מוזיקאים צעירים צריכים לעשות גם קאברים

הזדמן לי להיות בשתי הופעות רצופות של אמנים ישראלים בראשית דרכם. לשני ההרכבים היו שירים טובים. כדי לתפוס את הקהל שלא מכיר (ולא רק את הורי הזמר) כדאי לשלב לצד החומר המקורי גם איזה קאבר אחד או שניים לשירים מוכרים. קצת חיבור עם הקבל שלא מכיר כלום לא מזיק.

Continue reading “מוזיקאים צעירים צריכים לעשות גם קאברים”

חולצה ותקליט

FeelAbout היא להקת רוק שנותנת בראש. בסיום הופעתם בבארבי, גם זכיתי בחולצה ותקליט. כמו בזהו זה!

כך נראתה ההופעה:

FeelAbout בהופעה

וכך נראית החולצה:

חולצה של FeelAbout

עוד תמונות מההופעה של FeelAbout.

הזכיה אמנם עלתה לי 50 ש”ח, אבל זה מחיר שווה לכל נפש בעבור חולצה מדליקה ו EP של להקה מדליקה, רגע לפני שהם הופכים למפורסמים. הם טסים בקרוב ללוס אנג’לס, להשתתף בתחרות מוזיקה, וגם בנובמבר מתוכנן להם סיבוב שם. עוד פרטים באתר שלהם.

ומהו סגנון המוזיקה, אתם שואלים? ניתן לתמצת זאת בקלות: מי שאוהב את היהודים, יאהב גם את FeelAbout. ניתן למצוא אצלם הרבה השראה מהיהודים, חוץ מהשפה: הם שרים באנגלית. כפי ששמתם לב – הם מכוונים לחו”ל.

בהופעה בבארבי שהתקיימה ב 14.7 הם ניגנו שירי מטאל לצד כמה בלדות רוק יותר עדינות. הכל פרי עטם. הם עשו קאבר אחד, לשיר Keep On Rockin’ in the free world של ניל יאנג, המוכר מאוד גם בביצוע של פרל ג’אם. לנגינת הקטע הזה הצטרף הגיטריסט הוותיק צ’לי סיגלסקי משליחי הבלוז שהרביץ סולו גיטרה מרשים. אגב סולואים, גם המתופף זכה לכמה דקות תהילה עם סולו תופים א-לה מובי דיק של לד זפלין.

הלהקה כוללת את רוני ויינשטוק הסולנית השולטת, גיא פישר על הגיטרה, אבירן רותם על הבס ודרור רוסתמי על התופים.
בקיצור, נהניתי מההופעה החזקה. כדאי לבוא להופעה שלהם.

עדכון: גם אולמוסט30 ואשתו היו בהופעה וגם הם נהנו. ואני שכחתי לכלול אותם בפוסט. טוב, נענשתי בכך שאתר עבודה שחורה קרס (לא רק הוא, עוד רבים וטובים).

הג’ירפות – טירוף והשראה, אבל בלי נגינה

פוסט אורח מאת אור ספיבק

קיים סיכוי שגלעד כהנא סובל מדיכאון קליני, ומהפרעת אישיות נרקיסיסטית; בבירור מדובר באדם עם בעיית התמכרות לאלכוהול (אם כי, כמובן, הוא יתווכח ג€“ ואכן התווכח במהלך ההופעה ג€“ עם הגדרת מצב זה כבעייתי). לעומת זאת, מה שהוא בהחלט אינו סובל ממנו הוא היעדר כישרון או ביטחון על הבמה. חבריו ללהקת הג’ירפות, לעומת זאת, נראים אוסף אנשים חביב; אבל בשונה מכהנא, נדמה שאסופה חביבה זו סובלת מהיעדר כישרון.

הגג€™ירפות בהופעה

הג’ירפות אינם ממש להקה של איצטדיונים: מוסיקת האוירה עם המלים המטורפות של התקליט הראשון, ושירי הדכדוך הנפלאים של תקליטם השני (“גג”) מזמינים אותך לצלול אל תוך ראשך, עם חבר או שניים, ולא להניע את ראשך יחד עם עוד מאות או אלפים. אבל ה”בארבי”, בהופעה החגיגית שציינה שנה לצאת התקליט “גג”, היה מפוצץ. ייתכן שאיש אחר היה מתרגש; גלעד כהנא, לעומת זאת, היה שתוי. מאוד. למן ההתחלה ועד הסוף.

זעקת “ערב טוב רבותיי!” מלאת הוד, הדר, ובעיקר הד (אקו), יצאה מפיו של גלעד כהנא, וסימנה את תחילת ההופעה במוצאי שבת. מכאן נפתח המונולוג הראשון, מיני רבים (נדמה לי שארבעה או חמישה, כל אחד שש-שבע דקות), והוא נפתח בערך כך, בקול באס מהדהד:

“רבותיי!” (אקו-אקו-אקו). “אתם בוודאי שואלים את עצמכם, איך הוא נראה כל-כך טוב.” (גלעד כהנא מלטף את זקנו, הלהקה מתחילה לנגן.) “איך הוא שזוף כל-כך? איך האנרגיות שיוצאות ממנו כל-כך חיוביות?”

מכאן נפנה כהנא לתאר את הגן-עדן שממנו הגיע כעת, עיר האוהלים של גיידמק; עיר שבה אין בעיות, שבה אפשר לזיין את אשתו של השכן, לידו, ו”לא איכפת לו! כי כל-כך כיף בעיר האוהלים!” עיר שהסמל שלה הוא נקניק וסלטים על רקע כחול-לבן, ושבחלומו של כהנא תתפרס על כל הארץ, וכולם יהלכו בה בכפכפים, וישירו את ההמנון ג€“ שיר האליפות של בית”ר ג€“ ויהיה כיף, כיף להיות מפונק אצל גיידמק.

המונולוג הזה, עם ההומור המופרע, המחאה, והאמת שבו, בשילוב הכריזמה המשפריצה של כהנא, סימן את תחילת הערב, שהיה יותר מופע קברטי מהופעת רוק “אמיתית”. אחרי הקטע הזה, ואחרי שביצעו את השיר “לכת”, לטעמי השיר הכי טוב ב”גג”, כהנא העיר שלדעתו היה צריך להפסיק את ההופעה עכשיו, ככה, קצר וקולע. ואולי כך כדאי לעשות גם עם הביקורת הזאת, קצר וקולע. שלוש הערות לסיום:

  1. לגלעד כהנא יש מה לומר. הטקסטים שלו, המוזרים האלה, פועלים כמו שירה טובה (ואני לא קורא שירה, אבל ככה מספרים לי): משהו עובר ממנו אליך, ואינך יודע מה, אבל הוא עובר, בתוך הקרנבל הזה.
  2. הלהקה, לעומת זאת, איך לומר בעדינות, לא ממש יודעים לנגן. הבסיסט עושה רושם בסדר; היתר ג€“ לא משהו בכלל-בכלל, והעיבודים נטולי השראה, העתק חיוור לדיסק. נראה שמוסיקאים טובים היו עושים חסד עם יצירתו של כהנא, ואולי מעשירים אותה בעוד שניים שלושה רבדים.
  3. הטירוף הזה, עם הההשראה הזו, שווים התמסרות, גם בתנאים האלה. ולו רק בשביל הרגע שבו כהנא ירד לקהל ושר את “רמי מואשם באחזקת סמים קלים”. פתאום השיר הזה, הטבול בציניות, והמדויק כל-כך באופן שבו קלט את תרבות הגראס בחציה הפאתטי-ישראלי, הופך למרגש, וכואב. זהו כהנא בשיאו: עובר בין רגש לשכל מושחז, הלוך-חזור, ואתה הולך איתו.
    למרות הלהקה (פעם אחרונה, נשבע).

אינג’רה – מסעדה אתיופית עם קריצה למערב

אחרי הביקור המוצלח במסעדת חבש, גיליתי שיש מסעדה אתיופית נוספת בתל אביב, ואפילו די קרובה. אינג’רה נמצאת בתחילת רחוב בן יהודה ומציעה חוויה מעט שונה. אז הנה לכם ביקורת מסעדה + ובסוף יש שיר לקינוח!

אחרי הביקור המוצלח במסעדת חבש, גיליתי שיש מסעדה אתיופית נוספת בתל אביב, ואפילו די קרובה. אינג’רה נמצאת בתחילת רחוב בן יהודה ומציעה חוויה מעט שונה. אז הנה לכם ביקורת מסעדה + ובסוף יש שיר לקינוח!

אינגג€™רה

במבט חטוף היא נראית כמו כל מסעדה אחרת: שולחנות, כסאות וקירות, בניגוד לחבש, שם המסעדה נראית כמו בקתה. במבט יותר מעמיק כבר כבר רואים לא מעט סממנים ייחודים: תמונות מקוריות, שום ופלפל משתלשלים מהתקרה ועוד.

ולאוכל: המסעדה מציעה מגוון מנות בשריות וצמחוניות המוגשות כולן על הלחם האתיופי – האינג’רה. הסגנון המוצהר הוא “מטבח אתיופי יצירתי עכשוי”. אני הרגשתי שזהו מטבח אתיופי עם קצת התאמה לחיך הישראלי. יש כבש, עוף, בקר במגוון רטבים עם שמות מקוריים. המנות שהזמנו היו הטיס וואט והמינצ’ה. שתי מנות הבקר האלה היו מאוד טעימות ולוו בשלל תוספות צמחוניות. רמת החריפות היתה סבירה. מחירי כל המנות העיקריות הן 40 שקלים. פשוט, לא?

מה שמצא חן בעיני הוא מגוון הבירות המקוריות מאתיופיה. מחירן היה זול באופן משמעותי מבירות מיובאות במקומות אחרים (לא זוכר מספרים). יש גם ערק אתיופי, אבל את זה אני אשאיר לפעם הבאה.

עדכון: המגיב דניאל מעדכן שבימי שישי יש במקום הופעות של זמרים אתיופים, או זמרים מתחילים ומוכשרים.

כמו כן, השירות היה מצויין ומהיר מאוד. המסעדה לא כשרה, ופתוחה גם בסופי שבוע.

אינג’רה: בן יהודה 9 תל אביב. טלפון: 0507822047. אתר

טוב, אני לא מצליח להימנע מהשוואה בין שתי המסעדות. אז ככה: בשתיהן האוכל היה מאוד טעים והמחירים זולים. חבש היא יותר אותנטית: מציעה תפאורה של בקתה, חריפות קטלנית (שאני אוהב) ויותר מסורתיות (וגם כשרות). אינג’רה היא יותר עדכנית ומותאמת, כאמור, לטעם הישראלי.

אז כדי להחליט איזו מהן מנצחת, איאלץ לחזור אל שתיהן.

ולסיום, קטע של מוזיקה אתיופית מאת אמן הג’אז מולטו אסטטקה (Mulatu Astatke). לקטע קוראים Yegelle Tezeta והוא לקוח מתוך הסרט פרחים שבורים. בפסקול הסרט יש עוד שני קטעים משובחים שלו.

[audio:http://yohayelam.com/wp-content/uploads/2007/04/02-mulatu-astatke-yegelle-tezeta.mp3]

יאללה, לאתיופיה!

Mad Bliss בהופעה – מי בא?

אחרי שלא זכיתי בדיסק במסגרת מבצע המתנות של הבלוג עונג שבת, רצתי לחנות התקליטים הקרובה לביתי אך לא הצלחתי לרכוש את האלבום החדש של Mad Bliss . מאוד נהניתי מההופעה שלהם באברקסס (למרות הסאונד הקשה) והאלבום המלא משובח.

מה הם מנגנים? לפי הקומיניקט שמצוטט בעונג:

מורכב מגוונים שונים, אך ללהקה טביעת סאונד וסגנון מאוד ייחודיים לה. למרות שאף אחד לא ממש אוהב את זה, אפשר לחטוא בקצת ניימדרופינג ולהזכיר בין ההשפעות של הלהקה פולק-רוק של הסבנטיז שמשתלב עם שוגייזינג (My bloody valentine, Slowdive), רוק ניינטיז (גג€™ף באקלי, Tool), ניו ווייב וגותג€™ (פיטר מרפי, קוקטו טווינז, קריינז) ומעט טריפ הופ (בכיוון מורצג€™יבה ופורטיסהד).

במלים שלי: אחלה רוקרים, שירים שבאים לפנים. תבואו, יהיה דבש.

דוגמית: השיר Changes.

אז מד בליס מופיעים במוצ”ש 17.3 22:00 בתאטרון תמונע. הם ביקשו לדייק. אני אהיה שם. ואתם?