אייל ברוך והאריות מחיפה

בזכות חבר לעבודה, הייתי בשבוע שעבר בהופעה של אייל ברוך והאריות מחיפה. מאוד נהניתי.

אייל ברוך

אייל ברוך, שר משיריו המקוריים בהתרגשות. ניכר שהוא מחובר באופן מלא למילות השירים, ואינו ממציא את ההתרגשות למען ההופעה. את הסגנון המוזיקלי אפשר לכנות פולק-רוק. הסאונד של חלק מהשירים הזכיר לי קצת את החלונות הגבוהים.

השיר “יפה יפה” יכול בהחלט להיות להיט אם היו דוחפים אותו לרדיו. אני מאמין ש 88FM היו מקדמים את השיר הזה. גם השיר בוב מצויין לטעמי. אפשר לשמוע משיריו במייספייס שלו (שאינו מקושקש, בניגוד למקובל במייספייס).

אותי ריגש השיר יום אחד שהוקדש לבת זוג של חבר שנפל במלחמה האחרונה. היה לי כיף גדול לראות מישהו שאינו מוזיקאי מקצועי מצליח להעמיד רפרטואר גדול ועשיר, וגם לבצע אותו בצורה מרגשת.

ברוך ליווה את השירה שלו בגיטרה אקוסטית. לצידו היה וולדימיר וורלינסקי על הבאס שהרביץ ליינים יפים. חבל שהסאונדמן בבלום בר לא נתן מספיק ווליום לבאס. בחלק מהשירים הצטרף איתמר בלבינדר בגיטרה חשמלית, ללא דיסטורשן.

ובכל זאת ניג’וס קטן: היה חסר קאבר אחד או שניים. כן, שמתי לב שאני חוזר על עצמי בנקודה הזאת. כשלא מכירים בכלל את האמן ואת יצירותיו, שיר מוכר אחד או שניים יכולים בהחלט לקרב את הקהל. במקרה הזה, חלק נכבד מהקהל הכיר את החומר, אבל לטובת המעגלים החיצוניים, קאבר אחד או שניים יתקבלו בברכה.

בקיצור – מומלץ. אני אתריע על ההפועה הבאה.
לעוד תמונות מההופעה של אייל ברוך והאריות מחיפה.

אין ביקוש לבארים בלי עשן

למיטב ידיעתי, עד תיקון חוק העישון לא היה אף בר או פאב שאסר על יושביו לעשן. תקנו אותי אם אני טועה.
במדינה בה כוחות השוק מקודשים, המסקנה המתבקשת היא: אין ביקוש לברים בלי עשן. אם היה ביקוש שכזה, אני בטוח שיזם זריז היה כבר פותח מקום כזה והיה מושך אליו את כל הסוגדים לניו-יורק.

אבל אנחנו במידל איסט. לא באמריקה הצדקנית, שם אסור לשתות עד גיל 21. אנחנו גם לא באירופה הרגועה, שם פורחות מסיבות בבתים בגלל חוקי העישון. אנשים אוהבים לעשן בבארים, להנות מהתחושה בראש, מלנענע את היד עם הסיגריה ומלקחת שאיפה תוך מבט כלפי מעלה.

לא, אני לא מעשן. ואני בהחלט מעדיף להיות במקום עם פחות עשן מאשר מקום עם יותר עשן. אני לא אוהב את הריח שנשאר בבגדים. יש מקומות מעושנים מדי, מהם אני מדיר את רגליי. איסור טוטאלי של עישון נראה לי מוגזם. נידוי מוחלט של אחיי המעשנים הוא צעד דרקוני.

גם הוראת החוק שמטילה את האחריות לאכיפת החוק על בעלי המקום ולא על הרשויות היא אבסורדית. מזכיר קצת את “חוק דרומי” שטוען שהמשטרה חסרת אונים. אני משלם מסים בשביל שהמדינה תאכוף את החוקים, ולא תפריט אותם.

מה יהיה? כאשר כ 90% מהמעסיקים לא מקיימים את חוקי העבודה, כולל המעסיק ששמו מדינת ישראל, אין סיכוי שהחוק ייאכף. אני מעריך שחלק מהמקומות יזרמו עם החוק וייאסרו עישון. אולי כעת, הלא מעשנים שתומכים בחוק יהפכו לבעלי משקל כלכלי מספק כדי שמקומות יפנו אליהם וייאסרו את העישון. זה יגיע לפלח שוק של כ 20%. לא יותר. אלה כוחות השוק, וזאת המדינה שלנו – לא אוכפים בה חוקים.

אני מעדיף שכל הבליינים שתומכים בחוק ידאגו לזכויות העובדים במקומות הבילוי ראו את מקרה קופי טו גו. הרבה יותר חשוב בעיני מעשן הסיגריות.

ולאות סולידריות עם המעשנים:

פיתו אותי לעשן סיגריה ביומולדת. היה מגעיל. ובכל זאת, אני נגד חוק העישוןן

שאלה קצרה: מישהו ראה סקר / משאל בנושא? אם לא, אני ארים פה משהו כזה בהמשך השבוע.

Only in Israel: Local Beer is More Expensive

I’ve already praised the Israeli “Dancing Camel” beer. It’s a tasty unfiltered beer that is a good competitor to the Belgian beers that I love.

Unfortunately, it became expensive. At my local bar, called “Armadillo”, they sell a pint (about 500ml) for 30 shekels. $7.5 for a local draft beer is way too much. It’s the most expensive beer in this bar. It tops beers that are imported from Europe (such as Weihenstephan , and naturally tops beers that are produced here, such as Danish beers Carlsberg and Tuborg. All these beers cost 20-25 shekels for a pint, which is a common price. Beer in Europe is much cheaper.

I asked the bartender about the high price, and she just said: “It’s an expensive beer”. I’m frustrated that a beer that is produced within a walking distance of the bar costs so much. I can understand that it’s a “boutique” beer – not a beer made in mass production, but it’s local!

So, I didn’t dance with the camel, but found comfort in my Weihenstephan. The high price of Dancing Camel remains unsolved.

Cheers!

Drinking in Armadillo

הייטק מתחיל בבית ספר – בואו לתמוך במורים

עצרת המונית לתמיכה במורים: מוצג€ש – 17 בנובמבר, בשעה 20:00, בכיכר רבין בתג€א.

למה? כי הם נאבקים על דברים חשובים ביותר. הצפיפות בכיתות היא נוראית. כשאני הייתי תלמיד תיכון, אני זוכר שהצפיפות היתה מוגזמת. אי אפשר ללמוד ככה. לא לכולם יש הורים שמעודדים אותם ללמוד או אמצעים כלכליים שיפצו על חוסר היכולת ללמוד בכיתה. בשביל אלה, חשוב לתמוך במורים שנלחמים למען הורדת הצפיפות בכיתות.

ועל כסף. המורים עושים תפקיד חשוב. בלי חינוך טוב – אין הייטק מוצלח שכולנו מתגאים בו. יש לתגמל אותם על העבודה החשובה שהם עושים. יש לשלם להם משכורות טובות שימשכו מורים טובים למערכת.

ונגד משרד האוצר וחבורת הרמאים שיושבת שם. הם יצאו להודעה בתקשורת על כך שהם נתנו הצעה נדיבה למורים: 11% תוספת. אז ככה: תוספת השכר של 11% המוצעת מורכבת מ- 5% ההסכם של המגזר הציבורי שנעשה ע”י עופר עיני ועוד 6% שחיקה שמגיעה להם ממילא עבור השנים 2006-2002 בחישוב של 1% לכל שנה. כל הפרטים אצל נתי יפת.

אני מבין שתפקידו של משרד האוצר הוא לשמור על קופת המדינה. אבל למה להונות?

בקיצור, אני שם, יחד עם השמיניסטים. בפינה הקבועה של ההפגנות.
עצרת תמיכה במורים

עוד משהו: בלוג מורים – טרי טרי.

בוחרים לחיות בתל אביב

בעוד שנה בדיוק, ב-11.11.2008, יתקיימו הבחירות המוניציפאליות ברחבי ישראל. על-מנת שאתם בתור תושבי תל-אביב תוכלו להשפיע, עליכם להחליף את כתובת המגורים שלכם בספח תעודת הזהות עד תחילת חודש אפריל 2008.

אני פונה אליכם לרשום את כתובת המגורים שלכם בעיר תל-אביב בהקדם. רק מי שרשום כתושב העיר תל-אביב יהיה זכאי להצביע בבחירות הגורליות האלו. אם לא תרשמו, תמצאו את עצמכם ללא זכות השפעה והשתתפות בבחירות אשר יכריעו את גורלה של העיר העברית הראשונה.
אודה לכם אם תוכלו להפיץ את הבשורה בקרב חבריכם בעיר.

להלן שתי דרכים בהן תוכלו להרשם כתושבי העיר תל-אביב:

א. בדואר:
1. מלאו את הטופס בלינק הזה.
2. צרפו את ספח תעודת הזהות שלכם.
3. שלחו בדואר (רצוי בדואר רשום) את הטופס המלא והספח לכתובת הבאה:
משרד הפנים – לשכת מינהל האוכלוסין
דרך מנחם בגין 125, תל-אביב

ב. התייצבות של פחות מרבע שעה במשרד הפנים:
המשרד נמצא במגדל הקריה בקומה הראשונה. את החלפת הספח עושים במודיעין, ולא צריך אפילו להיכנס למשרד עצמו.
שעות הקבלה של משרד הפנים הן:
כל יום (לא כולל יום ששי) בין השעות 8:00-12:00 וכן בימים שני ורביעי בין 14:30 ל-17:30.

אני רוצה להודות ללרמן, ליהונתן ולגיתית על שיתוף הפעולה בניסוח הפוסט המשותף הזה.