סוף סוף מותר לפרסם את “הפרשה הבטחונית שפורסמה בעיתונות הזרה”. כמובן שהשב”כ, והעיתונות שמלקקת לשב”כ מציגים תמונה מעוותת של הסיפור.
אם החשדות נכונים, ענת קם גנבה מסמכים מסווגים מצה”ל. על כך היא צריכה להיענש. אבל ענת קם לא פגעה בבטחון המדינה. היא העבירה חלק מהמסמכים, לא 2000, לעיתונאי אורי בלאו. בתור עיתונאי המעורה בעיניני בטחון, בלאו חשוף לענינים נוספים שבכירים בצבא מספרים לו – דברים הרבה יותר סודיים.
בלאו פרסם בנובמבר 2008 כתבה בעקבות מידע שקם העבירה לו. הצנזורה הצבאית אישרה את פרסום הכתבה. ענת קם נעצרה שנה אחרי שהצנזורה הצבאית אישרה את פרסום הכתבה – בדצמבר 2009.
העברת המסמכים ופרסום הכתבה, ואני מדגיש, באישור הצנזורה, לא החזירה לחיים את פעיל הג’יהאד האיסלאמי שנהרג שלא על פי הנחיות בג”ץ. הכתבה לא פוגעת בבטחון המדינה. הכתבה פוגעת באמינת של ראשי מערכת הבטחון ומוציאה אותם שקרנים.
ועל הפדיחה הזאת, הם רצו לנקום. מעצרה של קם, תחת מעטה סודיות, נועד לספק את יצר הנקמה. בטחון המדינה לא ישוקם. עם התרת הפרשה לפרסום, ראש השב”כ דאג לדחוף את חומרת העבירה הבטחונית – זה נועד להסיח את הדעת מכך שהוא מתעלם מהוראת בית המשפט.
ועוד הערה לגבי התרה לפרסום: ענת קם היא עיתונאית וחיילת לשעבר. במידע שדחפו לעיותנאים שמלקקים לשב”כ, היא מתוארת כפקידה שגנבה מסמכים. יש פה גם קטע להשוות אותה לטלי פחימה, ולצייר אותה באור מאוד שלילי. העיתונאית חשפה את השקר של ראשי מערכת הבטחון שקרנים. מרוב בושה, מדגישים שהיא פקידה גנבת. יש פה גם קורטוב של שוביניזם…
ועוד הערה 2: גם אני, כמו רבים וטובים, ידעתי על הפרשה דרך שמועות ואחר כך דרך אתרי אינטרנט של עיתונים מכובדים בעולם. לא העזתי לפרסם על כך אפילו בבמה הצנועה הזאת. גם אני מפחד. ואני חושש שהפרשה הזאת גרמה לי לפחד קצת יותר.
Comments are closed.