Things and stuff – Yohay Elam שטויות בשתי שפות – יוחאי עילם
אני קצר, כי יש עבודה וכן לצערי ענינים יותר חשובים (בפוסט הבא).
סידרתי קצת את תמונות החיבוקים, לפי תאריכים. העליתי את תמונות האתמול ואת תמונות הפעם שעברה. הנה שתיים:
היום פורסמה בקפטיין אינטרנט של הארץ כתבה על פעילות פוליטית ברשת הכוללת פרק נרחב על עבודה שחורה:
הכתב מראיין את שותפי איתי אשר, הפאונדר של האתר, שעושה עבודה מופלאה. גם שמי מופיע שם. אני לא יכול לאמר שזה לא משמח אותי להיות מוזכר בעיתון (לפחות הוירטואלי).בימים אלו האתר סוער סביב כניסתה של מפלגת ישראל ביתנו לקואליציה. מה שנראה כספין לחג הפך תוך שבועות מספר להסכם קואליציוני חתום בין רוה”מ אהוד אולמרט לבין אביגדור (איווט) ליברמן. דעתי הנחרצת נגד הענין כבר הובעה כאן בעבר. יש גם עצומה. מפלגת העבודה לא הצליחה למנוע את המו”מ הקואליציוני ולא את החתימה על ההסכם הקואליציוני. כעת נותרה ברירה אחת: לפרוש מהממשלה.מסתמן שמרכז מפלגת העבודה מתכנס ביום ראשון הקרוב כדי להכריע בענין. המאבק יגיע אז לשיא.
אני מקווה מאוד שמפלגת העבודה לא תשב בממשלה אחת עם מפלגת ישראל ביתנו הגזענית.
Just a collection of things. I learned the term LifeBytes from Jonathan Klinger, who updates his Hebrew blog more frequently.
One evening I was walking back from work, and I realized that I was getting close to a party. As I got closer, I found out that it wasn’t a party, but rather a spinning class that a some gym took outside. About 30 people were riding a bike to nowhere on a sidewalk on a rather busy junction in the city with loud music that was definitely too much for the speakers. Is that your idea of healthy sports? I couldn’t help pulling out my camera, and then I heard the instructor shouting: “Faster faster, you’re going to see yourselves in the paper tomorrow!”.
I’ve also been to cold Jerusalem to visit some friends. Walking through a street named Emek Refaim in the German colony (one of the busy streets at night I guess), I could hardly hear any Hebrew. So many people were speaking English! I couldn’t tell if they were mostly tourists or immigrants, but they were all American Jews. Even the guard at Caffit cafe spoke only English. I really liked it. It felt like being a tourist, and I can also understand the language. No need for sign language, like in various places around the world.
And finally, last Tuesday I’ve been again to the (original) free hugs in Tel Aviv. I found out that there is another group doing the hugging thing on Fridays on Rotschild boulevard, and that a group of students from Ben Gurion university in Beer Sheva did the hugging thing on the first day of school. It is spreading around, also after the media is gone. The original guys, that I got in touch with, aim to reach 10,000 hugs before quiting. They still have almost 8,000 to go. I didn’t take pictures this time, but I met a fellow Israeli English-blogging guy, Idan Gazit, who did take photos. Superb photos. He has the equipment and the talent. After Some other people and myself asked him a few questions about it, he put up a serious post about it. I’m looking forward for his next photography lessons.
Anyway, the next hugging event is as usual, this Tuesday, October 24th 17:00 – 20:00 at Rabin Square. I’ll be there from around 19:30
Two months after the war, northern Israel looks (almost) like there was never any war. The damage made by 4000 rockets, courtesy of Hezbollah, isn’t seen.
My girlfriend and myself took a short weekend off in the Galilee, and this is the impression we got. We haven’t been to Kiryat Shmona, the city that was hit by 1000 rockets, so maybe we haven’t seen it all.
Here are all the pictures.
We started in Safed (Tzfat), which is an ancient Jewish center. Located in the mountains, and holding so much history, it could be a great tourist attraction. Lots of old synagogues of different styles and narrow walkways are seen in the old city. The authorities probably don’t care too much. Many buildings are in a shabby condition, and too much garbage is seen on the streets. This is not a result of the war. It can be blamed on years of negligence. When asking some locals about the war, they said that it was scary, but almost all the damage was fixed, and the rest is being fixed right now.
We then headed to our “Zimmer”, or guesthouse, at a small place called Harashim. Our host complained about too much competition, a problem that began already a few years ago. War? Well, he said that during the war, he had only one guest, a settler from the West Bank. Afterwards, the regular crowd came back, like in the days before the war.
We joined his hospitality and the fresh cold air of the high mountains (900 meters is high in Israel!), so we didn’t bother to leave the warm bathtub. After some rest in the quiet and cold mountains, driving in the noisy and polluted streets of Tel Aviv made feel… at home.
נושא כניסתה של ישראל ביתנו לממשלה, ושינוי שיטת המשטר עלו בשבועות האחרונים. עמותת סיכוי העלתה לאוויר עצומה חדשה המיועדת לראש הממשלה אהוד אולמרט. העצומה מדגישה את היותה של מפלגת ישראל ביתנו מפלגה גזענית התומכת בשלילת זכויותיהם של ערביי ישראל. מבחינתי, הסכנה הגדולה בצירוף איווט וחבריו היא המשך המדיניות הכלכלית האנטי חברתית הקיצונית. לא בשביל זה הצבעתי בבחירות. גם מצביעי קדימה היו רוצים לראות קצת חמלה, כדבריו של ראש הממשלה. ישראל ביתנו תומכת באופן מובהק בהמשך המדיניות הקשה.
אז, חיתמו על העצומה:
http://www.sikkuy.org.il/petition/sikkuy_1006_1.php#message
ואגב, כבר יש שם כמה סלבריטיז, כמוו עלמה זק.