נראה שהסתבכנו. בנוהל הרגיל, בו מטפטפים לאט בשורות רבות על מות חיילים, הכותרות האדומות מדברות על קרב מר ונפגעים רבים בבינת ג’בל. לא צריך להיות חכם גדול כדי לדעת שפלישה קרקעית היא מתכון לצרות. בתחילת המבצע האפשרות הזאת נפסלה, אחר כך “לא היה מנוס”, והיום כשהפעולה בעיצומה, צור מוזכרת בתור היעד הבא. כתבתי על כך בשבוע שעבר. אני ממש לא היחיד.ו
לשמחתי, יש קולות גם בתוך הממשלה שמתנגדים לפעולה הקרקעית.ו השר אופיר פינס, התבטא באופן פומבי, והביע התנגדות לפעולה הקרקעית. היום הגיע מכתב חיזוק באתר עבודה שחורה. שוקי גלילי מחזק את ידי אופיר פינס ומציין שרבים ממצביעי העבודה החדשים חושבים כמוהו. אני מקווה שזה ישפיע.
אבל אם ניסוג עכשיו מדרום לבנון (כן, חזרנו לדרום לבנון), אז הפסדנו? או ברחנו? ולכן “לא יהיה מנוס” מלהמשיך, לא ככה? כנראה שרק אחרי הרבה זמן נגיע למסקנה שאין לנו מה לחפש שם ואז ניסוג באופן חד צדדי. נשמע מופרך? אני נצמד להסטוריה.
זה נראה יותר ויותר כמו מלחמת לבנון – סרט ההמשך.