אני דב תל אביב

אני תומך במועמד הבכיר דב חנין לראשות עיריית תל אביב. אני מקוה שבבחירות שתתקיימנה ב 11.11 דב חנין ינצח את רון חולדאי, ויביא לשינוי מגמה משמעותי בעיר היחידה בארץ – העיר הציונית הראשונה.

אני דב תל אביב

הנושא שהכי מפריע לי הוא תחבורה. גם לפני שהאוטו שלי נדם, לא הייתי מזיז אותו בתל אביב. בגלל בעיות חניה ופקקים. אבל, התחבורה הציבורית בהחלט טעונה שיפור דרמטי. רפורמות שהוכנו עוד ב 2005 מתייבשות במגירה, וחולדאי רק בונה עוד חניונים שתורמים לפקקים ולמשיכת עוד מכוניות מזהמות לעיר.

לדב חנין יש אג’נדה אמיצה ביותר – צמצום החניה בתל אביב. אני תומך נלהב בצמצום כמות המכוניות בעיר ומתן העדפה לתחבורה ציבורית. לא חייבים רכבת קלה, רכבת תחתית או מס גודש. הרבה יותר פשוט לשפר את התחבורה הציבורית ולצמצם חניות.

מדיניות של תחבורה ציבורית במקום מדיניות המעודדת מכוניות. זהו שינוי מגמה דרמטי שאני מייחל לו.

גם בנושא הדיור, ניתן לנווט את השוק החופשי בצורה שונה. גם היום, העירייה איננה מתבטלת מול כוחות השוק: יש בנינים המיועדים לשימור, ויש אישורים למגדלים. העירייה מתערבת כבר היום בשוק הדירות בכיוון מסויים, והייתי רוצה לראות כיוון אחר: רנט קונטרול, דיור מסובסד ופחות אישורים למגדלי יוקרה.

אני לא מצפה למהפכות גדולות, אבל שינוי מגמה בהחלט יעזור. אתמול שילמתי לראשונה שכר דירה בשקלים – ים של שקלים! וזה לא כיף. מילא אם זה היה מתומחר בשנקלים…

ומי זה בכלל דב חנין? הוא אחד מחברי הכנסת המוצדקים במשכן, בין הבודדים. פעילותו עניפה במיוחד בתחום החקיקה הסביבתית, והוא יו”ר השדולה הסביבתית בכנסת. הוא זוכה להערכה לא רק ממני, אלא מחברי כנסת מכל הקשת הפוליטית על יושרתו, מסירותו ועבודתו המעשית והפוריה במשכן.

אפשר להרחיב בהבדלים האידאולוגיים והמעשיים בין המועמדים, אבל הכל כבר כתוב באתר התמיכה בדב חנין.
אני קורא לבולגרים נוספים התומכים בחנין לכתוב פוסט דומה ולקשר לאתר התמיכה.

יאללה, אני רץ להשיג חולצה בכירה

הזדמנות לבחור את ראש הממשלה הבא

יום חמישי הקרוב, 31.7, הוא המועד האחרון המאפשר להתפקד למפלגת השלטון, “קדימה”, ולהצביע בפריימריז הפנימיים: להכריע בין מופז ללבני.

נראה שלאהוד אולמרט נגמר הכביש. גם בחירות כלליות הן אופציה, אבל כרגע הפוליטיקאים לא ממהרים לקדם את הנושא. אז די בקרוב, בספטמבר, יהיו בחירות לראשות מפלגת השלטון. הסקרים האחרונים מראים מאבק צמוד.

כבר כתבתי בעבר שאני הייתי רוצה לראות את ציפי לבני בראשות הממשלה. אז רק הבעתי דעה. עכשיו אני עושה מעשה: מתפקד לקדימה.

ייתכן וחלק מהקוראים מרגישים עכשיו תחושת גועל לנוכח המשפט האחרון. איך שמאלן כמוני שם כסף למפלגה קפיטליסטית / אופורטוניסטית / מושחתת / יו ניים איט, ואני אסכים.

אז ככה: תחושת הגועל שלי תהיה הרבה יותר קשה אם אראה את שאול מופז בראשות הממשלה.

שאול מופז היה שר הבטחון בארבע השנים שקדמו למלחמת לבנון השניה. הוא תרם רבות להרס הצבא, ולחוסר המוכנות שלו למלחמה. גם בתור שר תחבורה הוא רחוק מאוד מלהצטיין. הפחד הזה מניע אותי.

הצבעה בפריימריז לציפי לבני הוא המינימום שאני יכול לעשות.

מי שחושב כמוני, מוזמן להירשם כאן.

בועת נדל”ן – יבוא מאמריקה

בבנין בו אני גר מוצעת דירה למכירה ב 2,600,000 שקלים. אין שם ברזים מזהב או ציורים מהמאה ה 15. שלושה חדרים + מרפסת בקומה חמישית. הדירה נמצאת במרכז תל אביב, אז אולי חצי מליון יורו או שלושת רבעי מיליון דולר זה מחיר שאמריקאים עשירים או צרפתים משועממים מוכנים לשלם.

אבל כשדירה בפתח תקוה עולה 4,500,000 זה כבר בהחלט טירוף. פתח תקוה בכלל לא קיימת, ומן הסתם גם הדירה עוד לא קיימת. מענין מי יהיה מוכן לשלם סכום כזה על דירה שלא קיימת בעיר שלא קיימת. לופט גשעפט!

בארצות הברית יש כבר מזמן משבר נדל”ן חמור. כל הכתובות היו על הקיר. דירות החליפו לעתים שש ידיים על הנייר. יש היום הרבה דירות ששוות הרבה פחות מגובה המשכנתא שנותר לקונה הלא מאושר לשלם. הוא עבר לרחוב.

ובישראל, כל משבר שקורה באמריקה מגיע לפה באיחור. פיצוץ בועת ההייטק הגדולה של תחילת העשור הגיעה לכאן באיחור של כשנה. גם בועת הנדל”ן שהתפוצצה כבר באמריקה תגיע גם לפה.

גם בהייטק האמריקאי המצב קצת פחות טוב: המשכורות התחילו לרדת. הצל הכבד כבר איתנו.

תוספת: גם ההייטק הישראלי צפוי לספוג גל פיטורים.

לא רוצה בחירות. רוצה את ציפי לבני.

לא מענין אותי אם יש לה אידאולוגיה. לא מענינות אותי ההצבעות שלה בכנסת. לא מענין אותי אם היא לא משדרת נחישות. ציפי לבני שקולה מאוד, מנוסה ולא מושחתת. אני רוצה אותה בתור ראש הממשלה שלי.

אני בספק אם אהוד אולמרט יילך כל כך מהר. כבר כתבתי שפרשת טלנסקי לא ממש מזעזעת. הוא שרד דברים גרועים יותר. ובכל זאת, נראה שהמערכת הפוליטית התחילה לזוז קצת לקראת בחירות. ביבי נתניהו מאוד רוצה בחירות, וגם אהוד ברק פתאום עושה קולות.

שני האנשים האלה מאוד מפחידים אותי. גם שאול מופז, הטוען לכתר קדימה מפחיד אותי. הוא כבר הקפיץ את מחירי הנפט בעולם בהתבטאות מיליטנטית. שאול, אתה לא שר הבטחון! פספסת הזדמנות לשתוק.

ובחזרה לציפי לבני: נכון, לא להיות מושחתת זאת לא סיבה מספקת להיות בראש. מכיוון שהמועמדים האחרים מושחתים ו/או מסוכנים, אני נאלץ להשתמש בטיעון הזה. בדיון בעבודה שחורה, אני מכריע לטובת דניאל בלוך, שמציג את ציפי לבני כאלטרנטיבה ראויה, ולא את דעתו של יהונתן קלינגר, המציג את ציפי לבני כנטולת אידאולוגיה.

בנוסף, יש לה כבר מספיק נסיון במשרדי ממשלה שונים כדי להיות בראש השולחן. היא לא הופיעה משום מקום כמו מנהיגים קודמים שפרצו להנהגה.

והדבר הכי חשוב, זה שיקול הדעת וקור הרוח שלה. אני נוטה להאמין שהיא לא היתה יוצאת למלחמה באופן כה פזיז. אני מאוד מרוצה מסגנון הדיבור המאופק שלה. אני חושב שאנחנו ראויים למנהיגים לא מתלהמים.

ציפי לבני אינה גולדה מאיר, אינה מרגרט ת’אצ’ר. ציפי לבני היא אשה נשית, וטוב שכך. הלוואי והיא תהיה בראש שולחן הממשלה. בקרוב בימינו אנו.

בלוגרים מאויימים בפרברים

תביעת פיצויים של חצי מיליון שקלץ אולי מעלה את הרייטינג, אבל היא מאוד לא נעימה.

יקי בז’ה, מהבלוג הביקורתי מודיעין ווטש, חטף על הראש מהיריבים הפוליטיים. הם דרשו ממנו להסיר לאלתר שני פוסטים ודרשו פיצוי ככתוב. הוא פרסם את כתב התביעה המלא.

מהמעט שהכרתי את הבן אדם, מדובר בבחור עניני, ביקורתי, ישר והגון עד מאוד. יריביו הפוליטיים, שכבר איימו על חייו, הם חבורת בריונים חארות שמנסים לסתום לו את הפה. זה לא יצליח להם.

טוב מאוד שבלוג מצליח להשפיע על הדיון הציבורי, אפילו בעיר שינה מנומנמת כמו מודיעין, או כפי שיקי הסביר לי: מודיעין-מכבים-רעות. חבל שכאשר הבלוג האיכותי והנשכני מתרומם, היריבים משתמשים בשיטות של הפחדה כדי למנוע ממנו להשפיע לקראת הבחירות הקרובות. כשאני מתלונן נגד חולדאי, אין לי שום חשש שאנשיו יתבעו אותי. אולי כי אני קטן בעיר גדולה. אבל אולי כי אנשיו של אמנון מרחב במודיעין לא חוסכים בשיטות שכאלה כדי לסתום פיות, והתופעה לא קיימת פה. למזלנו.

הדים לפרשה יש בעבודה שחורה, אצל לרמן, ואף בקפטן אינטרנט.

לקח לי ארבעה ימים לכתוב את הפוסט הקצר אבל החשוב הזה. אני קצת איטי לאחרונה (לא קורא ולא כותב), אבל מסיבה טובה. פרטים בהמשך.