Things and stuff – Yohay Elam שטויות בשתי שפות – יוחאי עילם
Loading ... Loading ...עדכון ותוספת: הסכומים הם ברוטו. והנה כתבה בנושא בווינט.
הבוקר התחיל עם אביב וגיתית ולרמן בייצור פלקטים לאירוע. בהמשך, יצאנו כולנו לרחוב. בהתחלה התמקמנו באמצע השדרה, שם נשנשנו מהעוגיות של גיתית אבל אנשים לא פנו אלינו. הומלס ששכב על ספסל סמוך התמוטט על הרצפה. הבנו שהמקום לא אופטימלי.
עברנו לפינה של רחוב מאז”ה, מול בית הקפה ה über פופולארי “ברוטשילד”. שם כבר היתה יותר פעילות. אנחנו לא אנשי מכירות, כך שלא פנינו לאנשים שלא פנו אלינו, או לפחות נעצו מבט בשלטים.
זכינו בעיקר לתגובות אוהדות כמו “כל הכבוד”, “אני כבר רשום כתל אביבי”, ו”אני מגבעתיים” מלווה בחיוך מריר. היו גם אנשים לא מעטים שרצו תווי חניה בחינם. חלקם ציפו לתעודת תושב. שמחנו לשמוע מלא מעט אנשים שהם שמעו על היוזמה. הם הכירו אותנו, אבל אנחנו לא הכרנו אותם.
לקראת הסוף, הצטרף אלינו ירון ורד, פוליטיקאי תל אביבי ממפלגת הליכוד. הוא שם את אידאולוגיית א”י השלמה בצד, והצטרף לפעילות למען העיר ונגד ראש העיר המכהן שפוגע לו ולנו את היכל העצמאות.
בסך הכל חילקנו לא מעט טפסים ואף מכרנו איזה 4 מעטפות לאלה שרצו לשלוח את הטופס מיד. בקרב הנענים ליוזמה היו לא מעט צעירים שזעמו על מדיניות הכסף הגדול של רון חולדאי.
כמו אחרי כל פעילות פוליטית, סיימנו במסעדת קיוטו סלסה. הכותרת למעלה שייכת למלצר שהעניק את התואר למי הברז אותם הגיש לנו.
עוד בנושא: הטופס, למה להעביר את הכתובת
רוצים להשפיע על מה שקורה בעירנו? נמאס רק לקטר?
כבר כתבנו איך עושים את זה, ואף זכינו לפרסום נאה בטיימאוט.
כעת אנחנו יוצאים לשטח.
מי? גיתית, לרמן ואני
מתי? ביום שישי הקרוב, 28 בדצמבר, משעה 12:00 עד 15:00
איפה? נעמוד בצומת הרחובות רוטשילד ומאז”ה (רטשילד 73)
מה נעשה? נחלק את הטפסים להעברת הכתובות. נציע גם מעטפות מבויילות לשליחת הטופס במחיר עלות (2 1.636 שקלים).
כולם מוזמנים לבוא להגיד שלום, ואפילו לעזור. יהיה סבבה.
הנה המיקום:
* במידה ויהיה מזג אוויר קשה, נדחה את האירוע ונודיע בבלוגים.
תוספות:
מעטפה עולה רק 1.636 ש”ח
גם לרמן כתב על החוויה
גיתית יצרה אירוע בפייסבוק
הקולנוע דווקא רווחי, ומשלם דמי שכירות נאים. אפריקה ישראל, בראשות לב לבייב, רוצה להרוויח יותר. עוד חנויות בגדים = עוד הרבה כסף. תושבי השכונה, בראשות ערן נויפלד התארגנו למניעת סגירת הקולנוע.
קולנוע לב ברמת אביב הוא בית הקולנוע האחרון בצפון תל אביב. הוא משמש בני נוער נטולי מכונית שלא יכולים להגיע לסינמה סיטי. הוא משמש סטודנטים צעירים. והוא גם משמש אוכלוסיה מבוגרת רבה. אחד הדוברים אמר שבשביל הגמלאים, ההתארגנות לסרט, ההליכה לקולנוע, הצפיה בסרט, וכמובן השיחות של אחרי, הן בעלות ערך רב לאוכלוסיה המבוגרת. אירוע התרבות הזה שובר את שגרת יומם.
לאחר כמה נאומים וקריאת סיסמאות, כיבינו את הלפידים וניסינו להיכנס לקניון. המאבטחים התארגנו לחסום את הכניסה. חלק מהמפגינים הצליחו להסתנן למרות שהמאבטחים דחפו ורמסו אותם. מרגיז שהמאבטחים, עובדי חברת שמירה שלא זוכים לשעות נוספות, פנסיה או חלילה לעבודה רצופה שתאפשר פיצויים, הם הכלבים המשוסים של בעלי ההון.
ניסינו להיכנס לקניון דרך כניסה אחרת, אבל לא נתנו לנו. זהו. סימנו אותי. אין יותר קניות בקניון רמת אביב. אבוי! השוטרים שהגיעו לבדוק את המצב הסבירו לנו שכמות האנשים מהווה “התקהלות בלתי חוקית” ומפרה את הסדר. הם הציעו שנבקש רשיון להפגנה הבאה ואז נזכה לאבטחה. יש לציין שהם היו מנומסים.
אני מקוה שעם קשר, או בלי קשר לבלגאן שהיה בסוף, התקשורת תיתן מספיק במה לנושא. כמות המפגינים לא חשובה. אופן הסיקור התקשורתי חשוב ביותר, ויכול להשפיע על ההכרעה בענין הקולנוע. אני מקוה שלא מאוחר מדי.
אחרי התפזרות ההפגנה, עלינו כולנו במעלה הרחוב לקופי טו גו. לפחות שם, המלצרים טענו שהם מרוצים מהישגי השביתה. חבל שהשירות היה אטי…
אבל אנחנו במידל איסט. לא באמריקה הצדקנית, שם אסור לשתות עד גיל 21. אנחנו גם לא באירופה הרגועה, שם פורחות מסיבות בבתים בגלל חוקי העישון. אנשים אוהבים לעשן בבארים, להנות מהתחושה בראש, מלנענע את היד עם הסיגריה ומלקחת שאיפה תוך מבט כלפי מעלה.
לא, אני לא מעשן. ואני בהחלט מעדיף להיות במקום עם פחות עשן מאשר מקום עם יותר עשן. אני לא אוהב את הריח שנשאר בבגדים. יש מקומות מעושנים מדי, מהם אני מדיר את רגליי. איסור טוטאלי של עישון נראה לי מוגזם. נידוי מוחלט של אחיי המעשנים הוא צעד דרקוני.
גם הוראת החוק שמטילה את האחריות לאכיפת החוק על בעלי המקום ולא על הרשויות היא אבסורדית. מזכיר קצת את “חוק דרומי” שטוען שהמשטרה חסרת אונים. אני משלם מסים בשביל שהמדינה תאכוף את החוקים, ולא תפריט אותם.
מה יהיה? כאשר כ 90% מהמעסיקים לא מקיימים את חוקי העבודה, כולל המעסיק ששמו מדינת ישראל, אין סיכוי שהחוק ייאכף. אני מעריך שחלק מהמקומות יזרמו עם החוק וייאסרו עישון. אולי כעת, הלא מעשנים שתומכים בחוק יהפכו לבעלי משקל כלכלי מספק כדי שמקומות יפנו אליהם וייאסרו את העישון. זה יגיע לפלח שוק של כ 20%. לא יותר. אלה כוחות השוק, וזאת המדינה שלנו – לא אוכפים בה חוקים.
אני מעדיף שכל הבליינים שתומכים בחוק ידאגו לזכויות העובדים במקומות הבילוי ראו את מקרה קופי טו גו. הרבה יותר חשוב בעיני מעשן הסיגריות.
ולאות סולידריות עם המעשנים:
שאלה קצרה: מישהו ראה סקר / משאל בנושא? אם לא, אני ארים פה משהו כזה בהמשך השבוע.