להזכירכם: אולמרט עדיין ראש ממשלה

אבל יש מי שנאבקים כדי שהוא ייקח אחריות על מחדלי היציאה למלחמה, והניהול הרע שלה.

זכרי וינר ואיתי הררי לוקחים אחריות וקוראים לאחרים להצטרף. במדינה דמוקרטית, חשוב שהציבור ישמיע את דברו, וחשוב שמנהיגים שכשלו יקחו אחריות ויתפטרו. הנורמות הציבוריות חייבות להשתפר.

אז כעת, יש שם לפעילות שלהם, ויש אתר עדכני, ובו מסופר על המאבק, יש עצומה שאפשר לחתום עליה, פורום, וגלריית תמונות. ניתן ליצור איתם קשר

עצרת גדולה תתקיים ביום א’, 3 ביוני בשעה 19:00 באוהל המחאה שברחוב עזה בירושלים.

יש בלוגרים רבים נוספים החושבים ככה. ראינו את זה לפני ההפגנה הגדולה.

אשמח אם בלוגרים רבים יכתבו עליהם ויקשרו לאתר. זה יעזור בהגברת מודעות הציבור ומודעות מנועי החיפוש.

מיתוס: לדפוק את הראש עם וודקה

לוודקה יש תדמית רעה: משקה מסוכן, רוסים שיכורים על הכבישים,, משקה מגעיל שגורם להנגאובר, וכו’. זה כל כך לא נכון. במסגרת פרוייקט הכתיבה הקבוצתית, הנה מיתוס נוסף שאני רוצה לשבור.

חבל, וודקה היא המשקה האלכוהולי הנקי ביותר. וודקה, בניגוד לרוב המשקאות האלכוהלויים עוברת סינון לניקוי רעלים. מרכיבי הוודקה הם אלכוהול מזוקק ומים. איכות הוודקה = איכות המים.

דווקא שתיית וודקה לא דופקת את הראש. מניסויים חוזרים שערכתי על עצמי (ללא אישור ועדת הלסינקי), גיליתי שאני ישן הכי טוב עם וודקה, ולא מתעורר עם כאב ראש או כאב בטן. זאת בניגוד למשקאות אחרים (הניסויים ממשיכים להתקיים). הבאזז של וודקה הוא נעים ונפלא.

חבל שדווקא המשקה הנקי הזה זוכה לתדמית שלילית.

וודקה מהמקפיא שלי

אני לא מדבר על וודקות זולות כמו קגלביץ’, סטופקה או וודקה ללא מותג. אלה אכן משקאות רעים, שלעתים זוקקו מכסא או משולחן, ולא עברו תהליך סינון ראוי. ראיתי פעם בבאר שבע פחית אישית (כן, כמו של קולה) של וודקה סטופקה ב 6.90. להתרחק כמו מאש!

אני מדבר על וודקות שעולות 50 ש”ח ומעלה לבקבוק. נקודת התחלה לוודקה טובה היא סמירנוף. גם אבסולוט ופינלנדיה הן בסדר. למי שרוצה קצת טעם מיוחד, אני מאוד אוהב את ז’וברובקה הפולנית. יש כמובן עוד רבות וטובות.

למהדרין, יש את וודקות הפרימיום. אני אוהב במיוחד את קטל וואן וגריי גוס. מחיריהן גבוה משמעותית, וטעמן יותר חלק.

כמה כללים בסיסיים (שנכונים באופן כללי לשתיית אלכוהול):

  • כשאתם שותים וודקה, אל תשתו משקאות אלכוהוליים אחרים. ערבוב של משקאות (ובמיוחד בכמויות גדולות) ישגע לכם את הבטן.
  • וודקה שותים בטמפרטורת הפריזר.
  • הקפידו לשתות מים. אלכוהול גורם לעיכוב בהפרשת ההורמון האנטי התייבשותי (ADH) ולכן לאיבוד נוזלים מוגבר מהרגיל. לכן חשוב להשלים את מאזן המים בגוף.
  • הקפידו לא לשתות על בטן ריקה. אני אמנם לא מקפיד על הכלל הזה, אבל הקפדה עליו תגרום לעיכוב זרימת האלכוהול מהקיבה למערכת הדם, ובכך לאפשר לכבד להתמודד יותר טוב עם פירוק האלכוהול.
  • כאמור, והכי חשוב: לא לשתות וודקה זולה!

אז, נזדרוביה, פרוסט, סאלוט, סלנצ’ה, צ’ירז, אוחאיי קוי, סקול, סאנטה ולחיים!

אשמח ללמוד את המילה הזאת בכל שפה…

הרשת – הצעדים הראשונים שלי

משחקיית הבלוגוספירה שוב נפתחה. והפעם, על הפעם הראשונה שלי ברשת. או איך הגעתי לשם.

סומנתי על ידי שרון, שסומנה על יד כרמל, יוזמת המשחק המשחק (המקורי במחוזותינו).

כמו שעשו האחרים, אני אתחיל בלהעביר את השרביט: אריק, דרומי, ואן דר גראף אחותך, כוסית עם אובסיית שואה, כמעט 30, לרמן, ושקדיה. אשמח אם תמשיכו את השרשרת.

אינטרנט - תמונה עדכנית

טוב, אז הבעיה שלי היא, שאני לא זוכר יותר מדי. אנסה להעלות מזכרוני. בנשת 1987, לרגל יום הולדתי העשירי קיבלתי מחשב (XT). כבר אז יצא לגעת קצת בתיכנות. אבל לא בזה עסקינן.

המגע הראשון שלי עם רשת מחשבים היה בתחלית שנות התשעים כשבבית הספר התיכון היה פרוייקט של תקשורת עם בתי ספר אחרים. אני לא זוכר אם זה היה BBS או משהו אחר. מה שאני כן זוכר, הוא שהתכתבתי עם אנשים שגרו באיזה חור בערבה, ומישהו שם אמר לי שיש לי שם מוזר. פעם בשבוע היינו מתחברים ומחליפים מסרים. זה לא נמשך יותר מדי זמן. נדמה לי שמדובר ב 1993.

רשת בצורת אינטרנט זכיתי לפגוש בשנת 1996. הייתי בשירות צבאי באותו זמן. אמי, העובדת כמורה, קיבלה חיבור בחינם. הייתי מתחבר אחרי 22:00 כי היה אפשר לגלוש ללא הגבלה במחיר שיחה אחת (ולקוות שאחותי לא צריכה לעשות טלפונים באותו זמן). נדמה לי שהאתר הראשון שגלשתי אליו היה של דיסני, כי זה מה שהיה כתוב בחוברת ההסבר שאמי קיבלה.

תוך מספר חודשים, גיליתי כמה דברים הרבה יותר מענינים. התלהבתי מלגלוש עם נטסקייפ בעולם הגדול. ושעות הייתי מבלה בחדרי ה IRC השונים ובצ’אטים באתרים ישראלים. היו גם סתם שיחות מענינות אבל קשה לי לזכור הרבה חוץ מלחפש בחורות. נדמה לי שרק פעם אחת יצאתי עם מישהי משם.

כשהבנתי שיש יותר מדי בחורים צעירים כמוני ומעט מדי בחורות, עברתי לכיוון השעשועים. עליתי בדמות של בחורה, לעתים כזו שמדליקה את הבנים שיגעתי איזה מישהו כשהייתי בדמות של קצינת ספורט חרמנית שזרקה את החבר הקודם שלה בגלל שהוא היה פסיבי במיטה. לפעמים כזו שמדליקה את הבנות (inbal-f2f בעצם הדליקה גם הרבה בנים). במקרה אחר, יחד עם עוד מישהו, זיהינו מישהו מוכר, ועלינו בתור מישהי מהתיכון של הנמתח. דחפנו לו פרטים מהתיכופוניסט, ועצרנו אותו רק כשהוא עמד להתקשר לבחורה התמימה.

המתיחות האלו היו חלק קטן מהעשייה בצ’אטים, אבל אני זוכר אותם היטב…

ההמשך היה בשנת 1998, כאשר התחלתי בחיל וברעדה לעבוד בחברת הייטק. די מהר הגעתי לפיתוח אינטרנט עם ASP של מיקרוסופט. השאר כתוב בקורות החיים שלי.
דווקא בשנה האחרונה, בה אני מקשקש בבלוגים (סיפור הבראשית שלי), אני לא עוסק בפיתוח אינטרנט. ואולי טוב שכך…

משטרת ישראל מפוצצת את מסיבת הבלוגרים

איזה כיף לדפוק כותרת מפוצצת לערב בו מספר בעלי המשקפיים עלה על מספר האנשים ללא משקפיים…

שוטרים מפוצצים את מסיבת הבלוגרים

אבל אכן, מה שסגר את מסיבת הבלוגרים היה הופעתם של שוטרים ממשטרת ישראל שבאו בעקבות תלונות השכנים על הרעש. כנראה שבלוגרים האוהבים להתבטא ברשת, גם מדברים בקול רם כשהם נפגשים. זאת, למגינת ליבם של השכנים של כרמל וייסמן, מארחת המפגש.

וחוץ מזה, היה ממש כיף. איכשהו יצא שהאנשים שבאו, יחד עם האלכוהול שזרם, יצרו אווירה מצויינת. שמחתי לפגוש פנים אל פנים הבלוגרים רבים שיצא לי להגיב אליהם ברשת (ולהיות מוגב על ידם). את חלקם הכרתי מהמפגש הקודם במרץ, את חלקם בנסיבות שונות, ורבים רק הערב.

אז שוב תודה לכרמל המארחת, ולשרון שעמדה מאחורי ההפקה והניג’וסים, על האירוע. היה ממש כיף! גם אוסף של אנשים מענינים, וגם אווירה טובה שנוצרה.

ובכל זאת, אני תמיד מחפש את הרע. בכל זאת פולני. אז, אני רק מצטער שלא יצא לי לדבר, או שיצא לי לדבר רק למשך זמן קצר עם חלק מהאנשים. עוד שעתיים-שלוש היו מביאות אותי על סיפוקי. בקיצור היה בהחלט כיף, עוד יותר מהפעם הקודמת. המסקנה שלי היא: אם בא לי להיפגש עם מישהו מהרשת, אז כדאי ליזום את זה, ולא לחכות למפגש בלוגרים.

צילמתי לא מעט תמונות, אבל אין לי כח לערוך אותם בשעה המאחרת הזאת, ואני גם מכבד את פרטיותם של חלק מהבלוגרים, שאינם רוצים להיחשף. לכל יתר הצלמים, אם צילמתים אותי, אתם מוזמנים מראש לפרסם כל תמונה. אני רגיל להתמודד עם המראה שלי (גם אם תפסתם אותי באמצע ביס תאוותני…)

רשימת המשתתפים לפי סדר אקראי (בטוח שכחתי אנשים, אבל אני קצת שיכור אז תסלחו לי (תקנו אותי ואעדכן)): טיף, כרמל, שרון, אח”י דקר, כוסית עם אובסיית שואה, מורין, אטאלנטה, טל, ואן דר גראף אחותך, יהונתן, שוקי, אפי פוקס, עירא, עומר, כמעט 30, לרמן, Islay, מרק, עידו קינן, כדרלעומר, עידן, יוסי, eln, ליאור הנר, רוני יניב, ועוד כמה ששכחתי ואני שוב מבטיח לעדכן מחר!

אני אעדכן את הפוסט + קישורים מחר, כשיעבור לי הבאזזז….

סי יו בעדן!

מיתוס: ההולנדים גילו יחס חיובי להיהודים בזמן השואה

במסגרת פרוייקט הכתיבה הקבוצתית של אח”י דקר, הרעיון הראשון שחשבתי עליו בהקשר של מיתוסים הוא נושא ההולנדים מצילי היהודים.
כשהתחלתי לחפש חומר בנושא, הגעתי לפוסט הזה, של סיון שכתבה על הנושא (דרך ספר), לרגל יום השואה. ככה יצא לי להיחשף לבלוג שלא הכרתי, אז כבר הושגה אחת ממטרות פרוייקט הכתיבה הקבוצתית.

אז קודם כל, לכו תקראו אצלה. אני אוסיף עוד כמה מלים משלי:

בתודעה ההסטוירת של רוב הישראלים, נתפסים ההולנדים כמי שהצילו יהודים בזמן השואה, וגילו יחס אנושי ליהודים שגרו בתוכה. לדעתי, זה נובע מכך שבשנים שלאחר המלחמה, הולנד היתה בצד “הטוב” של העולם, קרי במערב. להנהגה כאן היה אינטרס להציג את המדינות המערביות באור יותר מואר מאשר את מדינות הגוש הקומוניסטי. בנוסף, הולנד תמכה בישראל, גם בעת אמברגו הנפט, בשנות השבעים.

ומה המציאות? הנאצים הטילו בהולנד משטר יחסית קל. בניגוד לפולין, שם הושמדה האליטה, הגישה הנאצית כלפי הולנד היתה של קירוב. כ”קרובים” על פי תורת הגזע, ביקש היטלר למצוא חן בעיני האוכלוסיה. המשטר לא היה עוין במיוחד.

ושוב בניגוד לפולין, בהולנד היתה מפלגה נאצית ששיתפה פעולה עם המשטר הצבאי הנאצי, וסייעה לו בצעדים האנטי-יהודיים. כמובן שהיו הולנדים בודדים שעזרו והצילו יהודים, אבל הם המיעוט.

והתוצאה היא, שהחל מ 1942, יהודי הולנד החלו להישלח להשמדה. 75 עד 77 אחוז מיהודי הולנד נספו בשואה.

אפשר להרחיב עוד הרבה בנושא, אבל זה כבר יהפוך למחקר ארוך.

עוד בנושאי שואה (באופן מעמיק ומשכיל) ולא רק בנושאי שואה, אצל המומחית.