Here’s a picture of my friend being a dragon. Blowing on the BBQ resulted in a large ball of fire:
Connect to Nature and smell the Fuel
Going out of the city for a weekend, we did some camping on the shores of the Sea of Galilee (Kinneret). This small fresh water lake, less than two hours from Tel Aviv is a very nice place.
After exploring about ten camping sites, we finally chose the one at Caparnaum (Kfar Nachum). It seemed relatively quiet, not too crowded and friendly. Well, that was on Friday evening.
When we woke up on Saturday morning, we lots of jeeps arriving at the shore, parking at the waterline, and unpacking their jet skis and motorboats. Then, these vehicles were sailing along the coast, and coming back to the shore to fuel up.
Except having the jeeps block the waterline, we now had a constant smell of fuel. Not exactly the ideal “nature” trip. Our wish to wake up in the morning and dip into sea was undermined.
It was quite frustrating. Can’t we enjoy nature anymore?
רשמים מפסטיבל נחלת בנימין הקטנה
פסטיבל “נחלת בנימין הקטנה” שנערך בפעם החמישית, הוא בהחלט הצלחה, בעיקר בזכות הגודל המתאים שלו. לא קטן מדי, ולא גדול מדי. נעים להסתובב, לטעום ובעיקר לשתות.
זוגתי ואני היינו ביום חמישי האחרון בפסטיבל. מוזיקת הבלוז-ג’אז שנוגנה מול ה”טרקלין” משכה אותנו אליו. המקום הנחמד (היינו בו בעבר והתרשמנו לטובה) מתמחה ביינות, אז פצחנו ביין. מכל מגוון היינות, היה לי את הכשרון לבחור דווקא ביין די בינוני. לא נורא. מנת הקבאב שלהם היתה טעימה, והמוזיקה היתה טובה. הופתעתי לטובה מהסאונד המוצלח. היתה שם אווירה טובה, ולא היה צפוף מדי.
זוגתי לא היתה בפביאנה, אז הלכנו לבדוק את האיטלקיה החלבית. אכלנו חונקי כמרים שהיה ממש טעים, ושתינו יין ארגנטינאי די מוצלח בשם אסטיקה. המקום היה יותר שקט.
לסיום, הלכנו על בטוח, ונכנסנו לתהל. טראפלס השוקולד היה משובח, וגם ביין, חזרנו על ההצלחה עם הארגנטינאי, ומילאנו את הכוס הנודדת.
בסך הכל נהנינו מהאוכל, המשקאות והמזויקה. השטח המצומצם בו מתקיים הפסטיבל עושה את הנדידה ממקום למקום לקלה, ואת האווירה לטובה. חבל שהמחירים, הנמוכים מהרגיל, עדיין לא יותר מדי זולים. בנוסף, ניתן היה לסגור לתנועה את קטע הרחוב בו מתקיים הפסטיבל. אבל גם ככה, אנשים הסתובבו על הכביש…
הפסטיבל, שגם לרמן הזכיר, נמשך עד יום חמישי הקרוב. כדאי לעשות סיבוב לפני שייגמר. אני עוד אחזור לשם בימים הקרובים.
מסיבת בלוגרים – ניג’וס פולני
ביום רביעי הקרוב תתקיים מסיבת הבלוגרים המדוברת.
כל הפרטים נמצאים אצל שרון. אנא אשרו הגעה בתגובות אצלה.
אז הנה ניג’וס פולני (של אחד שמביא למסיבה משהו פולני אורגינל): יהיה מאוד נחמד אם תבואו 🙂
כל הפרטים נמצאים אצל שרון. אנא אשרו הגעה בתגובות אצלה.
אז הנה ניג’וס פולני (של אחד שמביא למסיבה משהו פולני אורגינל): יהיה מאוד נחמד אם תבואו 🙂
איך המפונקות הלכו לאיבוד?
כששמעתי על שלושת הבנות שאבדו בפרו, הייתי בטוח שהן עשו איזשהו טרק אתגרי לגילוי עוד עיר אבודה של בני האינקה. מסתבר שלא. הן עשו את אחד המסלולים הפופולריים במדינה – טרק הסנטה קרוז. קצת הופתעתי.
חוץ מהיותו פופולרי ומלא מטיילים, סנטה קרוז הוא גם טרק קל למדי. בכתבה מצויין שהוא אורך חמישה ימים. הקבוצה שהיתה איתי ואנוכי עשינו את הטרק בארבעה ימים, כאשר ביומיים האחרונים סיימנו ללכת בשעות מאוד מוקדמות. נכון, הקבוצה לא חיכתה להם כשהן הלכו ל”שירותים”. ובכל זאת, המסלול מסומן היטב, כך שגם אנשים שלא הולכים עם קבוצה מאורגנת, מצליחים לעשות אותו ללא כל קושי. יש רבים כאלה.
עוד הפתיע אותי, שהיה ברשותן טלפון לוויני. העסק הזה יקר במיוחד. לא ידעתי שמשתמשים בטלפון שכזה. טוב, הן רצו להזמין חילוץ של מסוק מטעם משרד החוץ. מי היה אמור לשלם על זה?
תמיד נראה שחילוץ מוסק הוא משהו למקרים מאוד קיצוניים, לא לטרק קליל שכזה.
בכל מקרה, הנה תמונה מהטרק…
לחיצה על התמונה תראה עוד תמונות מהטרק ומאיזור ווראס.