בתור חבר מרצ (פסיבי לגמרי) הגעתי הערב להצביע בבחירות הפנימיות לסניף תל אביב. לצערי לא הצלחתי לחוות את הדמוקרטיה בעצמי.
מרצ היא מפלגה מאוד דמוקרטית, ואף מתגאה בכך. בצדק. מפלגת השלטון שלנו לא בחרה את היו”ר שלה, המשוחת, אהוד אולמרט. כן, הוא עדיין ראש הממשלה.
מרצ קיימה רק לפני חודשיים פריימריז לראשות המפלגה, בהם זכה חיים אורון, ג’ומס. במרצ לא מסתפקים בבחירות רק ליו”ר ולרשימה לכנסת, אלא גם מקיימים בחירות לראשי הסניפים, ההנהלה וכו’.
בבחירות הפנימיות בתל אביב, היתה לי דעה ברורה: אני מצביע למיטל להבי. התלהבתי מהפעילות הנמרצת של להבי במועצת העיר, ורציתי שהיא תוביל את מרצ. אין זה אומר שאצביע עבור המפלגה בבחירות המקומיות, אבל בהחלט רציתי לחזק מועמדת מלהיבה כמוה. נימוקים מלומדים יש אצל לרמן.
לצערי, כשהגעתי לקלפי שלי, שמי לא הופיע ברשימה. עליתי לבירור אצל האחראי. בדיקה נוספת העלתה שאני לא רשום. זה היה מתסכל מאוד.
אם שילמתי דמי חבר אבל לא הייתי רשום בתל אביב, דיינו.
אם הייתי רשום בתל אביב אבל לא קיבלתי הודעה לבוחר, דיינו.
אם קיבלתי הודעה לבוחר, אבל לא וידאתי שהכל תקין, דיינו.
אבל איש יקר בשם נמרוד ברהע אף דאג לודא שאני רשום.
בשבועות האחרונים התקשרו אליי סוקרים ממכונים שונים בנושא הבחירות האלה. הכל היה לשווא.
יצאתי בידיים ריקות מהחדר.
סביב חדרו של האחראי. התאספו אנשים נוספים שנתקלו בשוקת שבורה והם לא רשומים. הבחירות ממשיכות להתקיים בזמן כתיבת שורות אלו, ושעות אלה הן בוודאי שעות השיא של הפעילות. מסקרן אותי האם התופעה אכן רחבה כפי שהיה נדמה לי.
אני מקוה שמיטל להבי תנצח גם בלי הקול שלי, ואני מקוה שמדובר ברשלנות ולא במעשה זדון.
