Category: פוליטיקה

החרדים יודעים איך להשיג הישגים – באמצעות התאגדות. הם לא המציאו את השיטה. זה אנחנו ששכחנו אותה.

אני לא מדבר על הפעלת כח פוליטי כמו במקרה של חוק הצנזורה לאינטרנט. שם הם איימו במשבר קואליציוני, מפלגת השלטון נכנעה, ובקרוב יהיה לנו אינטרנט מצונזר כמו באיראן וסוריה.

רוצים למחות נגד הצנזורה? יש הפגנה ביום רביעי, 9.4.2008 בשעה 16:00 מול משרדי הממשלה ליד קניון עזריאלי. עוד פרטים בבוקפייס

אבל כאמור, לא על זה אני מדבר. הם יודעים להשתמש בכח הצרכני שלהם. כשלממשלה לא אכפת מהאזרחים, האזרחים יכולים למחות כדי לגרום לממשלה לשנות את מדיניותה. בתור משתתף קבוע בהפגנות, אני נאלץ להודות שזה בקושי עוזר.

אבל יש לנו כח הרבה יותר גדול: חרם צרכנים. הכיס הוא המקום הכי כואב. שתי דוגמאות:

בנקים

הבנקים מאוד מתואמים בעמלות. הבנקים בעולם מרוויחים בעיקר מהלוואות לעסקים. פה הם לא ממש מתמקצעים בזה, אז רוב ההכנסות באות ממשקי הבית. העמלות של הבנקים הגדולים מאוד מתואמות, והבנקים הקטנים שמציעים תנאים טובים יותר, לא מצליחים למשוך לקוחות.

המפקחים על הבנקים לדורותיהם טיפלו בכפפות של משי בבנקים. כמובן שאחר כך הם מצאו את עצמם בתפקיד בכיר באחד הבנקים. אם היינו מחרימים את אחד הבנקים הגדולים סביב נושא העמלות, אנחנו היינו נכנסים לוואקום אותו אמור למלא המפקח על הבנקים.

קסטרו

בדרך כלל הבגדים שלהם מוצלחים והחנויות מרשימות. אבל את הכסף קסטרו עושים גם על חשבון העובדים שלהם במרכז הלוגיסטי בצריפין: אין מזגנים, השכר נמוך וההתארגנות לועד עובדים לא הוכרה. החברה עברה על החוק אבל המשיכה למכור בגדים.

מיותר לציין שהמדינה לא התערבה. חרם צרכנים על קסטרו היה מוריד את החברה על ברכיה, וזוקף את גב העובדים. אפשר להביא עוד הרבה דוגמאות.

החרדים

המקרה שכרגע בחדשות הוא של שפע שוק. זכויות עובדים אינם בראש מעינהם של החרדים, אלא שמירת השבת. הם לא הסתפקו במחירים זולים ובחנויות כשרות למהדרין. הפריע להם שבעלי שפע שוק, דודי וייסמן, מחזיק גם בבעלות על AM:PM שלא ממש שומרת שבת.

אנחנו החילונים תופסים את עצמנו כאנשים חופשיים. אין לנו רבי שמוריד לנו פקודות. אנחנו חושבים משמע אנחנו קיימים. אבל בלי התארגנות, נמשיך להידפק. oh yeah

קריאה נוספת: יונית כתבה מאמר מנוסח היטב על חרם צרכנים נמצאות כאן. חבל שהיא כבר לא כתבה הרבה זמן בבלוג שלה.

רק אתמול סיפרתי שהייתי חולה. הלכתי למרפאה, קיבלתי תרופות וימי מנוחה, והחלמתי לחלוטין.

באותה עיר בה אני גר, רק קצת דרומה, יש המון פליטים ממדינות אפריקה השונות. להם אין ביטוח רפואי, ואין כסף לתרופות. לרשות הפליטים והעובדים הזרים עמדה מרפאה של עמותת “רופאים לזכויות אדם”. המרפאה סיפקה טיפולים שגרתיים, חיסונים נגד מחלות מדבקות ואיתור מחלות קשות כמו צהבת ואיידס.

הכסף של המרפאה אזל. המרפאה נסגרה.

זה פוגע קודם כל בפליטים שלא יקבלו טיפול. אבל הם שקופים לרובנו. לא נספרים בסטטיסטיקה, לא מסתובבים איתנו במקומות הבילוי. אבל זה לא נגמר רק אצלם. אי טיפול במחלות מדבקות בקרב אוכלוסייה גדולה עלול להדביק גם אותנו – אדוני הארץ. כמו ששוקי כתב, זוהי פצצת זמן.

ומה העמותה רוצה? שהמדינה תיקח אחריות. העמותה לא רוצה כסף אליה, אלא שהכסף ישמש לתשלום עבור בתי החולים אליה העמותה שולחת את החולים.

הממשלה כבר מעורבת בנושא, ומחפשים את הכסף. גם הכנסת דנה בנושא. נקוה שהמודעות הגוברת לבעיה הקשה תסתיים במציאת השקלים ובפתרון הבעיה. אם לא תהיה מודעות ציבורית תקשורתית, גם המדינה תתעלם.

למי שתוהה למה אני מתכוון כשאני מספר שאני “עושה פעילות פוליטית ברשת”, ואין לו סבלנות לקרוא הרבה מלים, מוזמן להקשיב לראיון הבא:

[audio:http://yohayelam.com/recordings/reshetb20080310.mp3]

טל וולפסון, חבר עבודה שחורה, התראיין אצל ירון דקל ברשת ב’ וסיפר במיומנות רבה על הפעילות של עבודה שחורה לה אני שותף.

כל הכבוד לטל על הראיון המוצלח!

אם בא לכם לפעול מהמקלדת ולא רק לקטר על המצב בשיחות סלון (כמו פולנים טובים), אתם מוזמנים לגלוש לאתר, להתרשם מהדמוקרטיה הישירה, ולפעול.

השערוריה התורנית של בוקר יום רביעי היא התבטאותו של פרופסור יחזקאל דרור, חבר ועדת וינוגרד: “אם אנחנו חושבים שראש הממשלה יקדם את תהליך השלום, זה שיקול מכובד מאוד.” בינתיים הוא הספיק להתנער מהציטוט, אבל המערכת הפוליטית סוערת וכבר מאשימה את ועדת וינוגרד בשיקולים פוליטיים.

גם אני סברתי בהתחלה שמינוי ועדת חקירה לא ממלכתית עלולה לשרת את האינטרסים של הממשלה ושל העומד בראשה. לאור הדו”ח האחרון, ובמיוחד הדו”ח החלקי, אין לי ספק שהם עשו עבודה נאמנה ולא נצמדו לשולחיהם.

התקשורת, היא שהציגה את הדו”ח הסופי ב”כתב זיכוי” לאולמרט. היא נתנה לספינים שלו להוליך אותה למסקנה שאם ההחלטה על המבצע האחרון במלחמה לא התקבלה משיקולים פוליטיים, אז אולמרט יצא זכאי., אפילו קדוש. אחר כך הם פירסמו סקרים מחמיאים לאולמרט, לראשונה אחרי זמן רב.

אבל הדו”ח תוקף את ההחלטה על המבצע האחרון, ואת אי עצירתו. הדו”ח החלקי מצביע על יציאה פזיזה למלחמה ללא מטרה ברורה. הדו”ח מטיל את האחריות לכשלים ולכשלון באופן ברור על ראש הממשלה. כן, גם על שר הבטחון והרמטכ”ל דאז, אבל הם כבר על הקרשים.

לכן, הסערה של הבוקר חסרת משמעות בעיני. דעתו של פרופסור לא מורידה מחומרת מסקנות הועדה. אם היא תוביל להפגנות גדולות נגד הממשלה, אני אשמח. חבל שלא נולדו הפגנות גדולות בעקבות הדו”ח. חבל שהציבור (ואני חלק ממנו) נותן לראש ממשלה כושל להמשיך.

אנחנו נותנים את תעודת היושר לאהוד אולמרט, לא ועדת וינוגרד.