קדימה זה לא שמאל

לאחרונה יוצא לי לשוחח לא מעט על הבחירות, ואני שומע ממספר אנשי שמאל מחשבה להצביע לקדימה. אז אני פה בשביל להזכיר שקדימה היא לא מפלגת שמאל, לא יפת נפש ולא נקיית כפיים.

רוב אנשי קדימה הם אנשי ליכוד לשעבר, שברחו מהמנגנון של מרכז הליכוד, ברחו מהחובות של הליכוד, אבל לא ברחו מהשחיתות של הליכוד. חוץ מראש הממשלה שהתפטר על רקע תיקים כבדים נגדו, אני רוצה להזכיר ששר האוצר הקודם, הירשזון, גנב כסף. אולי זה הכשיר אותו לתפקיד…

בתחום המדיני, ממשלת אולמרט לא קידמה שום דבר. אפשר להגיד שאין פרטנר, ואני מאלה שלא חושבים ככה, אבל נעזוב את זה. אין היום שום הבדל בין קדימה, הליכוד ומפלגת העבודה בתחום המדיני. ראינו את זה במלחמה. ברק הוא שמאל? דווקא נתניהו החזיר שטחים. קדימה מאוד לא ברורה.

בתחום הכלכלי, גם אין הבדל בין הליכוד לקדימה. קדימה גם לא מנסה לבדל את עצמה בתחום הזה. מפלגת העבודה לא שונה בהרבה, למעט מספר מצומצם מאוד של חברי כנסת שפועלים למען ערכים סוציאל דמוקרטים.

אז למה להצביע לקדימה?

אני שומע שתי טענות:אחת, כדי למנוע את עליית נתניהו לשלטון, עדיף להצביע לקדימה, כדי שלבני תהיה ראש הממשלה, ולא ביבי. אז יש לי חדשות בשבליכם: הפתק לקדימה יכניס עוד חבר כנסת תחמן, ולא ימנע את עליית נתניהו לשלטון. עדיף להצביע למפלגת שמאל, ולהכניס עוד חבר כנסת שיעשה עבודה אפורה ויקדם משהו במדינה הזאת.

הטענה השניה אומרת שלבני עדיפה מכל המועמדים לראשות הממשלה. בעצם זאת טענה דומה. אני נאלץ להסכים שציפי לבני עדיפה על ברק ונתניהו. וגם כאן יש לי עדכון: אין בחירות ישירות לראשות הממשלה. יש רק פתק אחד. גם אני נוטה להצביע למפלגה גדולה, אבל שלושת המפלגות הגדולות פשוט מזעזעות. זה בסדר, גם אתם יכולים להצביע למפלגת אופוזיציה. לא יקרה כלום.

הנה מפלגה שלא תיכנס לקואליציה, וגם לא לכנסת, וגם לא תקבל את הקול שלי, אבל התשדיר שלה קורע מצחוק:


תשדיר בחירות ראשון של ניצולי השואה עם בוגרי עלה ירוקClick here for another funny movie.

בעבודה שחורה יש עוד מלא חומר על בחירות 2009.

יושב על הגדר

יש בחירות בעוד שבועיים, ועוד לא החלטתי למי אני מצביע. ברור לי שגם בלי התלהבות יתרה, אני חייב להצביע. אי השתתפות רעה לדמוקרטיה, ומהווה חיזוק לצד השני. אני קורא לכולם ללכת ולהצביע ב 10 בפברואר.

כשציפי לבני הלכה לנשיא והוחלט על הבחירות, כתבתי שאני מצביע מרצ, ושיש עוד אופציות. אכן, שמרתי את הזכות להתלבט.

למרות הרשימה הנאה שמרצ הציגה, ההתנהלות שלהם בזמן המלחמה הפכה את דעתי עליהם: אני לא מצביע מרצ.ו 

שבועיים בתוך המלחמה, כשכבר ברור שרב הנזק מהתועלת, התייצב חיים אורון ביחד עם שלום עכשיו להפגנה נגד המלחמה. או לפחות כך חשבתי. המסר היה מורכב: “לחשוב פעמיים לפני שמרחיבים את המבצע”. ובכלל, הדוברים התמקדו בלבדל את עצמם ממפגיני השמאל הרדיקלי, במקום להתאחד סביב המסר הפשוט. עוד על ההפגנה של שלום עכשיו.

כשעיכלתי את מה שקרה שם, הבנתי שאני מוותר על מרצ. למרות שינוי הכיוון הכלכלי, למרות אילן גילאון במקום השני, למרות ניצן הורוביץ, ולמרות שורה של חברי כנסת מנוסים וטובים.

מרצ, שמתיימרת לייצג את מחנה השלום, עושה לו נזק אדיר, בדיוק כמו עמיר פרץ לסוציאל דמוקרטיה. הנפת הדגל ואי עמידה מאחוריו גרועה מהנפת הדגל השני. ניפוץ התקוה הוא רע מאוד בעיני.

אז מה נותר? עוד בזמן המלחמה הזכרתי את שתי המועמדות הנותרות: התנועה הירוקה מימ”ד וחד”ש.ו 

יצא לי לשמוע דעות לכאן ולכאן, גם הייתי באירועים פוליטיים שונים. אבל זה ממש לא מספיק. אני מתכוון לקרוא השבוע את המצעים לעומק, להתייעץ ולקבל החלטה לגבי בחירות 2009.

אני פתוח לטיעונים, ואני מבטיח לחזור להגיב. לפי הסטטיסטיקות, גם בבלוג נגמרה המלחמה 🙂

זאת לא תמונת הנצחון שלי

13 הרוגים ישאלים. 1133 הרוגים פלסטינים. 350 ילדים הרוגים. והגראדים עדיין נופלים על באר שבע.ו ו זאת לא תמונת הנצחון שלי.ו 

המלחמה בעזה

קרדיט תמונה: zoriah.com
ו 
די!

כרגיל, במוצ”ש יש הפגנה:ו ברחבה הדרומית של גן צ’ארלס קלור מ 18:30. פרטים נוספים. אלא אם כן תהיה סוף סוף הפסקת אש.

שלום לשלום עכשיו 2

באוגוסט 2006 כתבתי פוסט עם הכותרת “שלום לשלום עכשיו” ובו תיארתי הפגנה נגד המלחמה שארגנה שלום עכשיו:

ושוב הייתי בהפגנה נגד המלחמה.ו  אבל הפעם, סוף סוף, זה היה שונה.ו הנה כלו התמונות.
הפעם הצטרפו גם גופים ציוניים:ו שלום עכשיוו וגם מרצ. לפי דעתי זו התפתחות חשובה ביותר.ו עדו עכשיוו ההפגנות נשלטו על ידי השמאל הרדיקאלי, שלא לומר קיצוני, סהרורי ומוזר. נכון, הימשכות המלחמה, טשטוש מטרותיה והסבל הרב מכרסמים בתמיכה העצומה למלחמה.ו ההפגנות שהיו עד כה לא הזיזו דבר, אולי אף הרחיקו אנשים.ו 

כך זה נראה אז, 11.08.2006

שלום עכשיו נגד מלחמת לבנון השניה

שלום עכשיו נגד מלחמת לבנון השניה

ומחר, שנתיים וחמישה חודשים אחרי, שוב הצטרפה תנועת שלום עכשיו למחנה המתנגדים למלחמה. האיחור שלהם לא אופנתי בעיני, אבל מצד שני, ההפגנה שלהם היתה לקראת סוף המלחמה. אולי גם הפעם רואים את הסוף.

האו”ם כבר קיבל החלטה. ממשלת ישראל לא לקחה אותה, והיום אישרה את המשך המבצע, “עד להשגת היעדים”.

שאלוהים יעזור לי להבין מהם היעדים. גם כאן היעדים עמומים – הפסקת ירי הקסאם? הם אומרים שלא ניתן להפסיק לגמרי את הירי. החזרת גלעד שליט? על זה בכלל לא מדברים, כנראה כלקח מהמלחמה הקודמת.

תסריט מלחמת לבנון השניה חוזר על עצמו

כפי שכתבתי כבר בפוסטים קודמים, התסריט של מלחמת לבנון השניה חוזר על עצמו עם ניואנסים קטנים: הפעולה האווירית, התמיכה הציבורית, הפגנות הנגד האדומות, ה”אין מנוס מפעולה קרקעית”, גיוס המילואים הנרחב, הפעולה הקרקעית, ההסתבכות, כרסום התמיכה הציבורית, הפגנות השמאל המתון.ו 

אז מה נשאר לנו? שהאמריקאים יחליטו שאנחנו לא מספקים את הסחורה ויורידו לנו פקודה להפסקת אש. ואחר כך תבוא הנסיגה, השאלות הקשות, ועדות החקירה, הפגנות עצומות, קצת שקט.

ואחר כך אולי עוד מלחמה.

יאללה, שבת שלום, ונתראה מחר בערב, מוצ”ש, 10.1.2009 ב 19:30, מול הקריה.

כן, עוד הפגנה נגד המלחמה בעזה.

לא לדחות את הבחירות

בהתחלה התייחסתי לדיבורים על דחיית הבחירות כתאוריית קונספירציה ממש לא אקטואלית. ופתאום גוברים הקולות הקוראים לדחיית בחירות 2009. אז הדיבורים שלי הם נגד דחייית הבחירות.

כבר כתבתי בעבר כמה פעמים שאני לא מתלהב מהבחירות. אמנם המלחמה בעזה משפיעה על ההצבעה שלי, אבל אני עדיין מתלבט בין שלוש מפלגות. דחיית הבחירות לא תעזור לי להכריע. אני לא צריך עזרה. תודה!

מהלך כזה הוא לדעתי מאוד מסוכן: אסור שיהיה תקדים בו הממשלה גם פותחת במלחמה, ועוד משתמשת בזה כדי לדחות את הבחירות. זה פשוט אסון לדמוקרטיה שלנו.

אני מקוה שגם המפלגות שחושבות שדחיית בחירות 2009 תעזור להן להתקדם בסקרים, תקלוטנה שזה רעיון רע מאוד. הבחירות, מרגע שנקבעו, חייבות להתקיים במועדן.

הדיבורים של מקורבי ברק כפי שמצוטטים ב ynet:

מה בכל זאת יכול להביא לדחייה? פתיחתה של מערכה כוללת, בכל החזיתות

בינתיים המצב הוא לא כזה. זה ממש, אבל ממש לא מרגיע בקשר לבחירות. האמירה הזאת מלחיצה אותי מאוד: עכשיו אני חושש יותר שהממשלה עלולה לחמם גם את הצפון.

ראש הממשלה אולמרט רוצה להישאר על הכסא. אהוד ברק מבסוט מעליית העבודה בסקרים ורוצה עוד זמן או עוד חזית, וציפי לבני? נראה שהפעם היא מדלגים מעליה, כמו שדילגו מעל עמיר פרץ במלחמת אולמרט הראשונה…

יאללה שתיגמר כבר מלחמת אולמרט השניה, עמוק בבוץ העזתי. נמאס לשמוע על”חילופי אש כבדים”.