אופנן לשלטון!

ידידי איתמר כהן (האופנן), הוא פעיל חברתי וסביבתי רב פעלים, שהחליט לרוץ (או לרכב) לכנסת. הוא עושה זאת במסגרת “התנועה הירוקה“, מפלגה חדשה שהוקמה על ברכי הפעילות הותיקה של מגמה ירוקה.

הרכיבה של איתמר לכנסת שכנעה אותי להירשם לתנועה ולהשתתף בפריימריס, שיתקיימו ב 12.12.ו ניתן להתפקד עד מחר, 28.11 בחצות, באמצעות הטופס האלקטרוני. אני מקוה שיתנו לי להצביע, מכיוון שאני מתפקד סדרתי…

אני מכיר את איתמר מאז שכתבתי לפני כשנתיים על העלאת שווי השימוש בליסינג. איתמר יצר איתי קשר, וביחד עם עוד פעילים ירוקים שאיתמר הכיר, הקמנו את אתר למה לא ליסינג. בהמשך שיתפנו פעולה בעוד פעילויות ברשת, ביניהן הטור שלו בעבודה שחורה, יום נגד מפעלים מזהמים ועוד.

השקפת העולם הירוקה של איתמר תמיד משלבת בין בעיות סביבתיות לחברתיות. יש קשר הדוק בין זכויות עובדים לבין זיהום אוויר. לא בכדי, איתמר כותב טור בעבודה שחורה, היכן שהאג’נדה הסוציאל דמוקרטית במרכז.

בנוסף, אני שמח להעיד על איתמר שהוא תמיד פועל בכוונה מלאה וטובה, בעל יכולת ביטוי מצויינת, וויש לו אנרגיות בלתי נדלות, לא רק כשהוא מדווש על האופניים.

עוד על הפעילות שלו, בדף המועמד שלו כאן

לנוכח המדבר הפוליטי הקיים, איתמר כהן הוא בהחלט דמות חיובית. מי שגם מעונין לעזור, מוזמן להתפקד כאן.

אבל כתבת שתצביע מרצ? כן, וכנראה שזה מה שיקרה. במצב הנוכחי, אני עדיין מעדיף לחזק מפלגה עם אג’נדה טיפה יותר רחבה, ועם ודאות גמורה להיכנס לכנסת. אבל אני שומר לעצמי את הזכות לשנות את דעתי 🙂

Rastas ina Zion

One of the things that drew me to Ethiopia was the Rastafarian community. For Rastas, Ethiopia is Zion, the motherland. I heard that there’s no serious “Rasta activity” in Ethiopia, but I was curious enough to check it out.

 

Rastafari Place in Ethiopia
Rastafari Place in Ethiopia

 

 

Haile Sellasie I granted the Rastafaris land in Shashamene, about 300 kilometers south of the capital. But like us Jews, most Rastas stay in the diaspora: Jamaica, Britain and elsewhere. 

Lonely Planet scared me about the visit: it says that Shashmene is a hostile town, and that there’s nothing to see there. Most of the people that visited this town were passing by (it’s a main junction), and confirmed that the town isn’t pleasant.

Well, I can’t say anything about the city center, since the bus dropped me off straight at the “Jamaica” community, north of town. What I can say, is that visiting the community was very interesting, and not scary at all.

First I visited the Black Lion museum. An old man showed me around, stopping his guidance from time to time to praise Jah. It was both amusing and interesting.

 

Guide in the Black Lion museum
Guide in the Black Lion museum

 

 

Afterwards, I continued to the community nearby, seeking some food. I was welcomed by very nice people, that didn’t try to sell me drugs (contrary to LP again).

Sister Bev Reuben, originally from England, told me about their agricultural projects: growing organic vegetables, fruits and spices. They donate some of the products to a number of other projects going on in Shashamene.

While eating Caribean spicy beans with rice, she told me how she felt discriminated as a teenager in the 70s, in England. Becoming a Rasta was for her a way of gaining an identity. She feels at home in Ethiopia, although still being Faranji – foreigner. If anyone is interested in more information about the community and the projects, you’re welcome to contat her through this mail or by phone: 0251 912 06 64 72.

After another short walk around, I got back to Addis, happy that I got the chance to visit the community, and sad that most travelers skip it.

 

Goodbye Rastas
Goodbye Rastas

 

 

More pictures from Shashemene’s Rastafarian community.

על התרגשות

אנחנו שומעים מוזיקה כל הזמן, והיא משפיעה עלינו. אותי מוזיקה מסויימת מרגשת מאוד. אחת החוויות החזקות ביותר שלי עם מוזיקה היתה בקיץ האחרון, בהופעה של מוריסי בתל אביב. אפשר ללחוץ על הפליי:
[audio:http://yohayelam.com/recordings/Morrissey-Israel.mp3]

הביקורות על ההופעה אמנם שיבחו את מוריסי על הופעתו הטובה ועל כך שנותרו לו אנרגיות גם כשהוא מעבר לשיא תהילתו. לצערי הן התמקדו יתר על המידה בהחלפת החולצות שלו.

אם לחצתם על כפתור הפליי מעל הפסקה הקודמת, אתם שומעים את הקטע שהיה שיא ההופעה מבחינתי, חוויה שתישאר אתי הרבה מאוד זמן. הקטע הזה הוציא אותי משליטה, ולא זכרתי הכל. ורק בזכות הקלטת ההופעה של גלי צה”ל, שהגיעה אליי לאחרונה בזכות ידידי ליאור אורן, אני משחזר את החוויה שוב ושוב.

00:00- 03:12 זה התחיל מביצוע קטלני לשיר Please Please Pleaseו Let Me Get What I Want. למה הביצוע קטלני? שימו לב לשינוי המלים בפזמון השני, ולשינוי המלים בסוף It’s impossible, שלאחריו העוצמה עלתה והשאירה אותי הלום.

03:12 -ו 12:01ו  הפאוזה הקצרה בין השירים לא הספיקה לי כדי להתאושש, ומוריסי המשיך עם השיר Life is a Pigsty, מאלבום סולו שלו. לא הכרתי את השיר הארוך, שבו המתח נבנה לאט לאט, בהשהיה. לקראת הפזמון הראשון, מתחיל אפקט של גשם. בהמשך, המלים בשיר מחמירות, יחד עם גיטרה שמנסרת ופוצעת, בעוד מוריסי זועק ? Can you stop this pain . אחר כך מוריסי נעלם, ורק הגיטרה החשמלית ממשיכה למשול בכיפה. הכלים האחרים נחלשים, וגם הגיטרה גוססת.

12:01 – 13:14 אחרי שהאקורדים של השיר נעלמים, נותרים רק הצלילים הדקים של הפסנתר, שמנגנים לפתע Happy birthday to you בתוך האפלה. זה קטע מעבר מהפנט.

13:14 – 19:36 המנועים מתחממים, ומוריסי חוזר בביצוע מחשמל של How Soon is Now. על הבמה ריצדו אורות פלאש בוהקים, שליוו את הלהיט של הסמית’ס. גם כאן הוא בוחר לשנות את מילות השיר המקוריות בקטע הכואב שלו. השיר מסתיים ברעש עצום ומלא ברקים, כאשר הלהקה יורדת מהבמה תוך השתחוות. אני חזרתי לעצמי איכשהו.

זהו. עכשיו כשגשם יורד בחוץ, והמשבר הכלכלי רק מתחיל להכות פה, ההקשבה להופעה הזאת מהווה תרפיה מעולה.

Trekking in Ethiopia

The highlight of my trip was walking in Ethiopia’s nature. I think that these treks are always the highlights of my trips. It’s always fun walking for a few days, discovering new land by foot, and experiencing the journey with fellow travelers.

The first and major trek was in the Simien mountains, northeast of Gonder, in the Ethiopian highlands. I traveled with 5 of my countrymen to the dramatic mountains, with strange rock formations. I haven’t seen anything similar anywhere else.

Continue reading “Trekking in Ethiopia”

קצת לייט בלוגינג על וורדקאמפ 2008

אני כנראה האחרון שכותב על כנס וורדקאמפ 2008, מזמן. אז אני בלייט בלוגינג ולא בלייב. לייב זה החיים. טוב נו, אין לי לאפטופ…

אז קודם רוב תודות למארגנים ובראשם נעה וטל. הכנס תקתק בצורה מרשימה. ההרצאות היו מגוונות ומענינות, והאורחים השונים שהם משכו לאירוע אפשרו מינגלינג מהנה – וזוהי בעצם המטרה המשנית שהופכת לעיקרית בכנס בלוגרים…

הפעם נטלתי חלק יותר פעיל באירוע. בשעות הבוקר, בהרצאתו המענינת של צביקה ג’רבי, גיליתי המון דברים על סטטיסטיקות. אני מאוד אוהב סטטיסטיקות, וזה כיף במיוחד שאיש מקצוע מדגים את הדברים האלה על הבלוג שלי! עכשיו נותר רק לכתוב יותר ולהעלות את הטראפיק.

קרדיט תמונה: עירא אברמוב

ואחרי ארוחת הצהריים, השתתפתי בפאנל בנושא בלוגינג ופוליטיקה שהנחה יהונתן קלינגר. לצדי בפאנל היו מר לרמן, צביקה בשור (סיטידב) וח”כ מיקי איתן מהליכוד (רחמנא ליצלן). ו אחרי שהתפקדתי לקדימה, לשבת לצד ח”כ מהליכוד כבר לא נראה לי מזעזע במיוחד. השלב הבא הוא הצטרפות לנער הגבעות. בכל מקרה, אני הוזמנתי כאיש עבודה שחורה.

בהתחלה היו יותר מדי הסכמות על הבמה. אמנם העברנו מסרים מעודדים על מעורבות חברתית באמצעות הרשת, אבל היתה חסרה קצת מחלוקת. בהמשך נהיה בהחלט מענין, והשאלות של הקהל הסקרן הותירו טעם של עוד.

בסך הכל הפאנל היה מאוד כיף וגם מעשיר. שמחתי לקבל תגובות חיוביות לפעילות העניפה של עבודה שחורה, בה אני בורג קטן.

המשך הכנס היה בעיקר מינגלינג בשבילי. כרגיל, היה כיף לפגוש אנשים יקרים מהקהילה, ומסתבר שעדיין יש כאלה שפגשתי בפעם הראשונה. כיף גדול!

הרשת מלאה בסיכומים יותר מעמיקים. זה הסיכום האישי שלי. אני מקוה שהמסורת המבורכת תמשיך.