ו זהו. שרה חוזרת לבית ראש הממשלה. הימין ניצח את הבחירות בגדול, בהפרש (כרגע) של 55:65. זה נצחון חד משמעי, וזה לא משנה אם קדימה תקבל מנדט או שניים יותר מהליכוד. להיות המפלגה הכי גדולה עם 28 מנדטים זאת לא תמונת נצחון.
אני נורא מתוסכל מכל מצביעי מרצ לשעבר שהצביעו הפעם לקדימה בגלל אפקט הפחד מביבי. אייל ארד וראובן אדלר עשו עבודה נפלאה בימים באחרונים. הסקרים שהראו כמעט שוויון גרמו למצביעי שמאל רבים להכניס ח”כים אלמוניים מקדימה על חשבון מוסי רז וזהבה גלאון. עצוב, עצוב עצוב.ו
זה עוד לא לגמרי נגמר: בניגוד ל 96, שם פרס תלה תקוות שווא בקולות הימאים, הפעם יש כמות אדירה של מעטפות כפולות, בגלל אפשרות ההצבעה בקלפיות “מוגבלי הניידות”. 150,000 מעטפות כפולות כנראה יחזקו את ליברמן על חשבון קדימה, אבל לא רק.ו
אני מקוה שהם אולי יחזקו את השמאל, מכיוון שהרבה צעירים עצלנים הצביעו בקלפיות כאלה. אולי התנועה הירוקה מימ”ד בכל זאת תיכנס? כנראה שגם אני תולה תקוות שווא…
שהמצביעים יבינו את השיטה הפרלמנטרית, ולא יחזור מקרה מרצ –> קדימה לעיל.
שנתניהו לא יהיה כל כך נוראי.
מפלגת העבודה תלך לאופוזיציה. רק דרך האופוזיציה, מפלגת העבודה יכולה לחזור לשלטון. ככה נתניהו חזר מאשפתות לראשות הממשלה. אי אפשר להיות כינור שני בממשלה ולצפות להיבחר לכינור ראשון.
שחברי הכנסת הבודדים של מרצ יעשו עבודה טובה יותר בכנסת הזאת.
שחברי הכנסת של חד”ש יעשו עבודה טובה (סומך עליכם!) וגם ימשיכו לעדכן את אתרי האינטרנט שלהם כפי שעשו בבחירות. זה מאוד מאוד חשוב.ו
בהזדמנות הזאת חשוב לי להצהיר ששירתתי בצבא (גם עושה מילואים), שר בתקווה ומשלם מסים. אל תשלחו אותי לחרמון!
הסקרים האלה מבלבלים רבים וטובים מהסובבים אותי. הפער הקטן בין הליכוד לקדימה בסקרי סוף השבוע האחרון מביאים אותם לחשוב: אם הפער כל כך קטן, עדיף להצביע לקדימה, כדי שהיא תעבור הליכוד, וכך ביבי לא יהיה ראש ממשלה.ו ו ו
ובכן, אם רבים יצביעו לקדימה, יש סיכוי טוב שקדימה תהיה המפלגה הכי גדולה. אבל קדימה גדולה לא תמנע מביבי את ראשות הממשלה.
בשיטה הפוליטית שלנו, כל מפלגה ממליצה על המועמד שלה להרכבת הממשלה. אם מסתכלים על התמונה הגדולה של הסקרים, מגלים שגוש הימין חזק וגדול מאוד בבחירות האלה: הליכוד, ליברמן, מפלגות הדתיות ומפלגות הימין מובילות בגדול על המרכז-שמאל. משהו כמו 68:52.
אז בתרחיש מאוד מאוד סביר, קדימה זוכה להיות המפלגה הגדולה ביותר, אבל מפלגות הימין ממליצות על נתניהו להרכבת הממשלה. הנשיא מטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על נתניהו, שמקים ממשלת ימין. לבני, בראש המפלגה הגדולה ביותר, מקבלת את תפקיד ראש האופוזיציה.
ואז מה עושה ההצבעה לקדימה? היא מכניסה לכנסת את מספר 27 או 28 ברשימה. אני לא יודע מיהם, אבל רשימת קדימה היא ליכוד ב’.
אין שני פתקים! השיטה השתנתה לפני 8 שנים. זה שונה מהבחירות המקומיות.ו בעיניו קדימה היא לא שמאל.ו הצבעה ללבני היא גם הצבעה לצחי הנגבי, שאול מופז ורוני בראון.
אני קורא לכל איש שמאל להצביע למפלגה שלו: חד”ש, התנועה הירוקה מימ”ד או מרצ. להכניס את מספר 5 או 6 במרצ או בתי”מ זאת בחירה הרבה יותר טובה מלהצביע לקדימה.ו
משהו משתנה בעיר הזאת בחורף 2009. היא קצת פחות “עיר ללא הפסקה”. אני לא יודע אם להאשים את את שינויי האוכלוסיה בעקבות עליית המחירים בעיר, או שהמיתון כבר גובה מחיר. אבל הלילה של תל אביב קצת יותר שקט.ו ו ו
מבלים בעירו
יום חמישי בערב, והסוף שבוע מתחיל. ידידי א’ ואנוכי, סועדים את ליבנו, קיבתנו ואת הכבד שלנו בפראג הקטנה. אחרי שהכוסות של הליטר היו כבדות מנשוא, המשכנו ל”בית הבירה” במורד רחוב אלנבי. גם שם הבירות היו משובחות, אבל חבורת חיילים באפטר הרעישה לנו לא מעט.
השעה כבר היתה 2:30 בלילה, אבל א’ ואני עוד היינו מעט רעבים, וגם לא הבענו התנגדות לעוד בירה קטנה. יום חמישי, ואין עבודה למחרת. יאללה, ממשיכים.
לקחתי אותו במעלה רחוב מונטיפיורי, אל עבר הקיוטו סלסה. סושי וסאקה יכלו לסגור היטב את הלילה. במקום אורות הכריסטמס המקושטים, היה חושך. אמרתי לו “צ’מע, זאת בעצם מסעדה, וזה בסדרך כלל לא ככה”.
גררתי אותו לעבר הארמדילו: זה הפאב השכונתי שלי, שתמיד נעים לשבת בו, ויש גם אוכל גרוזיני די טוב. המקום היה מואר. אבל, אללי, הכסאות היו מורמים. הברמן אמר שהם כבר סגרו. אמרתי להם: “אבל זה יום חמישי, והשחר טרם הפציע!” הוא רק משך בכתפיו, בתנועת אכזבה. הרכנתי את ראשי באכזבה סולידרית.
ו
ו
הקש ששבר את גב הבליין
אמרתי לידידי א’, שאני לא יודע מה קורה, ושיש לי פתרון אולטימטיבי: דיטה – פתוחה 24 שעות ביממה, נמצאת מעבר לקרן הרחוב, ומציעה גם בשר טוב, וגם אפלוליות נעימה על הבר.
פסענו אל עבר הדיטה, הצמודה לבורסה לניירות ערך. נכנסנו פנימה בגאון, משכנו את כסאות הבר כדי להתיישב, וגם כאן, שמענו את הברמנית אומרת את המלים הקשות הבאות: “מצטערת, סגרנו”.
זה היה רגע קשה. רטנתי בפניה שהמקום פתוח 24 שעות. היא העמידה אותי על התמורות שחלו, ועל צוק העתים: “כבר כמה חודשים שאנחנו פתוחים כל הלילה רק ביום שישי. בשאר הימים אנחנו סוגרים הרבה יותר מוקדם”.
תפסתי את ראשי בתדהמה. ידידי א’, שבא מן הפרברים, העריך את יכולותי התל אביביות עד אותו רגע של אכזבה. הרמתי את ידיי בהכנעה. הוא עודד אותי באומרו כי עשיתי כל שביכולתי, אבל אכן, משהו השתנה.
כולם מאטים, אבל למה?
משהו האט בעיר הזאת. קצת פחות אנשים ברחובות, קצת פחות מקומות שנסגרים מאוחר, והאטה כללית. האם זה המיתון? יש פחות עבודה, פחות כסף ופחות חשק לבילויים?
או אולי סיבה אחרת: המגדלים שהכניס חולדאי לעיר הביאו אוכלוסיה יותר בורגנית ומבוגרת. חלק מהצעירים הבליינים עזבו בגלל יוקר שכר הדירה, וכך השתנה הקצב של העיר.
אני לא יודע מה הסיבה. התופעה עדיין קטנה יחסית, ותל אביב היא עדיין אחת הערים המגניבות בעולם, והעיר היחידה בארץ.
שמעתי דיווחים שכאלה ממספר אנשים נוספים, אבל אף אחד לא יודע את הסיבה. אז בינתיים, עד שנבין למה, ונקוה שזה זמני, אתם מוזמנים לשמוע את שירו המשובח של אסף אבידן, Slowing Down:
זה שיר משובח מתוך האלבום הראשון של אסף אבידן Now That You’re Leaving. השיר הזה לא יוצא לי מהראש הרבה זמן. בכלל האלבום משובח, ואני ממליץ לכם לרכוש אותו, כפי שאני עשיתי.
ועוד הערה לסיום בליינית: יש מקום חדש ומגניב בפלונטין: קורדוברו, ברחוב קורדוברו. יש שם אווירה טובה, קאווה טעימה וזולה ומנות אוכל מיוחדות. זה יהיה הלהיט של הקיץ!