אתמול הייתי בחיפה. בעקבות קריאתו של חנן, fietsen זרק הזמנה לאוויר. נעניתי. לא סיפרתי לאף אחד מהסביבה שלי שאני נוסע. גם לא לחברה. אמרתי לה שאני לא עוזב את הבית שלי בתל אביב, גם אם ייפלו טילים, ומנגד, ש”אני לא משוגע לנסוע לצפון”. אז השתגעתי. יצאתי מה”בועה”.תודות למארח שלי.ו אני אשתדל לתאר את מה שראיתי והרגשתי, ופחות להיכנס לפוליטיקה.ו ו ו
לא הרבה אנשים נוסעים ברכבת לחיפה. כבר בתחנת “מרכזית חוף הכרמל” שמעתי את האזעקה הראשונה.ו כמהו אנשים רצו. הרוב היו אדישים. אני לא התרגשתי. אחר כך יצאנו לדרך.
fietsen לקח אותי לסיבוב בשכונת בת גלים. היו כמה מכוניות (בחניה). נכנסנו לחנות מכולת.ו בעלת הבית היתה מאוד נחמדה. כמעט אין קונים. לא בשעה הזאת, ולא בשום שעה. גם הספקים עושים לה בעיות. יש לה משפחה בשפרעם, אבל היא לא תעזוב את הבית. כשניסינו לשאול אותה על דעתה הפוליטית היא אמרה שהיא לא מבינה בזה. היא אפילו לא הצביעה בבחירות. היא רק רוצה שיהיה שקט ומקווה שיהיה בסדר.
המשכנו ללכת והגענו אל “הבית שקרס”. אמנם ראיתי הרבה תמונות של הבית הזה, אבל זה מדהים לראות את זה בעיניים: שפופרת טלפון תלוייה באוויר, שולחן אוכל מסודר בקומה השלישית עם הרבה מאוד כיווני 
אוויר, והרבה חורים קטנים. כדוריות הברזל ניקבו את הבתים בסביבה. פגשנו בחור ששומר על הבית. כאות של ידידות, הוא הביא לי כדוריות למזכרת. אחר כך עברנו לפוליטיקה מלחמתית. תמיכתו במלחמה היא בלתי מסוייגת. “חבל שלא עשו את זה קודם”, “צריך להיכנס בהם יותר חזק”. הרג אזרחים? “אנחנו פוגעים באזרחים רק אם הם מחזיקים טילים”, “עניי עירך קודמים” ועוד קלישאות. ניסיתי להסביר לו שאם נמשיך להרוג כל כך הרבה אזרחים, ארה”ב תעצור לנו את המבצע המוצדק, ולא נספיק לחסל את האמא של נסראללה. לא שכנעתי. הלאה.
הלכנו לאורך הטיילת השוממתו בבת גלים. לא הבנתי איך לא הפכו את זה לאיזור בילויים, כמו בנמל תל אביב. מאוד יפה ומסתבר שגם מאוד זול. המארח שלי הראה לי עוד שני אתרי נפילות, יטבתה ובטלה מאריס, אשר רכבל מחבר בינהם. אף אחד לא היה שם בשביל להפעיל את הרכבל.
נסענו לדאון טאון ובדרך שמענו את רדיו חיפה מודיע על עוד נפילה, ללא אזעקה. כשירדנו מהאוטובוס זכינו אזעקה(2). רצנו לאיזה חצר. עוד לא התרגשתי. הלכנו לראות את הדואר
בהדר (התמונה הראשונה), שספג פגיעה ישירה מקטיושה. לא מראה יפה, אבל כבר התחילו לשפץ. הלכנו למספרה ממול. צ’רלי, בעל הבית, הראה לנו חתיכה של קטיושה שעפה לתוך המספרה. הוא אומר שלמרות שאין לקוחות, הוא היה משתגע בבית, ומעדיף לשבת במספרה. תוך כדי שיחה, הוא הבין שאני לא מפה. הוא היה מופתע ומשועשע. נראה שהחיוך שלו לא נמחק. הסתפרתי אצלו. גם מצווה, וגם יותר זול מבתל אביב. הוא סיפר שאחד מהעובדים שלו, חטף איומים טלפוניים אחרי שאמר בטלוויזיה שנמאס לו מהמלחמה. הקשבנו לרדיו שעדכן על נפילת הקטיושה.
כשיצאנו מהמספרה חטפתי את הדכאון האמיתי. העיר מתה ! ברחוב הראשי בהדר, ליד המזרקה, ליד הסיטי הול המפורסם, הכל שומם. בשעת אחר הצהריים. נזכרתי שבאתי מאחת הערים הכי שוקקות בעולם, אבל בכל זאת. גם בבאר שבע, בשבת, יש יותר אנשים ויותר מכוניות נוסעות.
אני תמיד כועס על הסקרנים בתאונות הדרכים. לא מספיק שיש תאונה ופקק לכיוון אחד, אתם חוסמים את הנתיב השני. סעו. פתאום גם אני נהייתי מהסקרנים (אבל אני לא חושב שהפרענו לאף אחד). הלכנו לאתר הנפילה הטרי. בדרך עברנו במרכז מסחרי שומם, בו אפילו הסופר סגור. 
עוד אזעקה (3). הפעם כבר קצת פחדתי. לא מזמן נפלה באיזור קטיושה. בדרך, ליד אצטדיון קריית אליעזר, היו זקנים ששיחקו רמי. נראה שהסירנות לא מזיזות אותם מהמשחק. אף אחד לא רוצה שהשני ירמה, כמובן.
באתר הנפילה כבר היו המון עיתונאים, סקרנים, מס רכוש וגם המשטרה. הטיל פגע באחת הקומות העליונות, ואחר כך פגע גם בקומה תחתונה. בדרך נשרף איזה עץ. אני לא מעודכן במצב הפצועים (לא היו הרוגים).ו קיבלתי קצת פרשנות בליסטית מהאנשים שהיו שם. אחר כך פירשנתי בעצמי לאחרים.
חוץ מוויכוח פעוט בין שוטר לאיזו אשה, כולם היו רגועים וסבלניים. היה שם “האוהד מספר אחד” של מכבי חיפה עם שלט התומך בחייליםו וגם מקלל את החיזבאללה. הוא נורא שמח להצטלם.ו פתאום עוד אזעקה (4). אנחנו ועוד עשרות אנשים, נכנסנו לאיזה בית. לא היה חשמל, ולכן גם לא היה מזגן, אבל היו צחוקים בפנים. כשחשבנו שנגמר, היתה עוד אזעקה ו (5). אחד אמר שהוא מתרגל ומתחזק מיום ליום. צלם עיתונות ענה לו שהוא דווקא נחלש. האווירה נשארה רגועה ומבודחת.
השמש התחילה לשקוע והתחלנו לחזור. בתחנת האוטובוס הבטתי שוב ברחוב השומם. רציתי לזכור גם את
חיפה היפה, ולא רק את השממה. הצטלמתי כמו תייר על רקע המזרקה. הגיע אוטובוס, אבל זה לא היה הקו שהייתי צריך. חזרתי לתחנה, אבל האוטובוס עצר. לנהג היה משעמם באוטובוס הריק והוא לקח אותי ספיישלו לרכבת.
זהו. אחרי חמש אזעקות (אם ספרתי נכון), כמה שיחות מענינות עם אנשים,ו והרבה אתרי נפילות, חזרתי לתל אביב. איזה כיף לראות שוב עיר חיה !
ההתרשמות הכללית שלי היתה שהאנשים די רגועים, סבלניים ונחמדים. לא ראיתי פניקה או התלהמות. אכן עמידה איתנה (וממושמעת) של העורף. מצד שני, רוב האנשים פשוט לא מסתובבים. התרשמתי שחלק קטןו עזבו את העיר, וחלק יותר גדול ספון בביתו. העיר מתה,ו וזה מה שעשה לי רע.
כאן נמצאות כל התמונות.
שוב תודה ל fietsen על האירוח. הוא תיזז אתי בין אתרי הנפילות,ו והתגלה כמדובב מעולה.
ו
Comments are closed.