A visit to Haifa – the warzone

Haifa War ZoneI’ve been to Haifa, in the warzone! Katyusha rockets fall there. I came from my home in Tel Aviv, in the center of Israel, considered by many Israelis to be “a bubble”, disconnected from what’s really going on.  So, I came to see “the real world”. I’ll try to lay down my impressions, and try to avoid politics. I sort of translated my Hebrew post. You can view all my pictures here.

 

Continue reading “A visit to Haifa – the warzone”

תל אביבי בחיפה

חיפה במלחמהאתמול הייתי בחיפה. בעקבות קריאתו של חנן, fietsen זרק הזמנה לאוויר. נעניתי. לא סיפרתי לאף אחד מהסביבה שלי שאני נוסע. גם לא לחברה. אמרתי לה שאני לא עוזב את הבית שלי בתל אביב, גם אם ייפלו טילים, ומנגד, ש”אני לא משוגע לנסוע לצפון”. אז השתגעתי. יצאתי מה”בועה”.תודות למארח שלי.ו אני אשתדל לתאר את מה שראיתי והרגשתי, ופחות להיכנס לפוליטיקה.ו ו ו 

לא הרבה אנשים נוסעים ברכבת לחיפה. כבר בתחנת “מרכזית חוף הכרמל” שמעתי את האזעקה הראשונה.ו  כמהו אנשים רצו. הרוב היו אדישים. אני לא התרגשתי. אחר כך יצאנו לדרך.

מה עושות כדוריותfietsen לקח אותי לסיבוב בשכונת בת גלים. היו כמה מכוניות (בחניה). נכנסנו לחנות מכולת.ו בעלת הבית היתה מאוד נחמדה. כמעט אין קונים. לא בשעה הזאת, ולא בשום שעה. גם הספקים עושים לה בעיות. יש לה משפחה בשפרעם, אבל היא לא תעזוב את הבית. כשניסינו לשאול אותה על דעתה הפוליטית היא אמרה שהיא לא מבינה בזה. היא אפילו לא הצביעה בבחירות. היא רק רוצה שיהיה שקט ומקווה שיהיה בסדר.

המשכנו ללכת והגענו אל “הבית שקרס”. אמנם ראיתי הרבה תמונות של הבית הזה, אבל זה מדהים לראות את זה בעיניים: שפופרת טלפון תלוייה באוויר, שולחן אוכל מסודר בקומה השלישית עם הרבה מאוד כיווני האוכל מוכן !אוויר, והרבה חורים קטנים. כדוריות הברזל ניקבו את הבתים בסביבה. פגשנו בחור ששומר על הבית. כאות של ידידות, הוא הביא לי כדוריות למזכרת. אחר כך עברנו לפוליטיקה מלחמתית. תמיכתו במלחמה היא בלתי מסוייגת. “חבל שלא עשו את זה קודם”, “צריך להיכנס בהם יותר חזק”. הרג אזרחים? “אנחנו פוגעים באזרחים רק אם הם מחזיקים טילים”, “עניי עירך קודמים” ועוד קלישאות. ניסיתי להסביר לו שאם נמשיך להרוג כל כך הרבה אזרחים, ארה”ב תעצור לנו את המבצע המוצדק, ולא נספיק לחסל את האמא של נסראללה. לא שכנעתי. הלאה.

טיילת בת גליםהלכנו לאורך הטיילת השוממתו בבת גלים. לא הבנתי איך לא הפכו את זה לאיזור בילויים, כמו בנמל תל אביב. מאוד יפה ומסתבר שגם מאוד זול. המארח שלי הראה לי עוד שני אתרי נפילות, יטבתה ובטלה מאריס, אשר רכבל מחבר בינהם. אף אחד לא היה שם בשביל להפעיל את הרכבל.

נסענו לדאון טאון ובדרך שמענו את רדיו חיפה מודיע על עוד נפילה, ללא אזעקה. כשירדנו מהאוטובוס זכינו אזעקה(2). רצנו לאיזה חצר. עוד לא התרגשתי. הלכנו לראות את הדוארחתיכת טיל בהדר (התמונה הראשונה), שספג פגיעה ישירה מקטיושה. לא מראה יפה, אבל כבר התחילו לשפץ. הלכנו למספרה ממול. צ’רלי, בעל הבית, הראה לנו חתיכה של קטיושה שעפה לתוך המספרה. הוא אומר שלמרות שאין לקוחות, הוא היה משתגע בבית, ומעדיף לשבת במספרה. תוך כדי שיחה, הוא הבין שאני לא מפה. הוא היה מופתע ומשועשע. נראה שהחיוך שלו לא נמחק. הסתפרתי אצלו. גם מצווה, וגם יותר זול מבתל אביב. הוא סיפר שאחד מהעובדים שלו, חטף איומים טלפוניים אחרי שאמר בטלוויזיה שנמאס לו מהמלחמה. הקשבנו לרדיו שעדכן על נפילת הקטיושה.

שממהכשיצאנו מהמספרה חטפתי את הדכאון האמיתי. העיר מתה ! ברחוב הראשי בהדר, ליד המזרקה, ליד הסיטי הול המפורסם, הכל שומם. בשעת אחר הצהריים. נזכרתי שבאתי מאחת הערים הכי שוקקות בעולם, אבל בכל זאת. גם בבאר שבע, בשבת, יש יותר אנשים ויותר מכוניות נוסעות.

אני תמיד כועס על הסקרנים בתאונות הדרכים. לא מספיק שיש תאונה ופקק לכיוון אחד, אתם חוסמים את הנתיב השני. סעו. פתאום גם אני נהייתי מהסקרנים (אבל אני לא חושב שהפרענו לאף אחד). הלכנו לאתר הנפילה הטרי. בדרך עברנו במרכז מסחרי שומם, בו אפילו הסופר סגור. אתר נפילת קטיושהעוד אזעקה (3). הפעם כבר קצת פחדתי. לא מזמן נפלה באיזור קטיושה. בדרך, ליד אצטדיון קריית אליעזר, היו זקנים ששיחקו רמי. נראה שהסירנות לא מזיזות אותם מהמשחק. אף אחד לא רוצה שהשני ירמה, כמובן.

באתר הנפילה כבר היו המון עיתונאים, סקרנים, מס רכוש וגם המשטרה. הטיל פגע באחת הקומות העליונות, ואחר כך פגע גם בקומה תחתונה. בדרך נשרף איזה עץ. אני לא מעודכן במצב הפצועים (לא היו הרוגים).ו קיבלתי קצת פרשנות בליסטית מהאנשים שהיו שם. אחר כך פירשנתי בעצמי לאחרים.

אוהד מספר אחדחוץ מוויכוח פעוט בין שוטר לאיזו אשה, כולם היו רגועים וסבלניים. היה שם “האוהד מספר אחד” של מכבי חיפה עם שלט התומך בחייליםו וגם מקלל את החיזבאללה. הוא נורא שמח להצטלם.ו פתאום עוד אזעקה (4). אנחנו ועוד עשרות אנשים, נכנסנו לאיזה בית. לא היה חשמל, ולכן גם לא היה מזגן, אבל היו צחוקים בפנים. כשחשבנו שנגמר, היתה עוד אזעקה ו (5). אחד אמר שהוא מתרגל ומתחזק מיום ליום. צלם עיתונות ענה לו שהוא דווקא נחלש. האווירה נשארה רגועה ומבודחת.

השמש התחילה לשקוע והתחלנו לחזור. בתחנת האוטובוס הבטתי שוב ברחוב השומם. רציתי לזכור גם אתתייר מתל אביב חיפה היפה, ולא רק את השממה. הצטלמתי כמו תייר על רקע המזרקה. הגיע אוטובוס, אבל זה לא היה הקו שהייתי צריך. חזרתי לתחנה, אבל האוטובוס עצר. לנהג היה משעמם באוטובוס הריק והוא לקח אותי ספיישלו לרכבת.

זהו. אחרי חמש אזעקות (אם ספרתי נכון), כמה שיחות מענינות עם אנשים,ו והרבה אתרי נפילות, חזרתי לתל אביב. איזה כיף לראות שוב עיר חיה !

ההתרשמות הכללית שלי היתה שהאנשים די רגועים, סבלניים ונחמדים. לא ראיתי פניקה או התלהמות. אכן עמידה איתנה (וממושמעת) של העורף. מצד שני, רוב האנשים פשוט לא מסתובבים. התרשמתי שחלק קטןו עזבו את העיר, וחלק יותר גדול ספון בביתו. העיר מתה,ו וזה מה שעשה לי רע.

כאן נמצאות כל התמונות.

שוב תודה ל fietsen על האירוח. הוא תיזז אתי בין אתרי הנפילות,ו והתגלה כמדובב מעולה.

ו 

נגד המלחמה – בצדק, אבל בלי סטייל

הייתי הערב בהפגנת שמאל נגד המלחמה. המלחמה כבר עמוק בשבוע השני. היא לא הולכת לשום מקום, והרבה יותר מדי אזרחים נהרגים בשני הצדדים. שמחתי להשתתף בהפגנה כזו. שמחתי גם שהגיעו הרבה יותר משתתפים מהצפוי. מנגד, לא ממש הרגשתי שייך. הרבה ממשתפי ההפגנה שייכים לקבוצות שוליים מצחיקות, והם באו לדחוף את האג’נדה שלהן.

הייתי הערב בהפגנת שמאל נגד המלחמה. המלחמה כבר עמוק בשבוע השני. היא לא הולכת לשום מקום, והרבה יותר מדי אזרחים נהרגים בשני הצדדים. שמחתי להשתתף בהפגנה כזו. שמחתי גם שהגיעו הרבה יותר משתתפים מהצפוי. מנגד, לא ממש הרגשתי שייך. הרבה ממשתפי ההפגנה שייכים לקבוצות שוליים מצחיקות, והם באו לדחוף את האג’נדה שלהן.ו ו 

הנה כמה תמונות:

הפגנה

שמחתי לקרוא את כותרות ווינט והארץ, שתמצתו את האירוע כהפגנה נגד המלחמה. מבחינתי זה היה העיקר. כמה אפשר לשמוע על נפגעים בצפון, על שיתוק החיים שם, על גיוס אנשי מילואים ועל “אין מנוס” מפעולה צבאית זו אחרת? כמה אפשר לשמוע על הרג והרס אדירים בצד השני? (לא שומעים? תעקבו אחרי שידורים זרים. אני אישית חובב ה BBC.)

אבל כשמאלני רגיל, הרגשתי ממש לא שייך. רוב הדגלים שהונפו היו דגלי פלסטין ודגלים קומוניסטיים (עם פטיש ומגל אורגינל!). לא היתה אחידות של מסרים. כל אחד בא עם שלט שלו. כל קבוצה קטנה הביאה את המגאפון שלה והפריחה סיסמאות משלה. אז כל הכבוד לאיזו קבוצת פמיניסטיות אנונימיות, לקומוניסטים, לסרבנים ולעוד כמה – שמתי לב אליכם. וואוו.ו הגדיל לעשות ליצן אחד שלבש חולצה עם תמונה של סטלין, שהתגאה בחולצה שלו. בהפגנות שמאל גדולות, קבוצותו שוליים נשארותו בשוליים, ומי שרוצה להתענין, ניגש אליהן. כאן,ו הרוב היה השוליים, במקום להתאחד סביב המסר המרכזי.ו ההפגנה הגיעה מכיכר רבין עד לרחבת הסינמטק. לנאומים כבר לא הקשבתי…

עם כאלה קבוצות איזוטריות ושוליות בחזית ההפגנה, המסרים עלולים שלא לעבור. ההפגנה עלולה להצטייר כסהרורית, תלושה ובטח לא מעוררת הזדהות.

אבל אני לא דואג. המלחמה נמשכת. בכל יום שעובר, פחות אנשים זוכרים איך זה התחיל ועל מה נלחמים. יותר ויותר אנשים רואים שני צדדים שהורגים אזרחים וממררים את החיים אחד של השני. אולי אני מקדים את המאוחר, אבל אני מרגיש תזוזה איטית. לא הייתי בהפגנה הקודמת. כלומר, לפחות אני זזתי…

כרגע יש עדיין רוב מוחץ בישראל התומך במלחמה. זה לא יימשך לאורך זמן.

Tel Aviv – A demonstration against the war

I just returned from a demonstration against the war. Yes, it was in Tel Aviv. There were 2500 people according to the Internet newspapers. It seems liitle, but it was much more than I expected, and more than a similar demonstration last week. Here are some pictures.

Demonstration

The protesters called to stop the war and stop the killing of civilians. Unfortunately, it wasn’t well organized. Different groups shouted different slogans. Many of the protesters were communists, and many others belonged to smal extreme leftists groups,  very far from mainstream. It wasn’t exactly my natural habitat. I was with some other moderate left wingers who felt the same. But, as the war continues, more and more people think it is wrong.

If the war continues, the protests will get stronger, and the military will stop praising the citizens as it does today. They praise the citizens for being patient and disciplined. How long will it last? How long will the war last?

 

How I see the war

War broke out on July 12th. Hizbullah fired rockets into Israel, all along the border line. This was only used as a diversion from the primary goal. They used this diversion to blow up the border fence, invade into Israel sovereign territory kill 4 soldiers and kidnap 2 others. Along the day Israeli forces tried to rescue the kidnapped soldiers, and lost 4 more soldiers, when a tank overran a land mine.

This is definite act of war. The enemy invaded our soveriegn land, as recognized by the UN. They also killed soldiers and kidnapped others. My government had all the right to retaliate against the enemy, and demand the safe return of the kidnapped soldiers. In addition to the act of war, the enemy is a dangerous organization, that is building serious military force. The destruction of Israel is one of Hibullah’s goals. So, at first, I totally supported my government.

In the following days, Israel began bombarding in Lebanon. They targeted the Hizbullah and also Lebanese infrastructure, in order to put pressure on the Lebanese government. On our side, many rockets were fired on civilians in northern Israel. On Saturday night, the Lebanese prime minister called for a ceasefire. On Sunday morning a deadly rocket attack killed 8 in Haifa.

I still supported my government. Rocket attacks on civilians are unbearable.I thought the offer for ceasefire should be seriously considered, and not thrown away. But, a few hours later, after the attack on Haifa, I suported my government to continue the war against Hizbullah.

In the last days, the routine of rocket of rockets on northern Israel continues. Every day more people die. The generals say that Hizbullah is hurt. On the other side, many many civilians are killed. The numbers are already in hundreds. The Lebanese infrastructure is badly damaged. Ground fights have also begun in southern Lebanon with casualties on both sides. The military is calling more reserves.

I became angry with my government. Too many civilians are dead in Lebanon, and the Hizbullah is still firing at us. Upon entering the tenth day, with more ground collisions,  this is becoming a serious war. This is no longer a military operation.

The media in Israel doesn’t show too much of the damage and the casualties in Lebanon, and it took me some time to realize what is going on over there. The goals of the war seem to fade out, and all I see are two hateful sides killing each other.

Jonathan asked for a recipe for peace. Can we, the common people blogging and commenting, do anything about it?

Are we waiting for a major catastrophe to halt the fighting?

Are we only puppets of the USA and Iran?

My city, Tel Aviv, hasn’t received any rockets yet. I am not afraid, and I hope that the rockets won’t come ’round here. Wothout rockets here, only today, I realized how bad this war is, and how deep both sides are into it.

I’m depressed.