Free Lunch 2.0

After complaining on Twitter that a meal of noodles wasn’t tasty, the restaurant contacted me and sent me again the dish I ordered. 

I’ve mentioned before that I began using Twitter (@yohay), and I use it more frequently now. Due to the growing popularity of the #fiddme tag (thanks @yosit), I occasionally post my experiences from various meals that I eat.

Last Wednesday, a colleague of mine and I ordered some Asian food to the office, from a restaurant called Giraffe. We ordered their “Spicy dish” of noodles with meat and vegetables. We both felt that it wasn’t spicy, nor hot, nor warm. It didn’t have too much of a taste. I usually order other dishes from this restaurant, and I’ve always been pleased. I guess it’s a matter of taste.

I complained on Twitter, saying that it was a disappointment. On Sunday, I suddenly got an email from a guy from the restaurant, saying that he saw my complaint, and that they’re taking it seriously.

This guy monitors the Twitter account of the restaurant, and he reached my mailbox via the contact form in my blog. My blog is linked in my Twitter account. Web 2.0 magic!

After a few emails, he asked for my phone number, saying that the restaurant’s manager wanted to speak to me. I told the whole story to the manager. He just asked if I’ll be in the office in the next 40 minutes, saying he’ll send the dish again.

After 30 minutes, the dish arrived at the office. They also sent a dessert. My colleagues helped me with eating up all the food. Thanks Gil and @taltalush This time it tasted really good!

I ran lots of tweets when the story unfolded. @lisang urged me to write a blog post about this story in English, so that Israeli Anglos that are used to appalling service, will see an example of good service. Not only good service, but also sophisticated means of communication!

Here’s the dessert, courtesy of Taltal:

ערן צור מאחורי השירים

לא בפעם הראשונה, נכחתי בהופעה של ערן צור. אבל הפעם זה היה שונה: בלי אף אחד נוסף על הבמה, מדי פעם מלווה את עצמו בגיטרה אקוסטית או גיטרה בס, ומדבר לא מעט.

זאת היתה הופעה בה ערן צור סיפר את סיפור חייו, בעיקר דרך המוזיקה. הוא תאר את התבגרותו בצל השואה, את החוויות שעבר בעיר הגדולה, ואת ההתפתחות המוזיקלית שלו. זה היה מאוד מענין.

הוא דיבר על תקופת טאטו ועל הקשיים בדחיפת שיריו, במיוחד על השיר העוסק באונס. הדינמיקה בתוך כרמלה גרוס וגנר גם היתה מרתקת. מדי פעם הוא הקריא את שיריו, כפואמות, ומדי פעם שר אותם בליווי צנוע.

גיליתי שהשיר “ערב ב’ כסלו” משלב טקסטים משלושה מקורות שונים, כולל של המשורר אבן גבירול, שעל שמו רחוב בכיר בתל אביב. בזמן ניגון השיר, הוא ציין את המעברים בטקסטים.

כמו כן, השיר “קרבות תרנגולים” מכיל משלבי לשון מענינים: יש שורות סלנגיות, עממיות “מתעסק איתה”, ויש ביטויים מליציים, כמו “גבר רחב עם עיניים שוקקות”. לא שמתי לב לדברים האלה. צור גם התייחס גם לעיבודים המוזיקלים המורכבים באותו תקליט: “עיוור בלב ים”.

לקראת סוף ההופעה, ניתן לקהל לשאול שאלות. אני שאלתי על השיר “עלבון”, מתוך האלבום “פרח שחור”. הוא ציין שהיה ויכוח בתוך הלהקה לגבי השיר: האם הוא מספיק קליט, או שהוא משונה מדי. לבסוף השיר תפס בהופעות.

ההסבר שלו לגבי מילות השיר ריתקו אותי: העלבון שגורמת לו הגברת יוצא מההקשר, והופך לישות עצמאית הנמצאת במרכז החדר. הוא מתבלבל בין אהובתו לבין אמא שלו. הנטישה משותפת. לשמחתי, הוא גם ביצע את השיר בהדרן, בליווי של גיטרה בס. הביצוע הגולמי היה מעולה, ומאוד מרגש. הוא גם ניגן בהדרן את “הוא והיא” עם גיטרה אקוסטית. אחד הביצועים היפים.

ההופעה המדוברת, שהיתה באוזןבר, היא חלק מסדרת הופעות אישיות של אמנים שמארגנים החבר’ה של monocrave. לצערי פספסתי את ההופעה של גלעד כהנא. ההופעה הבאה היא של יהלי סובול.

עוד תמונות מההופעה של ערן צור באוזןבר.

Pearl Jam coming to Europe

Pearl Jam, one of my favorite bands, is coming to Europe this summer. I’m going to Werchter Rock festival in Belgium at the beginning of July. They won’t be there, but rather in mid-August in other cities in the old continent. Details here.

But I might make an extra effort, and if I’m lucky, I might make a quick jump to London or Berlin and see Eddie Vedder and the gang. 

I grew up in the 90s, when Seattle grunge music was at its peak. Here’s one of my favorite songs, Rearviewmirror:


Pearl Jam – Rearviewmirror.Click here for the funniest movie of the week

לא כולם עומדים על הרגליים ביום העצמאות הזה

יש כאלה שכל יום הוא סבל בשבילם, וביום העצמאות הם לא מרגישים עצמאיים. אני לא מדבר על חללי מערכות ישראל, אלא על כחמישית מאוכלוסיית ישראל שחיה בעוני, ונאבקת יום יום על הישרדותה.

חמש שנות צמיחה כלכלית לא הגיעה אל העניים. מספרם עלה דווקא בתקופת שגשוג. כעת, כשיש מיתון, מצבם מחמיר. הם לא פוטרו מההייטק ויחיו על החזרי המסים ועל הפיצויים. הם צריכים להיאבק בביטוח הלאומי שהחמיר את התנאים לעזרה מהמדינה.

מי שחי בעוני לא מרגיש עצמאי, אלא נמצא במלחמת שחרור תמידית או במלחמ התשה תמידית. ישנם הרבה מיתוסים על העניים בארץ שלנו. יש רבים שחושבים שהעניים גרמו למצבם ושכולם עלוקות. צמצום הקצבאות יצמצם את העוני. יש עוד מיתוסים.

יואב ויאיר, מלחץ חברתי, מפריכים אחת לאחת את המיתוסים הקשורים בעוני, בפוסט משובח. לכו לקרוא!

ובינתיים בעיר הציונית תל אביב, המשטרה מתעללת בעסקים בפלורנטין, בתזמון ממש ממש מקרי. אם כן, את חגיגות העצמאות שלי אעשה בשכונת פלורנטין החופשית. אין כמו מסיבות רחוב. בשביל זה הקימו את העיר, לא?

חג שמח!

פותחים בשביתה באוניברסיטה הפתוחה

באוניברסיטה הגדולה בארץ אין ועד עובדים. להזכיר ועד עובדים בחברת הייטק יגרום למחשבה שאתם חייזרים, אבל באוניברסיטאות זה מקובל. בכל האוניברסיטאות זה קיים, חוץ מבאוניברסיטה הפתוחה, שם לומדים 42,000 סטודנטים.

ודאי תשאלו מה הבעיה. כי גם אצל המעסיקים שלנו אין ועד ואין בעיה. יש פינוקים והכל דבש. אבל בין כתלי האו”פ לא מלקקים דבש. העובדים שם מפוטרים מדי סמסטר כדי למנוע מהם זכויות.ו 

העובדים התארגנו במסגרת כח לעובדים לפני למעלה משנה, וההנהלה הסכימה להיכנס למשא ומתן רק באוקטובר. פירות המו”מ הם בוסר. ההנהלה מוכנה לחתום על הסכם המרע את תנאי ההעסקה של סגל ההוראה.

אז אחרי חצי שנה של מו”מ קשה ועקר, הועד הכריז על שביתה כללית. אולי השביתה הזאת, והרעש התקשורתי הרב יזיזו את ההנהלה הנוקשה לסיום מהיר של המו”מ, וחתימה על הסכם קיבוצי עם הועד.

אני קורא לבלוגרים נוספים להשמיע קול בענין מאבק העובדים של האוניברסיטה הפתוחה, ובכלל לעבוד במשותף. עוד פרטים על עבודה משותפת בבלוגוספירה, ניתן למצוא כאן.