כשציפי לבני הלכה לנשיא והוחלט על הבחירות, כתבתי שאני מצביע מרצ, ושיש עוד אופציות. אכן, שמרתי את הזכות להתלבט.
למרות הרשימה הנאה שמרצ הציגה, ההתנהלות שלהם בזמן המלחמה הפכה את דעתי עליהם: אני לא מצביע מרצ.ו
שבועיים בתוך המלחמה, כשכבר ברור שרב הנזק מהתועלת, התייצב חיים אורון ביחד עם שלום עכשיו להפגנה נגד המלחמה. או לפחות כך חשבתי. המסר היה מורכב: “לחשוב פעמיים לפני שמרחיבים את המבצע”. ובכלל, הדוברים התמקדו בלבדל את עצמם ממפגיני השמאל הרדיקלי, במקום להתאחד סביב המסר הפשוט. עוד על ההפגנה של שלום עכשיו.
כשעיכלתי את מה שקרה שם, הבנתי שאני מוותר על מרצ. למרות שינוי הכיוון הכלכלי, למרות אילן גילאון במקום השני, למרות ניצן הורוביץ, ולמרות שורה של חברי כנסת מנוסים וטובים.
מרצ, שמתיימרת לייצג את מחנה השלום, עושה לו נזק אדיר, בדיוק כמו עמיר פרץ לסוציאל דמוקרטיה. הנפת הדגל ואי עמידה מאחוריו גרועה מהנפת הדגל השני. ניפוץ התקוה הוא רע מאוד בעיני.
אז מה נותר? עוד בזמן המלחמה הזכרתי את שתי המועמדות הנותרות: התנועה הירוקה מימ”ד וחד”ש.ו
יצא לי לשמוע דעות לכאן ולכאן, גם הייתי באירועים פוליטיים שונים. אבל זה ממש לא מספיק. אני מתכוון לקרוא השבוע את המצעים לעומק, להתייעץ ולקבל החלטה לגבי בחירות 2009.
אני פתוח לטיעונים, ואני מבטיח לחזור להגיב. לפי הסטטיסטיקות, גם בבלוג נגמרה המלחמה 🙂
Comments are closed.