Yohay Elam

פגיעה באזרחים לבנונים במהלך העימות הנוכחי אינה טובה לנו. אני לא מדבר על זה שזה לא מוסרי להרוג חפים מפשע. אני לא מדבר על זה שיותר לבנונים שונאים אותנו. אני לא מדבר על זה שההרג חסר האבחנה מביא את החיילים לקהות חושים שאחר כך חוזרת בצורה אלימה לחברה הישראלית. אני כן מדבר על זה שהרג מוגזם של אזרחים יעצור לנו את המבצע באמצע. אני אמנם שמאלני יפה נפש, וכל השיקולים האחרים גם חשובים לי. אני אתמקד רק בשיקול הפרקטי הקר שבטוח יענין אנשים הרחוקים ממני בהשקפתם הפוליטית.

תזכורת קטנה: לפני 10 שנים, פגיעה במחנה הפליטים בכפר כנא בדרום לבנון גבה את חייהם של כ 100 אזרחים. זה קרה כחלק ממבצע “ענבי זעם“. העולם לחץ עלינו והמבצע הופסק. “הבנות ענבי זעם” שנכפו עלינו לא בדיוק שירתו את האינטרסים של ישראל.

תזכורת נוספת: ישראל לא לבד בעולם. ברור שיש לנו זכות להגן על עצמנו. ברור שלא תמיד צריך להקשיב למה שהעולם אומר. אבל מה לעשות, אנחנו מאוד מאוד תלויים בארצות הברית. התמיכה שלהם בנו במישור המדיני, הנשק המתקדם שהם מוכרים לנו והכסף שהם שופכים עלינו מאוד חשובים. ההנהגה שלנו תמיד התחשבה מאוד בארה”ב.

בביקורי בחיפה לפני שבוע טענתי את הטענות האלה אבל את הבחור ששמר על הבנין שקרס, זה לא ענין. רק אתמול בלילה טענתי את אותה טענה בפני חברים איתם נפגשתי בבית קפה. גם אצל שוקי העליתי את הטענה הזאת אתמול בלילה.

הבוקר התעוררתי למשמע הדיווחים על עשרות הרוגים בכפר כנא. דז’ה וו? בתור נצר לתרבות פולנית אני יכול להגיד : אמרתי לכם.

לא בטוח שהמבצע יופסק מיד. ההסטוריה לא חוזרת על עצמה בדיוק כה מרשים, אבל אין ספק שזה מחליש את ישראל.

אני אופטימי. בין האינפורמציה והדיסאינפורמציה, הנה כמה ידיעות אופטימיות:

1. רייס חזרה למזרח התיכון. אולי הפעם היא רצינית.
2. יש דיווחים על מגעים בין ישראל לחיזבאללה על חילופי שבויים.
3. בוש ובלייר מקדמים באו”ם קריאה להפסקת אש ותומכים בשליחת כוח בינלאומי לדרום לבנון.
4. בערוץ 10 דיווחו שאולמרט אינו פוסל את העברת איזור הר דב / חוות שבעא ללבנון.

מתוך זה אני בונה את התסריט הבא: השבוע מוכרזת הפסקת אש. כוח בינלאומי נשלח לדרום לבנון וחיזבאללה מסיג את כוחותיו משם. מדברים שבעתיד צבא לבנון יחליף את הכח הבינלאומי. גם הר דב עובר לשליטת הכח הבינלאומי. מתקיימת עסקת חילופי שבויים ושני החיילים חוזרים הביתה.

ישראל מציגה את זה כנצחון: חיזבאללה הורחק מהגבול ואינו יכול יותר לחטוף חיילים.נפסק ירי הקטיושות. חגיגות בצפון. הויתור על הר דב ועל האסירים הלבנונים (בינהם סמיר קונטר) מודחק על רקע התמונות המרגשות של החיילים החוזרים לחיק משפחותיהם.

חיזבאללה מציג את זה כנצחון: הארגון חי ובועט. חוות שבעא שוחררו מהכיבוש הישראלי. האסירים הלבנוניים חוזרים הביתה כפי שנאסראללה הבטיח (2006 – “שנת האסירים”). הפופלריות של הארגון עולה.

אבל מה, התעלמתי מכמה בכוונה מידיעות רעות כמו: טילים ארוכי טווח נחתו על עפולה ואלי ביום ראשון בבוקר על ערים דרומית לחיפה כפי שנאסראללה הבטיח. 3 אוגדות מילואים נמצאות בתהליכי גיוס (ואני מכיר יותר ויותר אנשים שגויסו בסוף השבוע הזה). הקטיושות נוחתות בקצב אחיד על יישובי הצפון. הפצצות חיל האוויר נמשכות כרגיל. הצבא הסורי בכוננות עליונה.

אני בוחר להישאר אופטימי.

ואנקדוטה לסיום: כשהייתי בנפאל לפני שנה, פגשתי זוג אנשים מאוד נחמדים. המשכנו לטייל ביחד עד הרגע האחרון האפשרי, עד ששותפתי לטיולו ואני עלינו על המטוס בחזרה לארץ. בחודשים האחרונים היינו בקשר רופף. דיברנו על להיפגש, אבל כל אחד תמיד עסוק בחיים העמוסים שלו, וגם היה מרחק גאוגרפי. הם גרים בחיפה. עכשיו הם פליטים בתל אביב, וכנראה שנזכה להיפגש ולבלות. אז מי אמר שמלחמה זה כל כך רע?

ו 

נראה שהסתבכנו. בנוהל הרגיל, בו מטפטפים לאט בשורות רבות על מות חיילים, הכותרות האדומות מדברות על קרב מר ונפגעים רבים בבינת ג’בל. לא צריך להיות חכם גדול כדי לדעת שפלישה קרקעית היא מתכון לצרות. בתחילת המבצע האפשרות הזאת נפסלה, אחר כך “לא היה מנוס”, והיום כשהפעולה בעיצומה, צור מוזכרת בתור היעד הבא. כתבתי על כך בשבוע שעבר. אני ממש לא היחיד.ו 

לשמחתי, יש קולות גם בתוך הממשלה שמתנגדים לפעולה הקרקעית.ו השר אופיר פינס, התבטא באופן פומבי, והביע התנגדות לפעולה הקרקעית. היום הגיע מכתב חיזוק באתר עבודה שחורה. שוקי גלילי מחזק את ידי אופיר פינס ומציין שרבים ממצביעי העבודה החדשים חושבים כמוהו. אני מקווה שזה ישפיע.

אבל אם ניסוג עכשיו מדרום לבנון (כן, חזרנו לדרום לבנון), אז הפסדנו? או ברחנו? ולכן “לא יהיה מנוס” מלהמשיך, לא ככה? כנראה שרק אחרי הרבה זמן נגיע למסקנה שאין לנו מה לחפש שם ואז ניסוג באופן חד צדדי. נשמע מופרך? אני נצמד להסטוריה.

זה נראה יותר ויותר כמו מלחמת לבנון – סרט ההמשך.