בית נבנה ונגור שם

יש דירה! אחרי כמה שבועות של חיפושים, נחתנו בבית החדש שלנו. בדרך שוטטנו ברחבי העיר והיינו במו”מ עם מתווכים חלקלקים. קצת על לחפש דירה בברצלונה וטיפה על מה שמצאנו. עברנו רק לפני כמה ימים…

ביזנס

דירה אחת היתה מועמדת בכירה, אבל בעלי הבית נורא חששו. הם רצו את כל ההוכחות האפשריות שאנחנו בסדר – חוזה עבודה, הוכחה ששילמנו בדירה הזמנית, מצב חשבון בנק ואף מבחן מאמץ. טוב, את זה הם לא ביקשו, וגם לא ביקשו להיפגש איתנו. הכל נעשה דרך המתווך. לפחות הוא מצדיק את העבודה שלו. בסוף, אחרי שהם שוב רצו 4 חודשי שכירות כערבות, ירדנו מהדירה הזאת.

ראינו גם דירה יפה שהיתה מנזר בעבר. חבל שלא החליפו את המדרגות – כל חזרה הביתה היא טיפוס לראש מגדל. דירה אחרת היתה משופצת מהניילון. נראתה מצויין. אבל למה לגור בעיר הזאת ולחיות בדירה חדשה לגמרי, בלי מעט טעם מקומי? גם ככה חלק מהרהיטים הם מאיקאה…

מחירי הדירות פה בירידה, כך שיכולנו לקחת את הזמן וגם לבחור רק דירות מרוהטות. בסוף סגרנו על 850 יורו לחודש לדירת 75 מ”ר מרוהטת. דירות לא מרוהטות עולות פחות, אך לעתים גם נראות פחות טוב. המחירים פה זולים מבמרכז תל אביב.

ב 90% מהדירות שראינו, לא היו דיירים בעת הביקור. זה מעיד לא רק על מחירי הנדל”ן היורדים, אלא גם על תרבות קצת שונה – פחות נלהבים פה להראות את הדירה כשיש מישהו בתוכה. מקובל פה שמקבלים את הדירה נקייה – בעלי הבית דואגים לנקות אותה.

ועוד משהו ששונה מישראל – חוקי הגנת הדייר. אם הבנו נכון, חוזה לשנה מכיל בתוכו אופציה לחדש את החוזה באותו מחיר – עד חמש שנים. הפקדנו שני חודשי ערבות. זה דומה למה שמקובל בארץ. הכסף לא יושב אצל בעל הבית, אלא אצל נאמן. אני בטוח שיש עוד חוקים לטובת הדייר…

הדירה שלנו במרחב

הרבה מהדירות פה צרות וארוכות, כך שיש סלון עם חלון גדול, אבל חלק מהחדרים הם נטולי חלונות או בעלי חלונות לפיר פנימי. לשמחתנו בחרנו דירה בה יש שלושה חדרים עם חלון חיצוני – חלון לכיכר עם בתי קפה ועתיקות רומיות. תענוגות.

מבחינת לוקיישן, אנחנו באיזור טוב של הרובע הגותי – לא בורגני מדי ולא דפוק מדי. יש פה סמטאות צרות, כנסיות, בתי קפה, ברים, ומדרחובים. אנחנו מרחק יריקה מ El Born – איזור שעבר ג’נטריפיקציה מלאה, וניתן להשוותו לנווה צדק. אנחנו קצת יותר רחוקים ברגל מ Eixample שהוא איזור שנבנה בסוף המאה ה 19, הבנינים בו יפים אך הוא מלא ברחובות של ארבעה נתיבים. כמו שכונה שלמה של אבן גבירול-ים.

התלבטנו גם לגבי שכונה שנקראת Gracia – יש שם חיים מלאים בשכונה שנמצאת קצת יותר רחוק ממרכז העיר. הרכבת התחתית עובדת פה בצורה מעולה ואולי אפשר לגור יותר רחוק כשהקישור טוב. אבל לפחות בהתחלה, החיידק התל אביבי אומר – רק במרכז.

זאת דירת ארבעה חדרים, אבל הדירות פה בנויות קצת אחרת מבארץ. הדירות הישנות לא תוכננו כהלכה – יש שטחים רבים מבוזבזים כמו איזור כניסה. לפחות האור נדלק באופן אוטומאטי כשפותחים את הדלת. להיט!ו יש חדר די גדול לכביסה. גדול מדי. ויש חדר ארונות רב מימדים ורב מדפים. עכשיו רק נותר לקנות עוד בגדים…

הדירה מרוהטת, וזה כולל שמיכות, כלי מטבח ותנור על גז. משונה. כמובן שחסרים דברים כמו עוד מנורות בטוב טעם ועוד שטויות. ובשביל זה יש את איקאה. גם כאן, השוודים שולטים בריהוט! אפילו יותר מבארץ.

ועוד תמונה לסיום:

על זהות, יהדות וחומוס

אצל הגויים, אין יום חופש בפורים. אה, גם בישראל לא בכל מקום עבודה נותנים חופש בחג המוצלח הזה. לשמחתנו זכינו להיות בשתי מסיבות פורים כאן בגולה הדוויה! קצת חוויות ממה שקורה פה – ישראלים לשעבר, עולים שירדו, צדיקים מאמריקה ועוד.

תיירים ישראלי מציפים את ברצלונה, ולא קשה להיתקל בהם, כמו שמזהים ישראלים בכל העולם. It takes one to know one ואנחנו גם עושים הרבה רעש. אבל כדי לפגוש עוד ישראלים או יהודים שחיים כאן, צריך להכיר מישהו דרך מישהו. זה לא מסובך חלילה, ודי מהר מגיעים להרבה מאוד אנשים.

מעבר לאנשים שפגשנו בביקור הקודם, כעת הגענו לבחורה שמאוד מעורבת בקהילה, או יש לומר, קהיולת יהודיות. ובכן, גם כשיש מעט אנשים, אצליינו היהודים יש הרבה תנועות. לכבוד פורים, היתה קו-פרודוקציה של כמה קהילות בשתי מסיבות שונות.

במסיבה הראשונה, היה חומוס, טחינה ופלאפל! לא, לא נסעתי עד לכאן בשביל לחפש חומוס, אבל אחרי 10 ימים ללא חומוס, הביס הראשוני היה תענוג. יש פה חומוס סביר בהחלט. בסופר מרקט המחיר קצת יקר, מגיע בכמויות קטנות ובצירוף טוסטונים. מתישהו אמצא חומוסיה או מסעדה מזרח תיכונית טובה.

חלק מהמימון למסיבה הגיע מחב”ד. ואכן, היו צדיקים, חלקם בכלל אמריקאים שלא מדברים ספרדית או עברית. צחוקים. היתה גם גברת שסירבה ללחוץ את ידי – היא שומרת נגיעה.

זה לא הפריע חלילה לבחורות אחרות לבוא עם מחשופים נאים, כמקובל גם בחג פורים בישראל. היה מיקס מענין בין ישראלים חילוניים ליהודים מהגולה.

חיפוש עצמי

במסיבה השניה, היתה כבר נוכחות יותר מורגשת של יהודים מדרום אמריקה. חלקם ביקרו בישראל, חלקם היו כמה חודשים בקיבוץ וחלקם גרו בישראל, מדברים עברית, אבל כעת הם פה.

ישראל היא הרצלובית של העם היהודי, and such, אבל השפה די קשה והשינוי גדול מאוד. בספרד, המצב הכלכלי, למרות המשבר הפיננסי, עדיין יותר טוב מאשר בארגנטינה למשל. ו נראה לי שרבים מהם חיים עם שתיים או שלוש זהויות, ושמקום מגוריהם הנוכחי הוא רק תחנת ביניים, אחת מיני רבות – הרבה חיפוש עצמי. חלקם גם מחפשים בן / ו בת זוג. ממש Jdate ו אבל בלי אינטרנט!

באופן כללי, קיבלו אותנו, הישראלים החדשים בסבר פנים יפות. זה קשור גם לחיבה שיש ליהודים בגולה לישראלים אוריגינל, אבל גם בזכות האנשים הספציפיים האלה – הם היו מאוד חיוביים ונחמדים. לא סתם נחמדים, אלא גם בעלי סבלנות לקשקש איתי בספרדית העילגת שלי, ולעזור לי להשתפשף.

הגיוון

כאמור, אני עדיין קצת תייר פה, ולא רע לי עם זה. גם טוב לי עם זה שיש פה המון זרים שחיים פה. העיר מאוד בינלאומית.ו השאיפה שלי היא להנות מהמיקס הזה – גם ישראלים כמונו, גם יהודים דרום אמריקאים, גם מקומיים ספרדים, גם מקומיים קטלונים, וגם זרים אחרים. הסדר ממש לא חשוב.

יצא לנו לראות דירה של בחור אנגלי שחי פה הרבה שנים. הטיפוס לדירה הוריד אותה אמנם מסדר היום, אבל ישבנו לקפה איתו, התיידדנו, ועכשיו אנחנו חברים בפייסבוק! ומעבר לחברות בפייסבוק, יש לו חברה לטיולים, ואלי נצטרף אליו מתישהו לאיזה טרק…

טוב מספיק להפעם. אנחנו בשלבים מתקדמים בחיפושי דירות. יש הרבה חוויות מהחיפוש, ועל כך בפעם הבאה.

שבוע בארץ זרה

כבר שבוע בברצלונה. לא רוצה להיות תייר, אבל גם רחוק מלהיות מקומי. אז להיות קצת תייר זה לא מזיק. העיר יפה, האוכל טעים, האנשים נחמדים וגם מדברים אליי באנגלית כשאני מדבר לאט בספרדית. אז לא תמיד יש ברירה אלא להיות קצת תייר.

אבל זה בכלל לא נורא. כי הרי בניגוד לאימרה הידועה, אכן באנו להנות. למי מהקוראים שנשארו לבלוג שלי אחרי תשעה חודשי הזנחה ולא יודע, זוגתי ואני עברנו לברצלונה. רילוקיישן תוצרת עצמית. אני יכול לעבוד מכל מקום, והיא דוברת את השפה המקומית. אני מאוד אוהב את תל אביב. מבחינתי אין עיר אחרת בארץ שהייתי חי בה. ובכל זאת, יש כעת הזדמנות להוציא לפועל מחשבה שהיתה בראש הרבה זמן: לחיות בחו”ל. להתאוורר באירופה, לראות דברים אחרים (וחלקם לא כל כך אחרים), ואחר כך לחזור לרגבים האהובים והקדושים של ארץ ישראל. טוב נו, לקפה הלא קדוש ברוטשילד.

הנחיתה היתה יחסית רכה, והרבה בזכות הרשת הישראלית. דרך ידידינו אילן, שהוא מוזיקאי (ועוד דברים), הגענו לגיא מלה-צ’אמפה, ודרכו לאסף, שחי כאן ומשכיר דירות איכותיות. כך נחתנו ישר במרכז העיר שכוללת את כל מכשירי החשמל, מי אש במקלחת ואף מעלית. מעליות לא כל כך נפוצות בעיר העתיקה. על דירות כאן ארחיב בפעם אחרת.

בינתיים אנחנו עובדים מהבית ומתחלפים בלפטופים. מזל שקניתי נטבוק באמריקע! הייתי שמח לחזור למסך הגדול ולשולחן עם המדפסת, ולהרגיש פקיד בכיר, אבל לבינתיים מאוד נוח כאן. השוק הגדול, Boqueria, נמצא ממש מתחת לבית. כל העיר פרוסה לפנינו מהמיקום הזה, בין אם ברגל או ברכבת התחתית. ו תענוג!

חלק מהבירוקרטיות הלכו בקלות וחלק דרשו קצת מאמץ. פתיחת חשבון בנק עברה בקלות. בכל העולם רוצים כסף עכשיו. לטלפון יש Sim Lock? אין בעיה. יש רחוב של פקיסטינים, והם יפרצו את המכשיר תמורת כמה יורואים. ו כמובן שלא בין 2 ל 4. ולעתים לא לפני 5 אחר הצהריים. יש פה כבוד לשנ””צ!

וחלק לא עברו כל כך חלק, אבל טפו טפו, אנחנו מתקדמים. משרד הפנים המקומי אינו יעיל בהרבה ממקבילו הישראלי, אבל יותר טוב מהרשויות בפולין. הבאנו את כל המסמכים שהיו ברשימה. כמובן שצריך להביא מסמך נוסף. לשמחתנו, הכרנו כבר בביקור הקודם חברים נחמדים שגם עוזרים לנו לפלס את דרכנו. תודה!

נראה לי מספיק לבינתיים. אני אולי לא מספיק קוהורנטי – לא כתבתי בעברית כבר זמן רב. הבטחיתי לכמה אנשים לכתוב קצת על החוויות פה, וכך לעורר את הבלוג. אז יש פוסט ראשון!

מכיוון שאני לא ממש תייר, אני לא מסתובב עם מצלמה ברחובות, אז הנה תמונה מהדירה:

בכל מקרה, עם הטכנולוגיה של היום, קל מאוד להיות בקשר וגם לפעול מרחוק.

חולדאי, תזרום

בניו-יורק, תמיד ידעתי שירידה לרכבת התחתית תבטיח לי הגעה מהירה של רכבת ונסיעה מהירה בזמן ידוע מראש. זה היה מרשים. ו גם פה בתל אביב, אפשר להגיע למצב הזה מאוד מהר. תתפלאו.

לא צריך לחפור רכבת תחתית או להזיז תשתיות בשביל רכבת עילית. חבל על הכסף. אפשר לשפר את מצב התחבורה על ידי אמצעי קצת יותר זול – אוטובוס. אוטובוסים בתדירות גבוהה (כל 3 דקות) שנוסעים על נתיבים בלעדיים להם מהווים פתרון תחבורה מעולה. זאת לא המצאה מקומית. עשו את זה כבר בלוס אנג’לס, בירת המכוניות הפרטיות, ובערים נוספות בעולם.

ובכן, אנשי “עיר לכולנו” ישבו וחשבו על שני קווים, אחד שחוצה את העיר ואחד שסובב אותה, כהתחלה. העקרונות המנחים הם תדירות גבוהה, נתיבי תחבורה ציבוריים אמיתיים ואפשרות להחלפת אוטובוסים באותו מחיר.

כשאני כותב את השורות האלה, כבר לא מדובר בתכניות חתרניות. משרד התחבורה בירושליים כבר הביע התלהבות מהתכנית ואף הביע נכונות לממן את התכנית באופן משמעותי. גם חברת דן מעורבת בתכנית ומעונית לקדם אותה.

וכעת חסרה רק חתיכה אחת בפאזל – עיריית תל אביב. העירייה אחראית על הקצאתם של נתיבי התחבורה הציבורית בעיר. במקום לגלגל את הענין על משרד התחבורה, אני קורא לחולדאי להוביל את המהלך בעצמו.

לחולדאי יש יכולת ביצוע מרשימה. כאן הוא יכול לרתום את כישוריו למשהו מאוד חיובי. הוא יוכל להיזכר כמי שהתחיל מהפכת תחבורה חיובית. זה Legacy הרבה יותר מוצלח מאשר הבנין החדש של “הבימה” – ידוע גם בתור המפלצריום.

עוד בנושא: שאלות ותשובות על מהיר בעיר