Category: עברית

שטרן 1 – רבע בירה להמונים

שטרן 1 הוא בר בירה ונקינקיות חדש. ניתן להזמין שם רבע בירה. והמחיר – חצי מחיר של חצי בירה. כל כך פשוט. איך לא חשבו על זה קודם? זה גם מאפשר לטעום מגוון רחב של בירות, וגם לא תרגיש פראייר. לצאת פראייר זה הכי גרוע! אז פה הבעיה נפתרת. ויש עוד יתרונות למקום. סקירה מהירה על המקום

שטרן 1, ממוקם בכתובת המפתיעה שטרן אחד. זה יוצא בפינת (יצחק ידידיה) פרנקל, בשכונת פלורנטין. לא במקרה, המקום נמצא כמעט ממול לבית הקאווה והטאפאסים קורדובירו, השייך לאותם בעלים. את חנן רביב אני מכיר עוד מימיו כמנהל של “נורמה ג’ין”. האווירה במקום קצת מזכירה את הנורמה בימיו הראשונים.

יש 13 סוגים של בירה מהחבית. אני אישית מקורב לבירה הבלגית ברבר (בגרסת הבלונד), פרנסיסקאנר הגרמנית, וכן לבירה לה-שוף מבלגיה. כאמור, ניתן להזמין את הבירה בכוס של רבע ליטר, ובחצי מחיר של חצי. מלבד אפשרות הגיוון והתחושה שלא נדפקתם, אלה מכם ששותים לאט ייהנו מבירה קרה יותר.

גם מהבקבוק, המגוון רחב. יש יותר ממאה סוגים, עם נציגות נאה לאימפריה הבלגית, וכן לא מעט בירות בוטיק ישראליות. אהבתי במיוחד את בירת ה”לאפינג בודהה – טריפל בלגי קלאסית” המיוצרת כאן באדמת איירץ הקודש. ידידי ואני שכללנו את שיטת הרבעים, ואף חלקנו בקבוקים. זה מעצים את המגוון עוד קצת…

גם חובבי הוויסקי ייהנו ממגוון מכובד ביותר של המשקה. לא יצא לי לבדוק את הנושא לעומק, אבל אורך התפריט נראה מבטיח. האוכל מורכב כרגע מנקניקיות ונקניקים. אהבתי במיוחד את נקניקיית החזיר הגרמנית בראדוורסט, אבל שאר יושבי השולחן העדיפו דווקא נקניקיות מרגז או צ’וריסוס.

דבר נוסף שמזכיר את נורמה ג’ין בימיו הראשונים הוא המוזיקה. יש לא מעט קטעי בלוז ופאנק מלא באסים. לי זה משתלב מצויין עם הבירה. יש לציין שהמוזיקה לא השתלטה על המקום. בשני הביקורים שלי שם הייתי בקבוצות של 6-7 אנשים, והיה אפשר לדבר ללא מאמץ.

בעלי הבית של השטרן 1, רביב ויהונתן “ג’ונסי” הלר, מסתובבים בין המסובין ודואגים שהכל יתקתק. המקום נפתח ב 24.12, ועדיין יש שם קצת ריח של חדש. לא הכל היה מוכן בביקורים שלי יומיים ושלושה ימים לאחר הפתיחה. בהמשך מתוכנן חדר לאירועים ובטח עוד בירות…

כשאני כותב את השורות האלה, בא לי לקפוץ לשם שוב.ו אני מקווה שהמקום ישמר את האווירה האווירה המצויינת שיש שם כעת, ולא יהיה אובר-פופולארי כמו הנורמה ג’ין, או מכונה להדפסת כסף כמו הננוצ’קה.

בכל מקרה, מברוק לחנן ויהונתן. היובש בגרון קורא לי אליכם. תמונה של שטרן 1 תצורף אחרי הביקור הבא…

חליבה עירונית

בבנק שלי אוהבים לפנק אותי בעמלות. איך אני יודע? בסוף השנה הם מחזירים לי 20% מהעמלות (לא כולל ניירות ערך) וזה יוצא מלא כסף. זה עוד אחרי שיש לי חבר יקר, ת’ (אות בדויה) שעוזר לי לעגל פינות. כשהם אומרים “אנחנו ננצח”, אני זה שמפסיד.

החלטתי להיכנע לפרסומות, ולבדוק את בנק מזרחי, עם הקמפיין של “להעביר את דביר”. אכן חזרו אליי מהר והזמינו אותי לפגישה בבנק. הוכנסתי לחדר עם שלוש בנקאיות נאות שדיברו אתי על 50% הנחה בעמלה פה, 70% אחוז שם. התחלה מבטיחה.

אבל כמו בכל סייל של חנות אופנה, הורדת האחוזים לא עושה את המחיר נמוך. אחרי שחפרתי כדי להבין כמה שקלים אשלם, גיליתי שזה לא יוצא בהכרח יותר זול. כמו כן, לסוגיות הספציפיות שהעליתי, (צ’קים במט”ח אם שאלתם) בנק מזרחי לא הצליח לספק תשובות מספקות. לא יותר גרוע מהבנק שלי, אבל גם לא מספיק טוב.

השארתי את שלוש הבנקאיות ללא לקוח חדש. לא השתכנעתי.

נראה שגם בנק קטן ותחרותי כביכול, לא באמת רוצה לשבור את השוק ואת הקרטל. באסה. בחו”ל הבנקים מרוויחים מהלוואות מוצלחות לעסקים גדולים, ולא חולבים את הלקוחות. כאן הם נכשלים עם הטייקונים וחולבים את הצאן. זה אני!

לשמחתי אני לא לבד.

המועצה הישראלית לצרכנות פתחה בקמפיין ציבורי נרחב להורדת העמלות. הקמפיין פונה לציבור ולח”כים, ולציבור להפעיל לחץ על הח”כים. אתם מוזמנים להצטרף למאבק כאן (זה קל), ולקרוא קצת יותר על הסיבות למאבק, על הקמפיין ועוד אצל שוקי, שמסביר את הכל בצורה רהוטה.

קרנפי עירך קודמים

אני שמח לבשר שקבוצת מיעוט אחת זוכה ליחס נהדר בעיר: הקרנפים.

מועצת עיריית תל אביב הצביעה נגד חשיפת התקציב בפורמט נורמלי, בר עיבוד וחפיש – אקסל. הצעה שהגישה סיעת עיר לכולנו נתקלה בהתנגדות מקיר אל קיר, כולל מספר אבירי זכויות.

ראובן לדיאנסקי, שדואג לזכויות הכלבים והחתולים בתל אביב, דואג גם לשימור הקרנפים. טוב, הוא צריך להגן על בני מינו…

תמר זנדברג, מסיעת מרצ, שאמורה לייצג אנשים כמוני גם אכזבה עם הצבעת נגד ואמרה שזה ענין לא מהותי. טוב, מרוב שקיפות כנראה לא רואים כלום.

מדהים שאותם חברי קואלציה העדיפו להצביע נגד ההצעה גם כשהיה להם ברור שיש רוב למתנגדים. אם היו תומכים בהצעת השקיפות, הם יוכלו בעתיד להגיד שהם ניסו, המצפון שלהם נקי וכו’.

לקראת הבחירות הבאות, נדאג לשקף להם את זה.

לרמן, מחכה לפרשנותך.

תנו לחיות בעד ארצנו

המצעד הראשון לזכויות אדם היה מוצלח. מעל 5000 אנשים התייצבו למצעד ולעצרת, עמדו בחזית אחידה נגד כל האפליות שיש במדינה, ולא חסרות.ו מזרחיים, הומואים, עובדים זרים, נשים וגם איזה עם נטול כל זכויות (להלן “הפלסטינים”) נהנים מפחות זכויות, ברמה זו או אחרת. גם אני נשאתי שלט – שעורר תהיות בקרב חלק מהנוכחים.

ההפגנה גם באה למחות על חוק המאגר הביומטרי שעבר בכנסת – חוק האח הגדול. אנחנו עדיין יכולים למחות על כך. מי אמר לשים אצבע בחומצה?

כשחלקים באוכלוסיה סובלים מזכויות חסר, אז יש מי שנהנה. מי? אני – אשכנזי, סטרייט, גבר ויהודי.ו אז בתור אחד העלאווים שנהנים מזכויות יתר, גם אני יודע שזה לא בר קיימא. פערים מתרחבים בחברה ייגמרו בהפיכה אלימה. שמחתי לראות משתתפים רבים, לא רק הפרצופים הקבועים בהפגנות השמאל.

בתחילת האירוע שאלו אותי אם אני מוכן לשאת שלט. הוא היה של המרכז לפלוריזם יהודי, והיה כתוב עליו: “יהי אור”. חלק מהמכרים שלי הרימו גבה. אתה? יהודי? אז קודם כל אני גם יהודי. גם ניהליסט שלא מאמין בכלום, אבל הזהות היהודית לא מחוקה אצלי, למרות שאני משתדל להיות איש העולם הגדול.

וגם מי שלא מגדיר את עצמו יהודי אלא אתאיסט, ניהליסט, אנרכיסט, נטול הגדרה וכו’, אבל כן רואה את עצמו כליברל, תומך כמוני, בזכותם של יהודים לחיות את חייהם בדרך שלהם. מדובר גם ברפורמים שאת השלט שלהם החזקתי, וגם החרדים האולטרה-אורתודוקסים הקיצונים ביותר.

העקרון הוא פשוט: חיה ותן לחיות. כל עוד אותם קבוצות לא פוגעות באף אחד, לנו יש חובה להגו על זכותם לחיות את חייהם.

איש באמונתו יחיה. אני לא מאמין. ג’ון לנון ז”ל מציג את זה יותר טוב:

ננוצ’קה החדשה – מזלזלים בלקוחות

בשבועיים האחרונים הייתי פעמיים במסעדת ננוצ’קה, פעם אחת מרצוני הטוב ופעם נוספת באירוע. האוכל נשאר טעים, אבל בשתי הפעמים יצאתי התחושה שהם פועלים כדי למקסם את הרווחים. השירות היה גרוע בשני המקרים.

אוכל גאורגי – טביליסי, ספטמבר 2009

בפעם הראשונה, זוגתי ואני היינו שם וישבנו על הבר למעלה. יש לנו זכרונות טובים מהיין בגאורגיה, שהיה שם זול וטעים. גם היין המשובח שהבאנו ארצה היה זול. במסעדת ננוצ’קה, שהיא מסעדה גרוזינית / גאורגית, לא ציפינו למחירים של המדינה הקווקזית, אבל גם לא ל 150 שקלים ליין גאורגי מהשורה השניה.

אחרי שנהנינו מהאוכל, שילמנו את החשבון בסך 300 שלקים, וביקשנו לפרוט שטר של 50 שקלים, כדי לתת טיפ לברמנית. היא אמרה שהיא מצטערת, אבל אין לה פריטה ל 50. לא ייתכן שבמסעדה כל כך גדולה, בה מתקשרים עם מכשירי קשר, אי אפשר לפרוט 50 שקלים. במקום לקום וללכת, השארנו לה את השטר. טיפ נדיב מדי של פראיירים.

אתמול שוב הזדמנתי למקום, ליום הולדת של חבר של חבר. רק קפצתי לזמן קצר. הזמנתי עלי גפן טעימים וצייסר של וודקה אבסולוט. המלצר היה מאוד לא נחמד, והיה קשה לתפוס אותו. האנשים שהגיעו לפני סיפרו שהוא היה חסר סבלנות.

להביא את החשבון לקח לו הרבה זמן, וזה היה מצער בקור של החלק החיצוני. על פטריות חימום לא שמעו שם. הופתעתי לגלות שצ’ייסר של אבסולוט עולה 20 שקלים. ו צ’ייסר. לא שוט. אבסולוט. לא גריי גוס או קטל וואן.

לצערי, האוכל הטעים והשם הטוב שיצא לננוצ’קה לא מצדיק ביקורים נוספים שלי, אבל ימשיך למשוך לקוחות אחרים.

בפאבים ברחבי העיר ניתן למצוא טעימות מוצלחות מהמטבח הגאורגי: שיילוק בכיכר מסריק, ארמדילו באחד העם פינת מאז”ה, צימרמן בברנר פינת אלנבי ובטח יש עוד מקומות. המבחר שם מצומצם, אבל הוא טעים, והשירות טוב.

אין כבוד ללקוחות של ננוצ’קה.