מבלים בעירו
יום חמישי בערב, והסוף שבוע מתחיל. ידידי א’ ואנוכי, סועדים את ליבנו, קיבתנו ואת הכבד שלנו בפראג הקטנה. אחרי שהכוסות של הליטר היו כבדות מנשוא, המשכנו ל”בית הבירה” במורד רחוב אלנבי. גם שם הבירות היו משובחות, אבל חבורת חיילים באפטר הרעישה לנו לא מעט.
השעה כבר היתה 2:30 בלילה, אבל א’ ואני עוד היינו מעט רעבים, וגם לא הבענו התנגדות לעוד בירה קטנה. יום חמישי, ואין עבודה למחרת. יאללה, ממשיכים.
לקחתי אותו במעלה רחוב מונטיפיורי, אל עבר הקיוטו סלסה. סושי וסאקה יכלו לסגור היטב את הלילה. במקום אורות הכריסטמס המקושטים, היה חושך. אמרתי לו “צ’מע, זאת בעצם מסעדה, וזה בסדרך כלל לא ככה”.
גררתי אותו לעבר הארמדילו: זה הפאב השכונתי שלי, שתמיד נעים לשבת בו, ויש גם אוכל גרוזיני די טוב. המקום היה מואר. אבל, אללי, הכסאות היו מורמים. הברמן אמר שהם כבר סגרו. אמרתי להם: “אבל זה יום חמישי, והשחר טרם הפציע!” הוא רק משך בכתפיו, בתנועת אכזבה. הרכנתי את ראשי באכזבה סולידרית.
ו
ו
הקש ששבר את גב הבליין
אמרתי לידידי א’, שאני לא יודע מה קורה, ושיש לי פתרון אולטימטיבי: דיטה – פתוחה 24 שעות ביממה, נמצאת מעבר לקרן הרחוב, ומציעה גם בשר טוב, וגם אפלוליות נעימה על הבר.
פסענו אל עבר הדיטה, הצמודה לבורסה לניירות ערך. נכנסנו פנימה בגאון, משכנו את כסאות הבר כדי להתיישב, וגם כאן, שמענו את הברמנית אומרת את המלים הקשות הבאות: “מצטערת, סגרנו”.
זה היה רגע קשה. רטנתי בפניה שהמקום פתוח 24 שעות. היא העמידה אותי על התמורות שחלו, ועל צוק העתים: “כבר כמה חודשים שאנחנו פתוחים כל הלילה רק ביום שישי. בשאר הימים אנחנו סוגרים הרבה יותר מוקדם”.
תפסתי את ראשי בתדהמה. ידידי א’, שבא מן הפרברים, העריך את יכולותי התל אביביות עד אותו רגע של אכזבה. הרמתי את ידיי בהכנעה. הוא עודד אותי באומרו כי עשיתי כל שביכולתי, אבל אכן, משהו השתנה.
כולם מאטים, אבל למה?
משהו האט בעיר הזאת. קצת פחות אנשים ברחובות, קצת פחות מקומות שנסגרים מאוחר, והאטה כללית. האם זה המיתון? יש פחות עבודה, פחות כסף ופחות חשק לבילויים?
או אולי סיבה אחרת: המגדלים שהכניס חולדאי לעיר הביאו אוכלוסיה יותר בורגנית ומבוגרת. חלק מהצעירים הבליינים עזבו בגלל יוקר שכר הדירה, וכך השתנה הקצב של העיר.
אני לא יודע מה הסיבה. התופעה עדיין קטנה יחסית, ותל אביב היא עדיין אחת הערים המגניבות בעולם, והעיר היחידה בארץ.
שמעתי דיווחים שכאלה ממספר אנשים נוספים, אבל אף אחד לא יודע את הסיבה. אז בינתיים, עד שנבין למה, ונקוה שזה זמני, אתם מוזמנים לשמוע את שירו המשובח של אסף אבידן, Slowing Down:
[audio:http://yohayelam.com/recordings/Asaf-Avidan-Slowing-Down.MP3]זה שיר משובח מתוך האלבום הראשון של אסף אבידן Now That You’re Leaving. השיר הזה לא יוצא לי מהראש הרבה זמן. בכלל האלבום משובח, ואני ממליץ לכם לרכוש אותו, כפי שאני עשיתי.
ועוד הערה לסיום בליינית: יש מקום חדש ומגניב בפלונטין: קורדוברו, ברחוב קורדוברו. יש שם אווירה טובה, קאווה טעימה וזולה ומנות אוכל מיוחדות. זה יהיה הלהיט של הקיץ!
Comments are closed.