Web 2.1 – The Resurrection

The weak economic environment is also hitting Web 2.0 companies. Two of my favorite companies went under, but managed to survive somehow. There is a light at the end of the tunnel!

JPGMag: This is a website that lets users upload quality pictures and vote on them. The best pictures are printed out in a monthly magazine. I also submitted my picture to this site, and called my readers to vote for it.  My picture didn’t get enough votes, but I kept on visiting this site. 

The picture was of a homeless man sleeping on a bench near a bright globe, part of an exhibition of globes on Rothschild avenue in Tel Aviv, an exhibition praising globalization.

Anyway, on January this year, JPGMag “went under”, stating it had failed to raise money to keep it running. O was sad to read their goodbye letter…

During January and February, they went into serious negotiations, and finally got themselves a new owner and new funding. This process was pushed by the community, that made a lot of noise over the web. Anyway, I’m happy they’re back.

Picli: This is a “Photo Digg”, which ranks photos that the community uploads in a similar upcoming/popular style like Digg. I wrote about them twice, first time saying how they could be gamed, and the second time about how serious they are in responding to the community. 

They launched their site 2 years ago, but struggled to get out of the beta phase.The development stalled on Picli and so has traffic.

Now, they have gone out of beta, and launched a redesigned site which is beautiful and full of cool features. It’s amazing that the site is solely run by two guys from London, without strong backing. And they ride on!

Talking of Web 2.0, also my employer Metacafe, has undergone a site redesign. Bigger changes to come. Follow them on Twitter: @metacafe.

And talking of Twitter. You can follow me at @yohay.

מעשה במעסים

רוצים מסאז’? אין בעיה – יש סבסוד של כללית מושלם. אין משלים מושלם? לא נורא – 155 שקלץ והגב שלכם משופץ. ואחרי שהגב שלכם משוחרר, ואתם מרגישים טוב, יוצא לכם לחשוב לאן הולך הכסף?

ובכן, הכסף שלכם הולך לחברת “כללית משלימה” – חברת בת מופרדת של שירותי בריאות כללית. אבל רגע, מה עם הבחור או הגיברת שעמלו? אז זהו, שהם מקבלים הרבה הרבה פחות.

כמובן שהמתווך צריך לגזור עמלה, אבל לא לגזול. ואם ביטלתם בגלל משהו? לא נורא – לא תשלמו. אבל גם המעסה לא יקבל שקל על ביטול הזמן. הפסקות? על חשבנכם. וכך זה נמשך.

בקיצור, כללית משלימה דופקת את העובדים. אל תדאגו, זה התחיל לפני המיתון…

אבל הם לא חלשים לחוד, אלא חזקים כאיגוד. העובדים התאגדו ונכנסים למשא ומתן מול ההנהלה למען שיפור תנאיהם. הם התאגדו דרך ארגון העובדים הדמוקרטי כח לעובדים.

האתר המתחדש של כח לעובדים עודנו בפיתוח (בו גם אני מעורב), ובינתיים נרתמתי להקים להם בלוג שיתעד את מאבקם.

אז קבלו את

בידיים שלנו -ו בלוג איגוד עובדי/ות כללית רפואה משלימה

אם הכל יתנהל כשורה, הבלוג ישמש כזירה למאבק, יפרה אותו ויקדם אותו. מי ייתן ומאבקם יצליח והם יזכו לעבוד בכבוד.

מההיכרות האישית שלי איתם, מדובר באנשים ישרים והגונים שבסך הכל רוצים להתפרנס בצורה מכובדת – לא יותר.

בלוגרים – רוצים לעזור? תנו לינק.ו זה בידיים שלנו.

צ’וריפאן – אין כמו בבית

פוסט אורח מאת גליה רינג

כבת לתפוצת אורוגואי המושמצת (“את ארגנטינאית?”), בה מזון ובעיקר בשר על צורותיו השונות מהווה את אחד מעיקרי הקיום, מעט דברים מחממים את ליבי יותר מהיתקלותו במאכלי הבית הטובים והאהובים. המטבח הזה בנוי על עיקרון פשוט – לוקחים מרכיבים איכותיים, לא מתעסקים יותר מדי ויוצא טעים בטירוף. שיקולים בריאותיים – ביום אחר.

אחד מהמאכלים הזכורים לטוב מימי ילדותי העליזים הוא הצ’וריפאןו – צ’וריסו בתוך לחם (פאן). כמה פשוט ככה טעים.ו ו 

נסיון העבר עם מאכלי העדה במסעדות בארץ הניב תוצאות מעורבות, לכל היותר. השילוב בין בשר כשר לפרשנות היצירתית שבעלי מסעדות מרשים לעצמם בטיפול במטבח הפשוט והישיר הזה מוביל לעתים קרובות לתוצאות לא פחות מקטסטרופליות. אבל אני בחורה אופטימית מטבעי, ואסור לאבד תקווה.

לפיכך קל להבין את השמחה שאחזה בי כשגיליתי שממש ליד הבית נפתחה מזללונת ששמה “צ’וריפאן”, בה מגישים – איך לא – צ’וריפאן, פנצ’ו (הגרסה הדרום אמריקאית להוט-דוג), אמפנדות ועוד. ביקור במקום לא הכזיב – הכל טרי, טעים ונעים, וכל העובדים מדברים אליך במבטא דרום אמריקאי מנחם ונעים לאוזן. יש גם אופציות לצמחונים שיתעקשו להגיע למקום.ו 

אבל הדבר המרכזי שבגללו רכש המקום פינה חמה בליבי הוא הצ’ימיצ’וריו שלהם.

למי שלא נחשף לתופעה – מדובר ברוטב המלווה בשר צלוי באשר הוא במדינות דרום אמריקה, ובעיקר באורוגואי וארגנטינה. מדובר בתרכובת של המון פטרוזיליה, שום, בצל, פלפלים אדומים, שמן, חומץ, מלח ופלפל שמוסיפה המון לבשר, בתנאי שכל המרכיבים ברוטב טריים ובתנאי שהבשר איכותי.

בארץ כמעט ולא יצא לי לאכול צ’ימיצ’ורי ראוי לשמו (למעט זה של אמא שלי, כמובן), ולכן ראוי להקדיש כמה מילים לצ’ימיצ’ורי המעולה של צ’וריפאן – טרי, קצוץ באהבה ומלא טעם וגוף. תענוג. גם לחובבי הקטשופ – לא לפספס. מורחים בתוך הלחמניה ומעמיסים גם מעל הצ’וריסו – בריאות!ו 

כרגע המקום כשר ללא הכשר הרבנות, נקודה שהייתי רוצה לראות את מנהלי המקום מוותרים עליה, גם כי בשר לא כשר הוא יותר טעים ואין מה לעשות, גם כדי להעניק לציבור את החוויה המלאה של אכילת צ’וריסו טוב כהלכתו, וגם כדי לאפשר להם להגיש קינוחים אותנטיים ומצויינים כמו צ’אחה, פלאן וצ’ורוס שבאופן מסורתי מלווים כמובן בריבת חלב חלבית למהדרין.ו 

אבל גם כרגע כדאי לגשת לאבן גבירול 48 ולתת להם צ’אנס.

טלפון: 03-6915241. אתר..

* יש מקומות בהם השם נכתב צ’וריפן.

היה שווה בשביל הנצחון

זה לקח חודשיים מסיום המלחמ, אבל העדויות של מה שקרה שם סופסוף התחילו להגיע ולתת הסבר איך יחס ההרוגים הוא אחד למאה. העיקר שאין יותר קסאמים וגראדים.

כולם כבר קראו את הכתבות שהתחילו בהארץ והמשיכו לכל כלי התקשורת. בקצרה: ירו ללא אבחנה ואף הרסו רכוש בשביל הכיף. כיף הוא מה שעושה אותנו הצבא המוסרי בעולם.

אני לא זוכר איפה קראתי שהחיילים שם עבדו לפי “נוהל לבנון” המאפשר ירי על כל מה שזז. הנוהל היה מיועד לשימוש בשטחים פתוחים, קרוב למוצבי צה”ל בלבנון, שם כל תנועה היא חשודה.

אבל עזה שונה לחלוטין – מדובר על אחד האיזורים הצפופים בעולם, צפופים באוכלוסיה שסובלת ונתונה במצור. עכשיו ברור איך נהרגו לנו 14 אנשים לעומת 1400 בצד השני.

את רוב האנשים שתמכו במלחמה זה לא ענין – העיקר שסופסוף עושים משהו, אחרי 8 שנים של הבלגה. ענין ההבלגה שנוי מאוד במחלוקת, אבל לא ניכנס לזה כעת. העיקר, כאמור, שסופסוף הממשלה עושה משהו כדי להגן על האזרחים שלה. נשמע לגיטימי, לא?

לגיטימי שממשלה תגן על האזרחים שלה. לא לגיטימי להרוג אזרחים כל כך רבים ללא כל אבחנה. לא לגיטימי לבצע הרס מכוון של רכוש.

אבל יש רבים שיגידו שככה זה במלחמה, שנהרגים אזרחים. אבל ללא הבחנה? ומה עם הרס הרכוש המכוון?

ויש כאלה שיגיבו בתנועת ביטול להרג ולהרס, ויתמקדו בעיקר העיקרים: הממשלה חייבת להגן על האזרחים שלה, ולא משנה המחיר.

האם המבצע הצליח להפסיק את ירי הקסאם? לא. הוא המשיך בכיף גם אחרי הפסקת האש.

האם ניצחנו? לא.

האם השגנו משהו? הרוב עדיין חושב שיש לנו הישגים במלחמה הזאת. לאט לאט כולם יקלטו: זאת היתה מלחמת בחירות ותו לא.

אני והמצפון שלי שמחים שהיינו נגד המלחמה בעזה. לא עוזר לנו הרבה.

שבת שלום.

תוספת: יש אתר חדש העוסק ב”חצר האחורית” של ישראל – השטחים, ובמיוחד, המחסומים. מענין להציץ מדי פעם לעולם אחר לגמרי, הנמצא ממש קרוב לפה.

What updates are suitable for Twittr? And which for Facebook?

With both Twitter and Facebook at my hands now, I’m deliberating where to update which statuses. 

I recently began using Twitter. It all began after a colleague of mine took me to a “tweetup” – a meeting of the Israeli tweetup community, or at least the ones that consider themselves social media experts, and a few others.

Anyway, this tweetup was at one of my favorite bars in Tel Aviv, Norma Jean, so I was highly motivated to go to this meeting – Did anyone say Belgian beers? When I arrived, I was asked about my twitter username. I didn’t have one then, but it didn’t stop me from drinking.

So, peer pressure and a couple of beers got to me to finally register. So, I began tweeting under @yohay. I follow people and they follow me. OK.

At first, I connected my Twitter account to my Facebook account. I thought that if Ill update Twitter, it’ll automatically reach FB, and I can broadcast everybody that way.

But when I got replies in different places, it was confusing. The discussions, sometimes with the same people and sometimes with different people, were messy.

So, I decided to separate the accounts. I post different nonsense on each tool. 

Currently I post weird thoughts on Facebook, and day to day stuff on Twitter. For example, yesterday I wrote on FB “Yohay is in the right place at the right time” and on Twitter I wrote that I’m warming up at home. Well, it was cold outside…

I still prefer Facebook over Twitter – I prefer the structured Status-Comments in Facebook, rather than the non structured list on Twitter.

For those of you using both services, how do you separate the statuses? Are there any rules? Is it random?