לא לפעולה קרקעית בעזה

אתמול עשינו חזרה אחרונה לפני ההופעה מחר. לקראת סוף החזרה, הגיע טלפון ובו הודעה על נפילת טילים בבאר שבע. באר שבע היא העיר בה גדלתי, ובה למדתי באוניברסיטה. ההורים שלי ומספר חברים גרים שם. הטיל שנפל ב”שטח פתוח” היה כמה מאות מטרים מבית הוריי, מהבית בו גדלתי.ו ו ו ו 

כידוע, אף אחד לא נפגע שם, אבל זה בהחלט לא נעים כשזה מתקרב כך לקרובים מדרגה ראשונה.

וזה לא משנה כהוא זה את עמדתי: לגבי המלחמה. אני נגד!

התסריט של מלחמת לבנון השניה חוזר על עצמו: חיל האוויר המוצלח שלנו (בלי ציניות), מחסל במהירות כמות גדולה נשק, ונותן מכה כואבת לאויב.

אבל זה ממש לא מפסיק את הירי מצד ארגון גרילה שמשתמש באמצעי לחימה שמזכירים ציוד בגינה. כדי לחסל לחלוטין באופן צבאי את ירי הרקטות על ישראל, “אין מנוס” מפעולה קרקעית. חיל האוויר מיצה את יכולתו – ההפצצות האחרונות היו על משרדי הניה הריקים בעזה. הרי ברור שאין שם כלום, ושזה סתם דאווין.

אבל יש מנוס משימוש באופציה צבאית. הצרפתים מנסים לעזור לנו לעזור לעצמנו ולבגיע להפסקת אש. אני בטוח שיש עוד כל מיני מגעים חשאיים מתחת לפני השטח.

אפשר לעצור את הירי על ידי הסכם הפסקת אש. עצירת ירי = הפסקת אש. נשמע לי הגיוני. הנה האזהרבה של דב חנין, שבאה בהפגנה הראשונה נגד המלחמה בעזה:

ו 
The funniest movie is here. Find it

כפי שהנהגת המדינה החליטה על היציאה לפעולה גם משיקולי בחירות, אני מאמין שפעולה קרקעית נרחבת לא תצא לפועל. בסקרים מתברר שאין תמיכה ציבורית בפעולה קרקעית, והרשימות כבר הוגשו.

טעיתי בענין היציאה למצבע האווירי, אז סביר שאני טועה גם עכשיו…אבל אני מקוה שאני לא טועה, והמלחמה הזאת תיגמר מהר מאוד.

אחרי שבזבזתי חצי ערב על לענות לתגובות שהגיעו אחרי הלינק מווינט, היה לי קשה להתייחס לכל התגובות שהגיעו לאחר יום ראשון. בכל זאת, יש לי עבודה וגם חיים, ואני ממש לא רגיל לשטף הזה. לשמחתי התחיל שם דיון בין המגיבים, שזה מאוד נחמד. אשתדל גם להתייחס לתגובות כשאתפנה. תודה על ההבנה!!

יאללה, הוצאתי עצבים, תבואו להופעה מחר, יום חמישי, 22:00, בפרילנד, אלנבי 47

השפעת המלחמה על ההצבעה שלי

מלחמה לא מתקיימת בחלל ריק. אי אפשר באמת לעצור את קמפיין הבחירות כפי שהכריזו המפלגות. וגם אני, אזרח מהשורה מושפע מהמלחמה. ההשפעה ניכרת גם על כוונות ההצבעה שלי.

ובכן, מי שזוכה לנקודות הוא דב חנין, ומפלגתו, חד”ש. הם היחידים שהתנגדו למלחמה לפני פריצתה (יותר מפעם אחת), ומיד לאחר התחלתה.

מרצ

מי שמאבד נקודות הם מרצ וחיים אורון, שתומכים במלחמה. הם די מאכזבים. טוב, גם במלחמת לבנון השניה הם גמגמו, תמכו במלחמה, ושינו את דעתם רק לאחר שההסתבכות היתה עמוקה.ו 

לא חבל עוד פעם לחזור על אותו סיפור? ג’ומס תתעורר דחוף!

התנועה הירוקה-מימ”ד

ומה עם התנועה הירוקה-מימ”ד? תקנו אותי אם אני טועה, אבל בינתיים לא שמענו מהם כלום. אי אפשר לרוץ אך ורק על היטקטים הסביבתיים והחברתיים. הם חייבים להביע דעה בענין המלחמה בעזה. גם זה דחוף.ו 

ושוב, תקנו אותי אם כבר יש תגובה. בינתיים האתר שלהם נפרץ על ידי האויב.

ומה עם מפלגת העבודה. אין לי מה להגיד על השותף הבכיר למלחמת הספין, חוץ מלתמוך בשוקי, ולהצטרף לקריאה לרסק את מפלגת העבודה.

ו 

לא מנהיג על רקע מקום מגוריו
לא מנהיג על רקע מקום מגוריו

ו 

צוטטתי היום ב ynet, וזה עושה לי נעים לאגו. חבל שזה מביא לשטף תגובות נאצה בפוסט שלי מאתמול, על ההפגנה נגד המלחמה בעזה..ו 

למישהו יש עצה איך להתמודד עם התגובות העוינות? בינתיים אני נותן להן לזרום ולא מגיב.

עדכון: הכתבה בה אני מוזכר ירדה מהעמוד הראשי בווינט. קצב התגובות העוינות בירידה…

הולך להפגנה נגד המלחמה בעזה

המלחמה פרצה הבוקר. יש כבר הרוגים בשני הצדדים. החדשות מלאות בזה. בינתיים זה רק אווירי, אבל אחרי שחבר שלי “הבריז” לי כי הוא גוייס בטלפון, כנראה שתהיה גם פלישה.

יש מיעוט שחושב אחרת. אני אחד מאלה, ואני הולך להפגין. הייתי אתמול בהפגנה שהקדימה את המלחמה בפחות מ 24 שעות. יש גם תמונות מההפגנה נגד הפלישה.

הערב (מוצ”ש)ו בסינמטק, מ 19:30, תצא צעדה עד לכיכר מגן דוד, כדי להפגין נגד המלחמה. אהיה שם.

למה אני נגד?

  • כי אני חושב שאפשר היה לנהל את זה אחרת ולהגיע לרגיעה. וגם להחזיר את גלעד שליט הביתה.
  • כי אי אפשר לסמוך על הצבא שיעשה את העבודה. הצבא לא יודע להתמודד עם לוחמת גרילה. יש נסיון טרי מהמלחמה בלבנון, רק לפני שנתיים וחצי.
  • כי אני חושד שההנהגה הנוכחית עושה את זה כי הבחירות בפתח, וההתלהמות של הימין גוררת אותם להחלטה שגויה.
  • כי אנחנו ממש, אבל ממש לא יודעים איך זה ייגמר.

ברור שהרוגים בנתיבות לא מענינים את רוב הציבור. כנראה שאחרי שייהרגו כמה חיילים, אז פתאום נראה שינוי בדעת הקהל, והחלפה של הצבע האדום בהפגנות לצבעי כחול לבן.

ככה היה במלחמת לבנון השניה. זה מה שיהיה עכשיו.

אני מקוה שזה ייגמר מהר יותר.

ציפי לבני ועוד עשרים ומשהו

כמתפקד סדרתי נקלעתי היום למצוקה פוליטית: יש לי זכות הצבעה בפריימריס של קדימה, אבל אני ממש לא יודע למי להצביע. צריך להצביע ל 18 עד 22 מועמדים, והשמות רחוקים מלקרוץ לי.

התפקדתי בשביל להצביע עבור ציפי לבני, או אם לדייק – נגד שאול מופז. בעקבותו ההצלחה, שאול מופז הוא לא ראש הממשלה השלנו. יש!

אבל מכיוון שקדימה לא מודעים להתפקדות שלי לתנועה הירוקה, אני זכאי להצביע. אגב, למרות המאמצים, איתמר כהן, האופנן, לא נבחר לעשיריה הראשונה. באסה. אבל הוא ירכב לכנסת הבאה!

בחזרה לקדימה: החיזור אחרי הקול שלי היה מטורף: הוצפתי באס אם אסים, טלפונים, טלפונים אוטומטים, דואר אלקטרוני ודואר רגיל. גם מהמפלגה קיבלתי חוברת מפוארת עם 78 המועמדים. המפלגה הלא הנעימה מלאה בכסף. ממש אין לי מושג למי להצביע, אבל אני בהחלט אשמח לדפוק את הרעים.

אז, קוראים יקרים, אנא עיזרו לי להרכיב רשימה לפריימריס של קדימה…

הקלפיות פתוחות עד חצות…

המפץ הגדול של השמאל

המפץ הגדול של השמאל לא יקרה. בטח לא עכשיו. לקח לקדימה הרבה זמן לצאת מהחזון של רמון ועד להקמת המפלגה שנמצאת היום בשלטון. בשמאל שלנו, כנראה שצריך ממשלת ימין חזקה עד שיהיה איחוד כחות.

גם באיטליה לא היה פשוט לאחד את כל מפלגות השמאל. אבל זה קרה. אבל גם שם, כשהימין היה באופנה (כמו עם ביבי שלנו), כל מפלגות השמאל, כולל הקומוניסטים, התאחדו למפלגה אחת גדולה שרצה ברשימה אחת. תחת הנהגתו של רומנו פרודי, הלא-כריזמטי, הם הצליחו להדיח את סילביו ברלוסקוני הפופולרי. זה קרה ב 2006.

למצביע השמאל יש בבחירות הקרובות הרבה אופציות, אבל כולן בינוניות: מרצ, חד”ש, התנועה הירוקה, “ישראל חזקה” של סנה, עלה ירוק, דע”מ של אסמא אגבריה, מימ”ד,ו ובטח עוד כמה מפלגות קטנות שאני לא מכיר.

גם במפלגת העבודה נותרו כמה כוחות שמאל חיוביים. אמנם מפלגת העבודה גמורה תחת ההנהלה של ברק ועם הרצוג ופואד. שמאל מדיני הם ממש לא, וגם החלום הסוציאל דמוקרטי נקבר.ו אבל גם שם נותרו עוד כמה כוחות חיוביים שיכולים להצטרף לאיחוד גדול.

המפלגות שציינתי חותרות לאותו כיוון פחות או יותר: סוציאל דמוקרטיה, פתרון מדיני של חלוקת הארץ ודגש רב על ענינים סביבתיים. ההבדל היותר משמעותי הוא בדגשים. יש דיבורים על איחוד, אבל נראה שהם לא מספיק רציניים. הזמן הולך ואוזל עד הבחירות.

אולי חומרת מצבו של השמאל עוד לא מורגשת. אולי כי אין מנהיג שכל המפלגות ורסיסי המפלגות יילכו אחריו. אולי כי המפלגות עסוקות בחידוד הפערים ביניהן ולא בגישור.

מול אוזלת היד של השמאל, נתניהו יכול לחגוג היום: הפריימריס בליכוד מתקיימים היום עם 144 (!) מועמדים. הליכוד ממש באופנה. עוד רטרו של שנות ה 80.

נתניהו שהיה ראש ממשלה גרוע ופזיז, ושר אוצר ניאו שמרני קיצוני, הולך לחזור בגדול. גם אחרי שהקפיטליזם הקיצוני חטף מכה קשה ביותר, הוא בשלו, והציבור איתו.

אז מפץ גדול לא יהיה בשמאל, וכנראה שיהיה יותר רע לפני שיהיה יותר טוב. קשה להיות שמאלני