חוזרים להפגין במישור המקומי, 17:30 במרכז עינב נגד שפיכת ביוב לים.
במסגרת החינוך מחדש (לא החינוך מחד”ש) סוגרים לנו את הים, כדי שלא נכלה את זמננו בתועבות שיש בים אלא באהבת המולדת.ו ו
ו
שקיעה בתל אביב
הסיבה היא שהולכים לשפוך ים של ביוב לתוך הים. אז אמנם, אנחנו רשמית באמצע החורף, ואין הרבה מתרחצים, אבל הסרחה הקשה והזיהום בהחלט לא נעימים. ו השפד”ן מבצע, ועיריית תל אביב תומכת. פרטים נוספים.
ובכן, אנשי עיר לכולנו לא סותמים את האף ולא סותמים את הפה. היום (ב’), תתקיים משמרת מחאה מול מרכז עינב, בשעה 17:30 – חצי שעה לפני ישיבת מועצת העיר.ו
משהו משתנה בעיר הזאת בחורף 2009. היא קצת פחות “עיר ללא הפסקה”. אני לא יודע אם להאשים את את שינויי האוכלוסיה בעקבות עליית המחירים בעיר, או שהמיתון כבר גובה מחיר. אבל הלילה של תל אביב קצת יותר שקט.ו ו ו
מבלים בעירו
יום חמישי בערב, והסוף שבוע מתחיל. ידידי א’ ואנוכי, סועדים את ליבנו, קיבתנו ואת הכבד שלנו בפראג הקטנה. אחרי שהכוסות של הליטר היו כבדות מנשוא, המשכנו ל”בית הבירה” במורד רחוב אלנבי. גם שם הבירות היו משובחות, אבל חבורת חיילים באפטר הרעישה לנו לא מעט.
השעה כבר היתה 2:30 בלילה, אבל א’ ואני עוד היינו מעט רעבים, וגם לא הבענו התנגדות לעוד בירה קטנה. יום חמישי, ואין עבודה למחרת. יאללה, ממשיכים.
לקחתי אותו במעלה רחוב מונטיפיורי, אל עבר הקיוטו סלסה. סושי וסאקה יכלו לסגור היטב את הלילה. במקום אורות הכריסטמס המקושטים, היה חושך. אמרתי לו “צ’מע, זאת בעצם מסעדה, וזה בסדרך כלל לא ככה”.
גררתי אותו לעבר הארמדילו: זה הפאב השכונתי שלי, שתמיד נעים לשבת בו, ויש גם אוכל גרוזיני די טוב. המקום היה מואר. אבל, אללי, הכסאות היו מורמים. הברמן אמר שהם כבר סגרו. אמרתי להם: “אבל זה יום חמישי, והשחר טרם הפציע!” הוא רק משך בכתפיו, בתנועת אכזבה. הרכנתי את ראשי באכזבה סולידרית.
ו
שותים בפראג הקטנה
ו
הקש ששבר את גב הבליין
אמרתי לידידי א’, שאני לא יודע מה קורה, ושיש לי פתרון אולטימטיבי: דיטה – פתוחה 24 שעות ביממה, נמצאת מעבר לקרן הרחוב, ומציעה גם בשר טוב, וגם אפלוליות נעימה על הבר.
פסענו אל עבר הדיטה, הצמודה לבורסה לניירות ערך. נכנסנו פנימה בגאון, משכנו את כסאות הבר כדי להתיישב, וגם כאן, שמענו את הברמנית אומרת את המלים הקשות הבאות: “מצטערת, סגרנו”.
זה היה רגע קשה. רטנתי בפניה שהמקום פתוח 24 שעות. היא העמידה אותי על התמורות שחלו, ועל צוק העתים: “כבר כמה חודשים שאנחנו פתוחים כל הלילה רק ביום שישי. בשאר הימים אנחנו סוגרים הרבה יותר מוקדם”.
תפסתי את ראשי בתדהמה. ידידי א’, שבא מן הפרברים, העריך את יכולותי התל אביביות עד אותו רגע של אכזבה. הרמתי את ידיי בהכנעה. הוא עודד אותי באומרו כי עשיתי כל שביכולתי, אבל אכן, משהו השתנה.
כולם מאטים, אבל למה?
משהו האט בעיר הזאת. קצת פחות אנשים ברחובות, קצת פחות מקומות שנסגרים מאוחר, והאטה כללית. האם זה המיתון? יש פחות עבודה, פחות כסף ופחות חשק לבילויים?
או אולי סיבה אחרת: המגדלים שהכניס חולדאי לעיר הביאו אוכלוסיה יותר בורגנית ומבוגרת. חלק מהצעירים הבליינים עזבו בגלל יוקר שכר הדירה, וכך השתנה הקצב של העיר.
אני לא יודע מה הסיבה. התופעה עדיין קטנה יחסית, ותל אביב היא עדיין אחת הערים המגניבות בעולם, והעיר היחידה בארץ.
שמעתי דיווחים שכאלה ממספר אנשים נוספים, אבל אף אחד לא יודע את הסיבה. אז בינתיים, עד שנבין למה, ונקוה שזה זמני, אתם מוזמנים לשמוע את שירו המשובח של אסף אבידן, Slowing Down:
זה שיר משובח מתוך האלבום הראשון של אסף אבידן Now That You’re Leaving. השיר הזה לא יוצא לי מהראש הרבה זמן. בכלל האלבום משובח, ואני ממליץ לכם לרכוש אותו, כפי שאני עשיתי.
ועוד הערה לסיום בליינית: יש מקום חדש ומגניב בפלונטין: קורדוברו, ברחוב קורדוברו. יש שם אווירה טובה, קאווה טעימה וזולה ומנות אוכל מיוחדות. זה יהיה הלהיט של הקיץ!
עוד מעט תהיה מלחמה
עוד מעט החורף יתחיל
את ואני את ואני
נסתתר באמת מהגשם
נתענג באמת על כל פרוסת לחם
המקומות שאנחנו אוהבים נסגרים
עוד מעט לא נוכל לראות אף סרט
אולי נמצא את עצמנו שרים
אני אחזור לשיר פעם ועוד פעם
ואת תרשמי את המילים
עננים שחורים / עמיר לב
אז החורף כבר פה, והמלחמה כבר כאן 17 יום, וגם נסגרו כמה מקומות טובים ואהובים עליי. לא מצאתי קשר בין סגירת המקומות לבין המיתון העולמי. נראה לי שברוב המקרים לבעלים נמאס והם סגרו.
פסטיס: אחת המסעדות הטובות בעיר. קצת לפני שהם סגרו, הם אף הספיקו להרחיב את שטח המסעדה. כל מנה שם היתה טעימה, והמיקום מעולה: באיזור הכי טוב ברוטשליד.ו
לשמחתי, המקום שקם במקומו “רוטשילד קיטשן” הוא מוצלח גם כן: חריימה פירות ים היא המנה המומלצת. גם השירות מוצלח.
בראון: אחד הבארים שאהבתי בעיר. גם בימי שישי, עת הפרבריסטים מציפים את העיר, וכל המקומות נהיים לא נעימים, בבראון היה מקום, והיה כיף לשבת שם. הבאסים הנעימים, מבחר הוויסקי המשובח והתאורה האפלולית אך נעימה עשו את הבראון למקום שחזרתי אליו שוב ושוב.
משפצים שם לאחרונה, ואני מקוה שיקום משהו ראוי. בינתיים חלק מהברמנים עובדים בפרידה קאלו, עליו אני גם יכול להמליץ.
ועכשיו גם תהל הודיעה שהיא נסגרת בסוך החודש: בתהל הייתי בהמון ימי הולדת, ארוחות חגיגיות, ואף לא מעט ארוחות צהריים בזמן העבודה. להימרח על הספות בקומה העליונה היה חלק מהווית הבלויים שלי בשנים האחרונות, וגם זה הולך להיעלם ממש בקרוב.
יאללה, שתיגמר כבר המלחמה. המצב רק מחמיר, גם בהפגנות.
הגילדה הוא הבר הקרוב ביותר לביתי. ביקרתי בו ביום הפתיחה לפני כשנה וחצי, אבל כמעט ולא חזרתי לשם. תמיד מפוצץ שם בפנים, וגם בחוץ יש לא מעט אנשים. גם בפוסט על הגילדה, יש לא מעט תגובות שליליות.
בינתיים דבקתי בארמדילו כבר השכונתי שלי. ובכל זאת, אתמול הצטרפתי לאירוע Green Drinks שאורגן על ידי פעילי הבלוג הירוק Green Prophet. המקום לא היה מפוצץ, והיה נעים לשוחח איש עם רעהו. היו שם פעילים ירוקים מכל מיני מקומות, וניכרה נטיה לדוברי אנגלית, עולים אמריקאים ובריטים.ו גם הבלוג המדובר הוא באנגלית.
ובכל זאת, יצאתי בתחושה רעה מהגילדה. הזמנתי בירה מבקבוק – שימאיי כחולה. הבירה הבלגית המשובחת הזאת אינה זולה, ובכל זאת – 41 שקלים לבקבוק בירה! הייתי מאוכזב, ולא לטובה. אוסיף רק שהמלצרית לא היתה נחמדה.
המשך הערב היה בהחלט מפצה – הופעה של Solstice Coil בתאטרון תמונע. גם הופעה טובה, וגם חצי הוגרדן מהחבית במחיר נורמלי – 23 שקלים.
סולסטיס קויל בהופעה בתמונע
ובכלל, תאטרון תמונע האלה בסדר. בשבוע שעבר ראיתי שם את המחזה “נשי טרויה”. נהניתי והתחברתי למחזה, למרות שאינני חובב תאטרון מושבע. החוויה כללה גם שיחה עם השחקנים והבמאי לאחר המחזה. זה היה מאוד מענין, והוסיף המון.
לפני הבחירות המקומיות, ניסיתי לשכנע אנשים להצביע לדב חנין ועיר לכולנו. כששאלו אותי מי עוד ברשימה, דיברתי על כך שיש שם פעילי שטח וותיקים. רוב האנשים לא מכירים אותם, הם לא בכנסת, לא סלבז, ולא בתקשורת. אף אחד לא מתענין אם הם עומדים בהמנון.
ובכן, אלה האנשים שמעורבים במה שקורה סביבים יום יום. אחד מאותם אנשים, להב זוהר, הוא איש שטח בכיר, ומלא אנרגיותו . אחד המאבקים שהוא מנהל לאורך זמן, בלי קשר לבחירות, הוא המאבק על הקמת פארק אקולוגי בקריית ספר. כרגע יש תכנית להקמת מגדל יוקרה נוסף, אבל התושבים רוצים שם פארק.
להב וחבריו לא מוותרים, ומקיימים פעילויות הסברה שונות, העלאת התנגדויות ועוד. במרכז הפעילות הציבורית, מתקיימים פיקניקים במקום בו יוקם פארק, או מגדל.
היום, יום שישי, 5.12, יתקיים בפעם ה 21 (כן, עשרים ואחת) פיקניק למען הפארק. היום, זה יהיה בסימן “שירה בחיבור”, כמפגש של שירה בציבור שמחבר בין אנשים. בשבוע שעבר היה שם הייד פארק קואליציוני, בהשתתפות חברי מועצה נבחרים מסיעות רבות.
איפה זה קריית ספר? ממש במרכז העיר: ליד רחוב עמרם גאון, ליד לינקולן, יהודה הלוי, החשמונאים וקרליבך. קרוב מאוד לסינמטק.
אנשים מעורבים, אכפתים ומשקיענים כמו להב – הם עיר לכולנו. אני מצדיע לעבודה השחורה שלו למען הפארק.
