על התרגשות

הביקורות על ההופעה אמנם שיבחו את מוריסי על הופעתו הטובה ועל כך שנותרו לו אנרגיות גם כשהוא מעבר לשיא תהילתו. לצערי הן התמקדו יתר על המידה בהחלפת החולצות שלו.

אם לחצתם על כפתור הפליי מעל הפסקה הקודמת, אתם שומעים את הקטע שהיה שיא ההופעה מבחינתי, חוויה שתישאר אתי הרבה מאוד זמן. הקטע הזה הוציא אותי משליטה, ולא זכרתי הכל. ורק בזכות הקלטת ההופעה של גלי צה”ל, שהגיעה אליי לאחרונה בזכות ידידי ליאור אורן, אני משחזר את החוויה שוב ושוב.

00:00- 03:12 זה התחיל מביצוע קטלני לשיר Please Please Pleaseו Let Me Get What I Want. למה הביצוע קטלני? שימו לב לשינוי המלים בפזמון השני, ולשינוי המלים בסוף It’s impossible, שלאחריו העוצמה עלתה והשאירה אותי הלום.

03:12 -ו 12:01ו  הפאוזה הקצרה בין השירים לא הספיקה לי כדי להתאושש, ומוריסי המשיך עם השיר Life is a Pigsty, מאלבום סולו שלו. לא הכרתי את השיר הארוך, שבו המתח נבנה לאט לאט, בהשהיה. לקראת הפזמון הראשון, מתחיל אפקט של גשם. בהמשך, המלים בשיר מחמירות, יחד עם גיטרה שמנסרת ופוצעת, בעוד מוריסי זועק ? Can you stop this pain . אחר כך מוריסי נעלם, ורק הגיטרה החשמלית ממשיכה למשול בכיפה. הכלים האחרים נחלשים, וגם הגיטרה גוססת.

12:01 – 13:14 אחרי שהאקורדים של השיר נעלמים, נותרים רק הצלילים הדקים של הפסנתר, שמנגנים לפתע Happy birthday to you בתוך האפלה. זה קטע מעבר מהפנט.

13:14 – 19:36 המנועים מתחממים, ומוריסי חוזר בביצוע מחשמל של How Soon is Now. על הבמה ריצדו אורות פלאש בוהקים, שליוו את הלהיט של הסמית’ס. גם כאן הוא בוחר לשנות את מילות השיר המקוריות בקטע הכואב שלו. השיר מסתיים ברעש עצום ומלא ברקים, כאשר הלהקה יורדת מהבמה תוך השתחוות. אני חזרתי לעצמי איכשהו.

זהו. עכשיו כשגשם יורד בחוץ, והמשבר הכלכלי רק מתחיל להכות פה, ההקשבה להופעה הזאת מהווה תרפיה מעולה.