינתיים אנחנו עובדים מהבית ומתחלפים בלפטופים. מזל שקניתי נטבוק באמריקע! הייתי שמח לחזור למסך הגדול ולשולחן עם המדפסת, ולהרגיש פקיד בכיר, אבל לבינתיים מאוד נוח כאן. השוק הגדול, Boqueria, נמצא ממש מתחת לבית. כל העיר פרוסה לפנינו מהמיקום הזה, בין אם ברגל או ברכבת התחתית. ו תענוג!

חלק מהבירוקרטיות הלכו בקלות וחלק דרשו קצת מאמץ. פתיחת חשבון בנק עברה בקלות. בכל העולם רוצים כסף עכשיו. לטלפון יש Sim Lock? אין בעיה. יש רחוב של פקיסטינים, והם יפרצו את המכשיר תמורת כמה יורואים. ו כמובן שלא בין 2 ל 4. ולעתים לא לפני 5 אחר הצהריים. יש פה כבוד לשנ””צ!

וחלק לא עברו כל כך חלק, אבל טפו טפו, אנחנו מתקדמים. משרד הפנים המקומי אינו יעיל בהרבה ממקבילו הישראלי, אבל יותר טוב מהרשויות בפולין. הבאנו את כל המסמכים שהיו ברשימה. כמובן שצריך להביא מסמך נוסף. לשמחתנו, הכרנו כבר בביקור הקודם חברים נחמדים שגם עוזרים לנו לפלס את דרכנו. תודה!

נראה לי מספיק לבינתיים. אני אולי לא מספיק קוהורנטי – לא כתבתי בעברית כבר זמן רב. הבטחיתי לכמה אנשים לכתוב קצת על החוויות פה, וכך לעורר את הבלוג. אז יש פוסט ראשון!

מכיוון שאני לא ממש תייר, אני לא מסתובב עם מצלמה ברחובות, אז הנה תמונה מהדירה:

בכל מקרה, עם הטכנולוגיה של היום, קל מאוד להיות בקשר וגם לפעול מרחוק.

חולדאי, תזרום

בניו-יורק, תמיד ידעתי שירידה לרכבת התחתית תבטיח לי הגעה מהירה של רכבת ונסיעה מהירה בזמן ידוע מראש. זה היה מרשים. ו גם פה בתל אביב, אפשר להגיע למצב הזה מאוד מהר. תתפלאו.

לא צריך לחפור רכבת תחתית או להזיז תשתיות בשביל רכבת עילית. חבל על הכסף. אפשר לשפר את מצב התחבורה על ידי אמצעי קצת יותר זול – אוטובוס. אוטובוסים בתדירות גבוהה (כל 3 דקות) שנוסעים על נתיבים בלעדיים להם מהווים פתרון תחבורה מעולה. זאת לא המצאה מקומית. עשו את זה כבר בלוס אנג’לס, בירת המכוניות הפרטיות, ובערים נוספות בעולם.

ובכן, אנשי “עיר לכולנו” ישבו וחשבו על שני קווים, אחד שחוצה את העיר ואחד שסובב אותה, כהתחלה. העקרונות המנחים הם תדירות גבוהה, נתיבי תחבורה ציבוריים אמיתיים ואפשרות להחלפת אוטובוסים באותו מחיר.

כשאני כותב את השורות האלה, כבר לא מדובר בתכניות חתרניות. משרד התחבורה בירושליים כבר הביע התלהבות מהתכנית ואף הביע נכונות לממן את התכנית באופן משמעותי. גם חברת דן מעורבת בתכנית ומעונית לקדם אותה.

וכעת חסרה רק חתיכה אחת בפאזל – עיריית תל אביב. העירייה אחראית על הקצאתם של נתיבי התחבורה הציבורית בעיר. במקום לגלגל את הענין על משרד התחבורה, אני קורא לחולדאי להוביל את המהלך בעצמו.

לחולדאי יש יכולת ביצוע מרשימה. כאן הוא יכול לרתום את כישוריו למשהו מאוד חיובי. הוא יוכל להיזכר כמי שהתחיל מהפכת תחבורה חיובית. זה Legacy הרבה יותר מוצלח מאשר הבנין החדש של “הבימה” – ידוע גם בתור המפלצריום.

עוד בנושא: שאלות ותשובות על מהיר בעיר

ענת קם לא פגעה בבטחון המדינה

סוף סוף מותר לפרסם את “הפרשה הבטחונית שפורסמה בעיתונות הזרה”. כמובן שהשב”כ, והעיתונות שמלקקת לשב”כ מציגים תמונה מעוותת של הסיפור.

אם החשדות נכונים, ענת קם גנבה מסמכים מסווגים מצה”ל. על כך היא צריכה להיענש. אבל ענת קם לא פגעה בבטחון המדינה. היא העבירה חלק מהמסמכים, לא 2000, לעיתונאי אורי בלאו. בתור עיתונאי המעורה בעיניני בטחון, בלאו חשוף לענינים נוספים שבכירים בצבא מספרים לו – דברים הרבה יותר סודיים.

בלאו פרסם בנובמבר 2008 כתבה בעקבות מידע שקם העבירה לו. הצנזורה הצבאית אישרה את פרסום הכתבה. ענת קם נעצרה שנה אחרי שהצנזורה הצבאית אישרה את פרסום הכתבה – בדצמבר 2009.

העברת המסמכים ופרסום הכתבה, ואני מדגיש, באישור הצנזורה, לא החזירה לחיים את פעיל הג’יהאד האיסלאמי שנהרג שלא על פי הנחיות בג”ץ. הכתבה לא פוגעת בבטחון המדינה. הכתבה פוגעת באמינת של ראשי מערכת הבטחון ומוציאה אותם שקרנים.

ועל הפדיחה הזאת, הם רצו לנקום. מעצרה של קם, תחת מעטה סודיות, נועד לספק את יצר הנקמה. בטחון המדינה לא ישוקם. עם התרת הפרשה לפרסום, ראש השב”כ דאג לדחוף את חומרת העבירה הבטחונית – זה נועד להסיח את הדעת מכך שהוא מתעלם מהוראת בית המשפט.

ועוד הערה לגבי התרה לפרסום: ענת קם היא עיתונאית וחיילת לשעבר. במידע שדחפו לעיותנאים שמלקקים לשב”כ, היא מתוארת כפקידה שגנבה מסמכים. יש פה גם קטע להשוות אותה לטלי פחימה, ולצייר אותה באור מאוד שלילי. העיתונאית חשפה את השקר של ראשי מערכת הבטחון שקרנים. מרוב בושה, מדגישים שהיא פקידה גנבת. יש פה גם קורטוב של שוביניזם…

ועוד הערה 2: גם אני, כמו רבים וטובים, ידעתי על הפרשה דרך שמועות ואחר כך דרך אתרי אינטרנט של עיתונים מכובדים בעולם. לא העזתי לפרסם על כך אפילו בבמה הצנועה הזאת. גם אני מפחד. ואני חושש שהפרשה הזאת גרמה לי לפחד קצת יותר.

כך תשדרגו שניצל גרב

כיף לאכול אבל לא למה להשקיע בבישול? אני לא נהנה מזה. במלאת שלוש שנים וקצת לפרסום המתכון לעגבטונה, החלטתי לשתף את הציבור בפיתוח חדש של אוכל לעצלנים.

מדובר על אחד המאכלים הנפוצים: שניצל. כמובן שלא הכנתי את השניצל. קניתי חבילה קפואה של שניצלים מהסופר בצבע כתום אחיד. להלן – שניצל גרב. החבילה הכחולה יותר טובה מהירוקה. יותר מזכירה עוף

אם כן, יש לנו שניצל במקפיא ועכשיו צריך לחמם אותו. הוא ייצא הרבה יותר טעים אם נחמם אותו בטוסטר, נכון? אבל אז צריך נייר כסף וחשוב להשגיח שלא יישרף. זמן ההשגחה הוא זמן בו לא בודקים מייל. חבל!

מצד שני, שניצל גרב במיקרוגל לא יוצא ממש טעים. לעתים הוא עלול להעלות מחשבות על צמיג שחוק. וכאן בא השדרוג. נדרש כאן מאמץ מסויים: יש להשתמש בסכין. הרעב העצלן בדרך כלל משתמש רק במזלג – פחות כלים לשטוף. אבל הפעם משקיעים!

חותכים עגבניה (רגילה או שרי – המתכון גמיש כמו השניצל) על צלחת. כעת מוציאים את השניצל מהמקפיא, מניחים על הצלחת ומעבירים את פלחי העגבניות מעל השניצל. אם השתמשתם בצלחת נוספת – טעיתם.

ועכשיו שלב הבישול – מכניסים את הצלחת למיקרו לשלוש דקות, ובינתיים עושים סידורים. בהישמע צלצול המיקרו, מוציאים ומגישים לעצמכם. אם הכל קר, כנראה הכנסתם את הצלחת למקרר. תוציאו את הצלחת מהמקרר ותכניסו אותה למיקרו.

העגבניות המעוכות והרותחות נותנת לשניצל הגרב טעם יותר חי ומזכירות לכם שעגבניות על האש זה טעים. לא, אין טעם של אש, אבל המחשבה מסיחה את הדעת.

שילוב הצבעים כתום / אדום יגרום לכם סיפוק עצמי על ההשקה, והמאכל באמת יוצא יותר טעים מסתם להפשיר במיקרו. בתיאבון!

לא צילמתי. הייתי רעב